שומרת הערים האבודות 6 – רדת הלילה

תרגמה: גליה אלוני-דגן
לגילאי 10 ומעלה
שנת הוצאה: 2022
לרכישה:

Keeper of the Lost Cities 6: Nightfall

תרגמה: גליה אלוני-דגן
לגילאי 10 ומעלה
שנת הוצאה: 2022
לרכישה:

Keeper of the Lost Cities 6: Nightfall

תרגמה: גליה אלוני-דגן
לגילאי 10 ומעלה
שנת הוצאה: 2022
לרכישה:

Keeper of the Lost Cities 6: Nightfall

כל הדרכים מובילות אל רדת הלילה, אל מקום רוחש רע.

סופי פוסטר מתייסרת, אבלה, נאבקת, אבל גם עתה לא תאפשר לאויביה להביס אותה.

הנסתרים הצליחו לגבור בינתיים, אבל הקרב רחוק מהכרעה. הגיע הזמן לשנות אסטרטגיה, להקריב קורבנות ולבחון הכול מחדש, ובאומץ רב. האם סופי תצטרך, בלית ברירה, לבטוח באויביה?

הזמן הולך ואוזל, אין מנוס מטעויות, וסופי ובני בריתה נאלצים להסכים לעסקה מסוכנת. אולם דבר לא יכול להכין אותם להיסטוריה האפלה העומדת להיחשף בפניהם.

סמל רדת הלילה

ספר שישי ועוצר נשימה בסדרה שומרת הערים האבודות, שבו סופי חייבת לגלות את האמת על עברן האפל של הערים האבודות לפני שהאפלה תשוב ותשנה את המציאות. 

הספר מגיע עם בונוס: סיפור קצר מנקודת המבט של קיף! (קיף! קיף! קיף!) מתרגשים כמו סילבני?

הפרק הראשון:

הצביעו בסקר:

בואו נחליט אחת ולתמיד: מי יהיה בן הזוג של סופי????
7581 votes · 7581 answers
הצביעו!תוצאות

ספרים נוספים בסדרה

בקרוב!

נא לא לכתוב ספוילרים על הספרים שלא יצאו בעברית. כל תגובה עם ספוילרים תימחק. אתן.ם מוזמנות.ים לדבר בחופשיות על חמשת הספרים הראשונים. פתחנו את העמוד של הספר השביעי כדי שתוכלו לדבר שם בחופשיות על השישי. שמרו על שפה מכבדת, בלי קללות וגידופים. תודה.

2,426 תגובות: “שומרת הערים האבודות 6 – רדת הלילה

    • לא, אין פתרון. הבעיה היא שהספרים האלה נפרצים ומופצים באופן פיראטי. לכן הוחלט לא להפיץ אותם דיגיטלית בשלב זה.

  1. קיפרית בנשמה

    יהלי / רונה:
    אני יודעת שיש בשביעי נקודות מבט של קיף ופיץ… מתרגמים אותם? את שניהם?

    • יהלי

      יש בשביעי שני סיפורים קצרים מנקודות המבט שלהם, ואנחנו מתרגמים אותם, כמו שעשינו בספר השישי. אנחנו מתכננים לתרגם כל סיפור קצר שיופיע בספרים הבאים בסדרה

  2. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    אורטל
    מתי הספר השביעי בעברית עומד לצאת לחנויות בישראל????

    מישהי כתבה את זה בעמוד של 7…
    היא לא מש הבינה שאתם לא יכולים לענות שם…
    אתם יכולים לענות ואני אעביר לה את זה?

  3. איגי הוא אלף והוא אבא של סופי, אבל הוא היה חבר פעיל מדי בברבור השחור אז הנסתרים הפכו אותו לשדון, ואז הברבור השחור תמרנו את סופי למצוא אותו, כמו שהם עשו עם גילדי וסילבני…
    ואמא של סופי אני יודעת…

  4. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    והנה 7-12

    פרק 7
    כיוון, רמז.

    מלורי נשענה על קיר המערה ויללה מרוב צחוק. “מר דרקון,” היא התנשפה. “אתה קראתה למלך הדרקונים מר דרקון.” היא אחזה בגרונה, משתנקת. ניקו שרבב שפתיים. ג’יימס וסול השעינו את ראשיהם על הקיר, אך כתיפיהם הרועדות הסגירו אותם. אפילו ניקולס וסופי, המאופקים בחבורה, הצליחו להחניק את צחוקם עד שהם נכנסו למערה, ושם התמוטטו ביפחות חנוקות. ניקו נזכר בשיחה עם המלך נוגו, בזמן שפלורה טפטפה נוזל כולשהו על אצבעו המדממת.
    מלורי הרכינה את ראשה לאות כבוד. “המלך נוגו, עלי להציג בפניך את עשרת הנבחרים. חמשת החברים האחרונים נמצאו לא מזמן”. היא דחפה ניקו בעדינות והוא הבין את הרמז. כשהוא ניגש אל המלך ואמר, “מר דרקון?” היצור הענקי קיפל את ברכיו ובחן אותו מקרוב. כשהוא דיבר, הקול שבקע מגרונו היה עמוק ומוזיקלי מעט. “אני מנחש שאתה אדון האש המדובר” ניקו זע בעצבנות. “אה, אדון האש. זה אממ, מלחיץ?” סקאי גלגל עיניים בחיוך ומלמל בהקנטה “מאוד שנון ניקו, מאוד שנון.” סופי דרכה על רגלו. הדרקון פתח את פיו כדי לומר משהו, אך שלושה דרקונים שהתפרצו אל תוך האולם הענקי קטעו אותו. הם היו דומים מאוד למלך, בשינויים קלים. הגדול ביותר נראה כמו העתק של המלך רק עם קוצים זהובים על הזנב. השני היה דק וחינני יותר עם קרנים וכנפים כסופות, והשלישי היה בעל עיניים כחולות במקום זהובות. הם נעצרו כמה מטרים מאחורי המלך. “מלורי,” אמר הדרקון בעל הכנפיים הכסופות, “מי אלה?” היה לה קול דק יותר משל המלך אז ניקו הסיק שזה בכלל דרקונית. מלורי היטתה את ראשה בעדינות. היא החוותה אל ג’וליאן ואמרה, “זה ג’וליאן, הוא הממונה עלי.” בכול פעם שהיא אמרה שם, האדם שהיא דיברה עליו הרכין את ראשו. “ואלה הנבחרים. בשלמותם. סופי, פלורה, סטאר, סקאי, סול, לילה, אונה, ג’יימס, ניקו וניקולס”. אונה פערה עיניים “וואו, יש לה חתיכת זיכרון טוב.” היא אמרה וג’וליאן חייך. “לדרקונים יש זכרון מדהים, אז צריך לשמור על קצב. הם יוכלו לומר לך משהו כדרך אגב באיזו שהיא שיחה ולצפות שכעבור שנתיים אתה תזכור את זה.”
    המלך נוגו היטה את ראשו אל שלושת הדרקונים. עיניו ננעצו בזה בעל הקוצים על הזנב. “זה אָמָרוּ, בני הבכור, וזוהי רג’ינה, בתי” הוא אמר בעודו מחווה על כסופת הכנפיים. “והשלישי הוא אוניקס, בני הצעיר”. ניקו הבין שתכול העיניים הוא בן הזקונים. “מלורי,” הנסיכה בחנה אותה בעינייה הקורנות. “מה אתם עושים כאן?” נראה שמבין שלושת האחים, היא הדברנית ביותר. מלורי חייכה. “זה בדיוק מה שרציתי לומר. אנחנו לא יודעים אם ניקו הוא מגזע השדונים, או מהדרקונים, וזה מאוד חשוב.” אמלך נראה מהורהר ואז הוא חשק שיניים. “תביא את היד שלך.” הוא הורה לניקו. “מי מכם הוא קסם?” סקאי דחף את ג’יימס קדימה והרים לו את היד שלו. המלך הרים את כפתו הקדמית, בעלת הטופר עם העיטור הכסוף. ניקו עצם את עיניו, מצפה לכאב, אבל עברו כמה שניות וכלום לא קרה. הוא פתח את עיניו באיטיות וראה את עצבעו מכוסה דם, גם זאת של ג’יימס. “אממ, וואו” ג’יימס פלט ובהה בעצבעו ששתתה דם. אוניקס, או שזה היה אמרו, חשף את שיניו בחיוך. “לדרקונים יש מין משכך כאבים בטפרים, כך שאם אנחנו פוצעים מישהו, הוא לא שם לב עד שמאוחר מדי.” ניקולס שרק בשקט וניקו הרים גבות. כולם היו שקועים כול כך ביכולות של דרקון, שכשנוגו אמר, “מצאתי!” הם קפצו בבהלה. הוא הראה להם את הסמל שעל כפתו הימנית, שזהרה באור אדום. “שדונים” הוא אמר וניער את ראשו.
    לשם שינוי, ניקו שתק. סטאר נענעה בראשה. “זה מסבך את העיינים. אף אחד לא ראה את השדונים כבר שנים.” עיניו של המלך נצצו. “זה בגלל שלא היה לכם את יוצר האש. אבל אתם תצתרכו ללכת לזירת הקרבות העתיקה.” סקאי החמיץ פנים. “אבל אני שונא את את קאליס, חתיכת נבלה. חוץ מזה, רוב הסיכוים שהוא מת כבר, אתם יודעים, עם כול האנשים שרודפים אותו.” הוא התלונן וסופי דרכה על רגלו. “שמתם לב שסופי היא ממש מומחית בלדרוך לאנשים על הרגל” ניקו לחש לאונה, שצחקה. רג’ינה חייכה. “שום אמפליטה ראה אותו, אבל הדרקונים כן”.
    “אז תנו לי להבין,” ניקו אמר אחרי שהצחוק נרגע. “אנחנו צריכים ללכת למין מקום מקולל, שבו אבות אבותנו או מה שזה לא יהיה מתו. מקום שיש בו פסלים שלהם שדרכם הצאצאים הנפשים שלהם יוכלו לתקשר איתם מאה שנים אחרי שהם מתו והאדם היחיד שיודע איך להגיע הוא פסיכופת משוגע וחולה נפש שמבקש מאנשים דמעות וזכרונות בתמורה לעזרה והדרכה ממנו?!” פלורה צחקה. “לא בדיוק איך שאני הייתי מתארת את זה, אבל, כן. קאליס יודע איפה כול דבר נמצא בממלכה הזאת, והוא חתיכת אדם מושחת.” ניקו גלגל עיניים וניער את שערו השחור-כחול. מלורי מחאה כפיים. “טוב, אני לא אוכל ללוות אתכם, אבל בהצלחה!” ואז היא נכנסה אל תוך הסלע המוצק ונעלמה. “אגב” ג’יימס היטה את ראשו. “מה הקטע שהדרקונים פשוט נכנסים דרך הקירות?” סטאר משכה בכתפיה. “אין לי מושג. לא היה לנו שום אמפליטה דרקון כבר כמעט חמישים שנה.” לילה נאנחה, “עכשיו אתם תגידו לנו שאמפליטה זה הנשמה שלנו או משהו הזוי כזה.” ניקו הביט בה בהערכה. “יפה, את משתפרת.” סופי החמיצה פנים. “למען האמת, לילה מאוד קרובה. אמפליטה זה המין שלנו. המילה אמ-פלי-טה מאוד דומה ל’מעורבים’ בשפה שלכם, צרפתית. אנחנו מעורבים, חצי בני אדם, חצי יצור קסום. אנחנו המגינים של העולם שלנו.” חיוך עלה על פניו של ניקו. “דבר ראשון אנחנו מדברים אנגלית, לא צרפתית. אבל אני מניח שאת מתכוונת שזו שפה ”אנושית” הוא סימן מרכאות במרירות רבה. “אז זה כאילו אומר שהמלך, אה, איך קראו לו: נורו, נומו?” “נוגו” סופי סננה בשקט. “כן, כן,” ניקו נופף בידו. “אז זה כאילו אומר שאני חצי שדון?!” הוא השתתק כשהוא קלט מה הוא אמר.
    ג’וליאן חייך חיוך ענקי כשבזמן המעבר כולם היו שקטים כול-כך שאף אחד לא איים עליו שלא יעז להפיל אותם. הם בהחלט התחרטו על כך.
    הם עמדו בתוך מערה ענקית, שג’וליאן ידא איך להגיע אליו אחרי ששאב את הפרטים ממוחו של ניקו. (מה שהיה די מלחיץ) במרכז המערה היה בור עמוק וחשוך, שמשהו בו שידר: ‘אם תתקרבו לכאן אתם תמותו מוות איום ונורא’ אונה חשבה שזה לא בדיוק מקום הבילוי מספר אחת שלה, כך שברור שזה המקום שהם היו צריכים ללכת אליו. בתוך הבור ישב יצור קטן, שהילדים התקשו לזהות בו בן-אדם. או אמפליטה, ניקו חשב לעצמו בחיוך קטן. הוא היה קטנטן, בערך בגובה חזהו של ג’יימס, שלא מתנשא לגובה רב. שערו היה חום ודקיק, בע ופניו חסרי הזקן או שפם היו מצולקים וחיוורים. המפחיד מכול, היה שאיכשהו הוא עדיין נראה טוב. איכשהו הוא משך את אונה במין חבלי קסם. היא רצתה לשמוע מה בפיו. היא החליפה מבטים עם ניקולס, מפוחדת בברור. הוא לחץ את זרועה וחייך אליה חיוך מעודד. הרי בשביל מה יש אחים תאומים נחמדים?. קאליס הרים מבט. עיניו היו שחורים לגמרי, ללא צבע או לובן. “שלמו לי בדמעותיכם ובזכרונותיכם.

    פרק 8
    חזרה לשורשים.

    ניקולס:
    טוב, כולנו הינו די בהלם. ניקו, מובן היה כזה, האיש הזה ה-ש-ת-ג-ע… אבל זה ניקו, אז מה היתם מצפים? אונה רעדה לגמרי, אני מניח שזה באמת היה מלחיץ וזה, אז ניסיתי לפחות להעמיד פנים שאני לא רוצה לברוח משם כאילו, עכשיו. אף אחד לא ידע מה לעשות, אבל סול פשוט צעד קדימה ונכנס לבור. קאליס חייך אליו חיוך מצמרר והעיניים המפחידות שלו נפערו. אגב, כשאני אומר שהעיניים של מישהוא מפחידות, זה אומר משהו. כי, טוב, אתם יודעים, אני הבחור עם העיניים הכמעט לבנות. לא משנה. קאליס התחיל לדבר: “אה, אני מכיר אותך, אמא שלך הגיע לכאן כשאתה היתה תינוק…” סול קפץ שפתיים ולחש משהו כול כך בשקט שאפילו לא שמעתי. לא נראה שקאליס התרשם. הוא הרים את ידו וסול צנח לרצפה. אונה, לידי, החניקה צרחה. או שזה היה אני.
    סול לפת את ראשו ונשך את שפתיו.

    סול:
    אין לי מושג מה הוא עשה, אבל הרגשתי שהמוח שלי רוצה לברוח. ראיתי זכרונות שלי כילד, את אבא שלי מלמד אותי איך להילחם, את אמא שלי מחייכת אלי בעודה חובשת את הפצע שלי. ראיתי את ג’וליאן רץ במסדרונות של הבית, את עצמי צורח אליו שהוא עומד להיתקע בלפיד. הלפיד נפל. הבית בער. ראיתי את אבא שלי צועק אל ג’וליאן שיוציא אותי מהבית הבוער ואת עצמי, בועט ומשתולל בעוד אחי גורר אותי החוצה. אני נזכר בהלוויה של ההורים שלי, כשבכיתי מעל הקבר הפתוח. נזכרתי ביום שבו ג’וליאן הצתרף לקקטוס הכחול, עולה בסולם הדרגות מהר מאוד והופך למנהיג. ואז הזכרונות כמו השתכפלו מול עיני ואחד מהעותקים “נשאב” לתוך מוחו של קאליס, שאותו ראיתי רק במעורפל. עיני רפרפו ופקחו והבנתי שלחי מכוסות בדמעות. קאליס חייך אלי בהתגרות ואני הזעפתי אליו פנים.
    קאליס נופף בידו והוא וסול נעלמו מהבור והופיע מולם. סול מיהר להתרחק מהאיש הזעיר. תשעת האחרים וג’וליאן נעצו בו מבטים כועסים. כול אחד מהם ראה מה הוא עשה לסול. “אז,” קאליס אמר בעליזות, “בואו נלך לזירת הקרבות העתיקה!”
    אחרי ההתעתקות של קאליס, פלורה נראתה כמי שלא עומדת לאכול בחודשים הקרובים, וניקולס כבר התגעגע לנפילות של ג’וליאן. הם עמדו ברחבה פתוחה, בעלת רצפת אבנים חלקה ואדמה, שדמתה במידה מלחיצה לדם. סביב הרחבה סודרו צמחים גבוהים, מכוסים פרחי זכוכית שחורים ואדומים שהסתירו את מה שהיה מחוץ לרחבה, שניקולס החל להבין שהיא זירת הקרבות. במרכז הרחבה היו חמשה פסלים, של חמשה נערים וחמשה נערות. אבל, ניקולס שם לב שהצעירה ביותר היתה לא יותר מאשר בת תשע. המבוגר ביותר נראה כבן תשע-עשרה. אבל עיניו נמשכו אל מישהו אחר. נער כבן שש-עשרה שהדמות המפוסלת שלו נלכדה בעיניים מצומצמות ובהבעה ספק זועמת, ספק מפוחדת. יד אחת שלו היתה שלוחה קדימה, כאילו הוא התגונן מפני משהו. ידו השנייה היתה מונחת על כתפה של הילדה הקטנה, שנראתה לחוצה. הוא החל לצעוד קדימה, מהופנט. מזווית עינו הוא ראה את ג’יימס מנסה לרוץ אחריו, אבל באמצע הדרך פשוט נעצר ומתחיל ללכת לעבר הפסל של הנער המבוגר ביותר. הוא ראה את אונה מתחילה לצעוד לעבר פסל של נערה, אולי בת ארבע-עשרה. היתה לו הרגשה ששלושתם לא היו החידים שנמשכים אל הפסלים המוזרים. אבל הוא נגע בפסל והכול סביבו החשיך.

    ג’יימס פקח את עיניו. הוא זכר שהוא ניסה ללכת אחרי ניקולס, אבל באמצע הדרך הוא פשוט הרגיש שהרגלים שלו מתחילות לזוז אל הפסל במרכז, זה שככול הנראה היה הכי מבוגר מבין הפסלים. הוא חייך כשהוא חשב על זה שעם ניקו היה כאן, איפה שכאן לא יהיה, הוא כנראה היה אומר: “איך פסלים יכולים להיות מבוגרים יותר אחד מהשני?”. אבל ניקו לא כאן, והוא לא אמר את זה.
    הוא הביט סביבו והבין שהוא ככול הנראה במין טירה, כי הוא רץ במעלה מדרגות אבן ספירליות וחלקות אחרי ילד כבן שש. שערו היה לבן לגמרי, וג’יימס חשב שהוא לבקן, אבל כשהילד פנה בעיקול הוא ראה שיש לו עור שזוף ועיניים כחולות גדולות. ג’יימס היה בספק שיש או היו במקום הזה עדשות מגע צבעוניות. הילד וג’יימס הגיעו, מתנשפים, לדלת בקומה הגבוה ביותר של המגדל. הקומה עצמה היתה קטנה מאוד, אבל מכיוון ששאר הקומות שהם חלפו היו גדולות מאוד, ג’יימס הניח שהחדר מאחורי הדלת מאוד מאוד גדול. הילד דפק על הדלת ואישה רזה ונמוכה, בעלת שיער צהוב, לא בלונדיני אלה צהוב, פתחה עבורו את הדלת וחייכה אליו בחמימות. “מזל טוב!” קולה היה נמוך ומלחשש ובנסיבות אחרות כנראה היה מפחיד, אבל היא והילד נראו נרגשים כל-כך שג’יימס לא ראה סיבה להילחץ.
    הילד נכנס לתוך החדר וילדה קטנה, בת חמש לכול היותר ובעלת שיער ארוך, זהוב-כסוף ועיני ברקת גדולות חייכה אליו בשחצנות. “הא! אני ראיתי את התינוקת לפניך, אני ראיתי את התינוקת לפניך” היא זימרה. “אמא ילדה ואני ראיתי את התינוק לפניך!” הילד פשוט גלגל עיניים ועקף אותה. היא הזעיפה אליו פנים וקראה אחריו, “השיער שלו יפה יותר משלך!” נראה שכול משפט שלה נגמר בסימן קריאה. הילד גלגל עיניים שוב וניער את רעמת שיערו הלבנה והסמיכה. הוא רץ לעבר מיטה שהיתה בצד הימני של החדר, שעליה שכבה אישה מהממת וגבוהה, עם שיער שחור כמו פחם ועיניים ענבריות. לידה, על כיסא, ישב גבר בעל תווי פנים חדים, עיניים כחולות כשל הילד ושיער כחול בוער. בידיה של האישה, ישן תינוק קטן, עם שיער סגול כהה וריסים ארוכים ולבנים. ג’יימס הבין שהתינוק הזה נולד לא מזמן, אבל הוא פשוט לא נראה כמו תינוק חדש. במקום עור אדום ומקומט, עורו של התינוק היה חום בהיר וחלק. כשהילד התקרב למיטה, התינוק פקח את עפעפיו באיטיות וחשף זוג עיניים אפורות גדולות.. גם זה היה מוזר. תינוקות לא מסוגלים לפתוח את עיניהם כול כך מוקדם. הילד חיבק את האישה וג’יימס הבין שאלה ההורים שלו. הוא הביט דרך החלון וראה גינה ענקית, באורך קילומטר בערך, עם צמחים מסודרים בפקידה ונחלים דקיקים. מאחורי השערים הגבוהים של המקום, ג’יימס ראה רכס גבעות קטן, שעליהן “צמחו” גבישי קריסטל מהאדמה. רוב הגבעות היו מכוסות ערפל כבד, אך ג’יימס ניחש שמאחוריהן נמצאת עיר. עיר הבירה למען האמת. ג’יימס הבין שהוא נמצא בארמון.
    התמונה נעלמה ועוד סצנה הופיע. גם הפעם הילד לבן השיער היה שם, אבל צעיר יותר, אולי בן ארבע. הוא ישב ליד אגם ענקי וצלול, כשאדי קור מרחפים באוויר, קרים מספיק להקפיא עצמות, אך לא את המים. הילד נשען על עץ גבוה בעל גזע מפותל ועלים אדומים, מכוסים שכבת קור דקה. וגרם לאבנים לקפוץ על פני המים, בלי לגעת בהם. ההבנה הכתה בג’יימס כאילו מישהו זרק לו אבן למצח. הילד לבן השיער הזה, בעל השפתיים המכווצות היה ססיל, “האב הנפשי” שלו, כפי שניקו קרא אהב לקרא לו.

    פרק 9
    לילה מגלה יכולת.

    פלורה מצאה את עצמה על, עץ?! היא ישבה על אחד הענפים לצד ילדה בת 11, בעלת זנב סוס ארוך וחום, עיניים ירוקות בוהקות ועור שחום מתוח. היא היתה מוצקה, דרוכה ותשושה למראה. היא הסתובבה לעבר פלורה וחייכה. “שלום,” משהוא בקול שלה לא היה נכון, זה היה קול של אישה, לא של ילדה. “את בתי.” פלורה בהתה בה בבלבול. “אבל, את אפריל, לא? את לא אמא שלי, אני פשוט היורשת שלך.” הילדה צחקה ודמותה התעוותה מעט. “אני מניחה שאני ‘האמא הנפשית’ שלך, כפי שחברך אוהב לומר. אין לנו הרבה זמן, אז אני אנסה להסביר לך מהר. כשתחזרי, כול חבריך יומרו שהם ראו רק קטעים מהזכרונות של אחי. אף אד מהם לא יצליח באמת לתקשר אחד עם השני. הסיבה שאנחנו יכולות, כשאפילו ססיל נכשל, היא שהאדמה נותנת לנו יציבות, כוח, אבל גם זה בקושי. תקשיבי, מחכה לכם קרב קשה, ימים קשים. אתם לא תוכלו לעשות את זה בעצמכם. כול אחד מכם יהיה חייב להיתחבר לשורשים העמוקים ביותר שלו.” שפתיה של פלורה נפשקו. “וזה אומר…” הילדה שפשפה את רקותיה. “אני, זה, אבל…” היא נעלמה.
    פלורה מצמצה והעץ נעלם. היא מצאה את עצמה שוב בזירת הקרבות, סנטימטרים ספורים מחזהו של ג’וליאן, שנשען על אחד הפסלים. “אהההה!” היא קפצה אחורה בצווחה. ברגע שראייתה התמקדה, סקאי הופיע לידה. עיניו התכולות היו מעורפלות ומהורהרות, מה שלא היה אופייני לו, שהרי הוא היה מההיפרקטיבים יותר בחבורה. ג’וליאן נופף בידו מול פניו של סקאי. “אולה? פיֶה סָס? בונז’ור? פריבייט? נאמאסקרה? הלו? שלום? אלה כול השפות האנושיות שאני מכיר, אז נא להתעורר!” סקאי הפנה אליו את ראשו באיטיות וחייך בחולמנות. “אתם קולטים? שיער שחור, גבות לבנות ועיניים כחולות. טוב יותר משלי.” ג’וליאן ופלורה החליפו מבטים מודאגים. סקאי תמיד טען שהשיער הבלונד-פלטינה שלו, הגבות השחורות והעיניים הכחולות הם השילוב המושלם. לשמוע אותו אומר משהו אחר היה…
    סקאי פרץ בצחוק. “וואו, אתם כאלה דאגנים, סתם צחקתי אתכם. פלורה ספק צחקה ספק הזעיפה פנים. “לא מצחיק סקאי.” הוא שלח אליה חיוך מתגרה והרים גבות. “אה, כן?” היא הסמיקה מעט והסבה את מבטה. את רגע המבוכה עצר ניקו, שהופיע ביניהם בצחקוק היסטרי.
    לאט לאט כול השאר הגיעו, כול אחד ברמה זו או אחרת של שפיות. אחרי שכולם הגיעו הם התחילו לספר מה קרה להם. “אני ראיתי את ברידג’ט ביום הראשון של הלימודים, כשהיא פגשה את המורה הפרטית הראשונה שלה.” סופי ספרה וחייכה. ” היא המיסה בטעות את כול הצמידים שלה.” ניקו גלגל עיניים. “הממ, זה כלום. אני ראיתי את ה”אב הנפשי” שלי” הוא צחק. “איך קראו לו? לוקה?” הוא לא חיכה לתשובה. “ראיתי אותו שורף את הגבות לאחות כחולת השיער, ליליאן, כשהיא הצטרפה לבית ספר הפתוח דו סֶזֶ’ס. למשך שנים אנשים עדיין צחקו מזה.” הוא בחן את ידיו כשוקל את הרעיון. “אני לא מבין. היינו אמורים לראות משהו, משהו חשוב. לא סתם זכרונות של ילדים קטנים.” סול קימט את מצחו בהרהור ופחות או יותר התעלם מסקאי, שיידה בו אבנים. “למה?” ניקו שאל בחיוך עקום. “כי יש לאריק שיער סגול?!” סול כיווץ שפתיים. “אולי.” הוא אמר במסתוריות.
    פלורה נקשה בעצבעותיה. “תקשיבו, אני דיברתי עם אפריל.” כולם השתתקו. “היא אמרה לי שהיא הצליחה לעשות את זה בגלל שאנחנו אדמה, והיא נותנת לנו יציבות, ביטחון, כוח…” קולה דעך. “זה לא ממש מעניין אותנו פלורה, אז בבקשה תגיעי לעיניין.” היא ניסתה לא להיעלב מדיבורו של סקאי, אבל לא הצליחה להימנע מלסנן, “זה יכול להיות שימושי אתה יודע…” הוא חייך אליה. “בסדר, בסדר, אל תתחילי להיעלב לי פה…” ושוב, כמו תמיד, היא לא הצליחה לכעוס. היא סיפרה להם כול מה שאפריל אמרה לה על העץ, ובעודה מדברת, סופי הנהנה בידענות. “חשבתי שזה מה שיקרה. אני חושבת שזה אומר שאנחנו צריכים לגייס את שאר היצורים, או לפחות את המשפחות שלנו.” סטאר הרימה גבה בחיוך קל על שפתיה. “בתרגום לקָריאנָית רגילה?” ניקולס קימט את מצחו. “מה זאת אומרת קָריאָנית?” “הממלכה הזאת,” סטאר אמרה, “נקראת קריה. מה שאומר שהשפה שאנחנו מדברים בה נקראת קָריאָנית. לא שמתי לב שאתם לא יודעים שאתם מדברים את השפה. כנראה זה כול כך אוטומטי שאפילו לא הרגשתם את המעבר בין אנגלית לקָריאָנית.” ניקו היטה את ראשו. “זה היה המון קָריאָנית בנאום אחד.”
    סול החל להתעצבן. “אוקיי, אנחנו יכולים בבקשה להתרכז בעניינים החשובים?!” סקאי הרים את ידיו בהתגוננות. “בסדר, בסדר…” הוא השתתק כשסול צמצם אליו עיניים בהבעה מאיימת. “איפה ג’וליאן?” אונה שאלה, והעברה את מבטה על הרחבה. כול השאר הסתובבו כדי להסתכל אך צרחה חדה פילחה את אוזניהם והשמיים החשיכו. לילה הרימה את ראשה לשמים ופיה נפער. “אלוהים.” את השמים כיסו עשרות, עם לא מאות ציפורים ענקיות, לכול אחד מקור ארוך ומעוקל, באורך חצי גופה, נוצות שחורות בעלות קצוות צבעונים וזנב-ברבור לבן. אחת הציפורים צללה אל לילה, מקורה פעור לרווחה…
    עינייה של לילה התעגלו, היא קפצה את שפתיה, מוכנה לבאות, אך באמצע הצלילה חץ פילח את גוף הציפור והרג אותה במקום. לא היה דם, לא היה גופה. הציפור פשוט התפוררה לאבק ונעלמה. מאחוריה עמדה סופי, חץ נוסף דרוך בקשת שבידה, ידיה דרוכות ומוכנות. סקאי חלף על פניה, שתי סכינים בידיו. “יפה אמהרסט, את משתפרת.” והוא נעלם. לילה בחנה את סופי. “אמהרסט?” היא שאלה, וסופי הנהנה בהסך דעת. “זה שם המשפחה שלי.” לילה משכה בכתפיה. סופי אמהרסט. דווקא לא כול כך נוראי. סופי נעלמה מאחורי ענן של ציפורים שהפריד ביניהם.
    לילה הרגישה משיכה חדה והסתובבה מהר מספיק כדי לראות מתעופפת באוויר עם פיסה ארוכה, חלקה, מושלמת, של שיער שחור גלי. לילה כיווצה את פניה ונראתה מאיימת מאט. היא הרגיע את עצמה במחשבה שהציפורים האלה הם בטח כמו כלבים, ובהם היה ללילה ניסיון רב. היא ידעה איך לטפל בהם, והיא טטפל בציפורים האלה באותו אופן. גבה הזדקף כמו מעצמו והיא הרימה את קולה בסמכותיות לפני שהעבירה את עיניה על הרחבה מולה וצעקה. “שקט. שיהיה כאן שקט!” דממה. כול הציפורים עצרו את תקיפתם והפנו את פניהם אליה. במקום לפחד, היא נעצה בהם מבט תקיף ואמרה, “ארצה!” כול הציפורים צללו לאדמה והתישבו שם, כנועים. אז היא נתנה לפניה להתרכך והתקרבה אל הציפור הקרובה ביותר, מלטפת את ראשה. “ילד טוב” היא מלמלה בשקט והציפור השמיע קול שדמה לגרגור.
    “אלה ואשי, והם אמורים להיות בלתי ניתנים לאילוף”
    לילה הרימה את ראשה למשמע הקול. בין הציפורים עמדו חבריה , הישנים והחדשים. אבל על פניהם של חמשת ידידיה הטריים היתה הבעה שהיא לא ראתה עד כה. הבעה שהיא לא חלמה שתראה. זה לא היה שמחה או גאווה, וגם לא תדהמה או פליאה. זה היה רגש חדש: פחד. והפחד הזה הופנה אליה.

    פרק 10
    הבעיות של ניקו.

    לילה התיישבה בניחוחות בין המפלצות דמויות הציפור שסול קרא להם ואשי וסימנה לשאר להתיישב לידה. היא הופתע כאשר ג’וליאן הגיח מאחורי אחת הציפורים, השוט בידו ועל פניו כמה שריטות שטחיות. “איפה אתה הייתה?” סקאי שאל והרים גבה שחורה. ג’וליאן ניער את שערו השחור. “שמעתי את הואשי מתקרבים ורציתי למצא דרך לצאת. גיליתי שמישהו חסם אותי. אני לא מצליח ליצור מעברים, לכולכם יש דם על הגוף, כך שאתם לא יכולים לעשות כישוף שיזיז אותנו ואין לנו דרך תחבורה אחרת. אלה עם כן לאחד מכם יש פגעסוס בכיס, מה שלא נראה לי שהוא המקרה.” הוא העביר את מבטו על כולם והמשיך. “אנחנו נצתרך ללכת ברגל עד למעיין הקרוב ביותר, אבל קודם אנחנו חייבים לדבר.” הוא התיישב בין סקאי לסופי, וסול רטן. “תקשיבי, לילה, מה שעשית עכשיו הוא מעשה די מדהים. הואשי הם בלתי ניתנים לאילוף. לפחות זה מה שחשבנו.” הוא העביר את עצבעו על ידית השוט במבט מהורהר.
    “אנחנו צריכים להשתמש בדניאל וקייטי!” ניקו הכריז ולילה, אונה, ניקולס וג’יימס חייכו ונאנחו פה אחד. “הוא באובססיה כלפי שתי אלה, בערך כבר שנה.” ניקו הוציא כלפיו לשון ונופף בטלפון הנייד שלו. “זה ממילא לא יעבוד לך.” לילה אמרה בבוז, אבל ניקו התעלם ממנה והראה לה את סימון הווי-פי, שהיה מלא. “מה????” אונה צווחה והוציא את הטלפון מהכיס. לילה עשתה כמוה. “חשבתי שאין סיכוי שזה יעבוד. אם כך, למה הבאת את הטלפון?” ג’יימס שאל בהבעה משועשעת, עצבעותיו מרקדות על המסך. התשובה היחידה שהוא זכה לה היה נהמה שקטה. לפתע אונה פלטה קריאת שמחה. “אמא שלחה לי הודעה.” “גם לי.” ניקולס אמר וכיווץ עפעפים. קריאות שמחה מניקו, לילה וג’יימס בשרו להם שה לא היחידים. “למה הם כול כך רגועים?” ניקולס מלמל, בוחן את ההודעה. כול מה שהיה כתוב בה היה: שלום ניקולס, מתוק שלי. אני מקווה שאתה מצליח בקריה ונהנה. הרגעתי את ההורים של ניקו, תספר לו. הם לא הרגישו יציבים מספיק לשלוח לו הודעה בעצמם אז הם בקשו שתומר לו בשמם שהם מאוד אוהבים אותו מאוד. אני מתגעגעת אליכם ומחכה ליום שניפגש שוב. בהצלחה!
    ניקולס בהה בהודעה. “היא יודעת?” הוא מלמל. הוא לא ממש הרגיש. הוא שיער שזה בגלל מה שסטאר עשתה. הוא לא היה בטוח שהוא יודע מה הוא מרגיש. הוא הרים את מבטו כשסקאי נגע בזרועו. “אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן?” הוא אמר בחוסר-אונים והחווה על חבריו של ניקולס שהקלידו במהירות מטורפת. ניקולס חייך. הוא תמיד הרגיש טוב יותר כשהסביר דברים. “אלה מכשירים שנקראים טלפונים. בהתחלה הם הומצאו כאמצעי תקשורת. לאורך הזמן הוספו לו תוכנות שונות, למשל צילום ושליחת מסרים כתובים… יש הרבה אנשים שמכורים לטלפונים שלהם. אחותי למשל.” אונה הזעיפה פנים אבל לא הרימה את ראשה מהמסך. “כמו שאמרתי.” אמר ניקולס בידענות.
    ניקו נופף בטלפון וכולם הצטופפו סביבו. על המסך נראו נער ונערה, לשתיהם שיער חום בהיר ועיניים חומות. זה היה סירטון. ניקו עקף לנקודה מסוימת באמצע הסרטון והפעיל אותו. הכתב, שאותו לא ראו, שאל שאלה. “ומה אתם עושים עם מישהוא צוחק עליכם או מציק?” הנער חייך בשלווה ועצבעותיו תופפו על הכוס שבידו. “אני מתעלם. אני התעסקתי עם הפושעים הגדולים ביותר, אני לא חושב שאני צריך לפחד ממישהוא שחושב שהוא טוב יותר ממני. ולא רק אני, עם כבר מדברים על זה.” ניקו עצר את הסרטון והביט בג’וליאן כאילו זה מסיים את העיניין. כולם מצמצו אליו בבלבול. “מה הקשר?” ג’וליאן שאל. ניקו הביט בו בבוז. “אוי, אל תיתמם. אתה עמדתה לומר ללילה שיש אויב ממש חזק וממש מסוכן ואנחנו מריכים ממש להיזהר וכול הבלה בלה בלה הזה.” ג’וליאן בלע את רוקו. “טוב, לא הייתי מנסח את זה ככה, אבל אני מניח שזה העיקרון הכללי.” ניקו חייך. “רואה? אמרתי לך. אני לא יודע מה איתכם, כי אני לא כול כך מכיר אתכם, אבל אני יודע שאני וג’יימס מדהימים. לילה ואונה הן גם בסדר ואני מניח שגם ניק נחמד. אבל זו לא הנקודה! הנקודה היא שלו משנה מי מפחיד אותך חבר, אתה פשוט חייב לזכור שלא משנה מי זה, ולא אכפת לי עם זה האל שלכם או מפלצת עתיקה ומרושעת, אנחנו טובים יותר ממנו!” “קריאנים לא סוגדים לאלים.” סופי העירה ביובש וגררה גלגול עיניים מצד ניקו.
    “זו גם לא הנקודה!” הוא אמר והסיט את מבטו ממנה, לפני שיזכה לעוד הערה מגעילה. “תודה על נאום המוטיבציה, אבל אני יודע שאתם מדהימים. זאת הסיבה שאנחנו כאן ושיש סביבנו מאות מפלצות מאולפות שפשוט יושבות השקט.” ג’וליאן חייך אל ניקו חיוך קטן. “אבל אני שמח שיש לך ביטחון עצמי.” “זה חלק מהתפקיד” ניקו חייך אליו חיוך עקום, מסוכן. “כן אני מניח שלא יזיק קצת מזה, במיוחד לאור זה שאין לך ממש במה להתגאות…” ג’וליאן עקץ. “לפחות יש לי יותר ממך.” ניקו השיב לו כגמולו. “למה? הדברים היחידים שיש לך מהם יותר ממני הם טימטום, וסתימות. וגאווה…” ג’וליאן לא נשאר חייב. “גאווה זה יותר טוב מעיוורון.” ג’וליאן הרים גבות לנוכח הקביעה של ניקו. “ביננו, לא איכפת לי להיתחרש עם זה מה שצריך כדי לא לרדת לרמה שלך.” “במקרה שלך, אם אנחנו רוצים להיפגש, אני זה שצריך לרדת, לא להיפך.” ג’וליאן צמצם עיניים. “יפה, ניקו, אני כול כך גאה בך! הצלחתה לומר מילה שהיא יותר משתי הברות!” ניקו חייך. “זול. אתה מדרדר, ג’וליאן!” הוא אמר בתוכחה. “זול עדיף על לא עובד.” ג’וליאן הביט בו בהתגרות. “מדבר זה שחושב שהוא שנון…”
    כול אותו הזמן, השאר פשוט העבירו את מבטיהם בין ניקו לג’וליאן, כמו במשחק פינג-פונג. “וואו, הם טובים.” פלורה מלמלה. סקאי נאנח וצעד קדימה, מפריד בין שתי הנערים. “אנחנו לא עומדים לדבר על זה שניקו הרגע הראה לנו סירטון של קייטי ודניאל?” ניקו הביט בו בבוז. “דא, זה מה שאני אמרתי!” סופי צעדה קדימה. “אני לא חושבת שאתה מבין. קייטי ודיי הם מורדים קריאנים. אני לא מבינה איך ולמה הם הסתננו לעולם בני האדם. אבל עם הם עשו את זה, היתה להם סיבה. הם שתים מהמורדים הבולטים ביותר, והם אף פעם לא עושים משהוא בלי לחשב אותו קודם”
    ניקו פער את פיו. “מה? אבל,” הוא צנח על אחורנית על אחד העצים באנחת יאוש. “לא משנה.” הוא מלמל, “כול העסק הזוי מדי בשבילי.” סקאי נעץ בט מבט זהיר. “לדעתי, הם המפתח לכול העיניין. אנחנו חייבים למצא אותם.” ג’יימס בחן אותו באיטיות. “איזה עיניין?” ג’וליאן נאנח. “נסביר בדרך.”
    אבל, הם לא הסבירו, וכשסופי נקשה על האדמה החולית של איזה מדבר כמה דקות אחר כך, ניקו, ניקולס, לילה, אונה וג’יימס הביטו זה בזה בלחץ. במיוחד ניקו. “כן,” ניקו אמר, “אני בהחלט מבין את ההסבר המעמיק שלכם.” הוא חייך בלעג. סופי נאנחה, “אני אישית אסביר בפעם אחרת ניקו, פשוט אין לנו מספיק זמן.” ניקו גלגל עינייים, אבל דבריו הבאים נבלעו בפרץ של נשיפות מופתעות. האדמה נפתחה וכולם נפלו פנימה. כשלילה קמה, היא הרגישה רצפת אבן תחתיה. “אנחנו באמת עושים את זה יותר מדי.” היא זרקה לאוויר. התשובות היחידות שהיא זכתה בהם היו כמה גניחות עמומות.

    פרק 11
    גילוי.

    סטאר מצאה את עצמה על ריצפת מערה. טיפוסי לה, במיוחד כשהיא ראתה את הנערה המהממת שעמדה מעליה. שיערה היה חום, ארוך וחלק. עיניה היו כחולות וענקיות, תמימות למראה אך ידועות לשימצה. לרוע מזלה סטאר זיהתה את הנערה. קייטי פלקס. אחת המורדות המסוכנות ביותר. והמסתוריות ביותר. קייטי חיייכה בחביבות והושיטה לסטאר יד כדי לקום. סטאר בחנה אותה בחשדנות ונטלה את היד. על הקיר הנגדי נשען דניאל, אחיה התאום של קייטי. יפה יותר מרוב הנערים שהיא הכירה, מסוכן יותר מרוב הנערים שהכירה, ערמומי יותר מרוב הנערים שהיא הכירה, הוא עמד שם, כאילו הוא לא אחד החידות הגדולות ביותר בקָריה.
    ניקו המסכן, היא חשבה לעצמה. הוא בטח לא מבין מה נפל עליו. היא לא חשבה שהיא באמת תיפגוש את קייטי ודיי. הם היו לאגדה, הם היו… אבל חוט מחשבותיה נקטע באכזריות על ידי לא אחר מאשר דניאל עצמו, שכחכח בגרונו וסימן לסטא ולחבריה להיתיישב מולו. “תקשיבו,” קולו היה נמוך ושקט, מאוד סמכותי. “אני לא חושב שאני וקייט נוכל להגן עליכם להרבה זמן. יש לכם נוכחות חזקה ולא חסרים יצורים שעוקבים אחרי המקום הזה.” “בהתחשב בעובדה שאתם המורדים הכי חזקים אצלנו והמבוקשים הבולטים ביותר אצל קון, אני פשוט לא מצליחה להתפלא.” הודיע סופי בטון יבש ונעצה בתאומים מבט סדוק ומשועמם. דניאל גלגל עיניים. “את מסוגלת לומר את זה בטון יותר משועמם?” הוא שאל, והפנה את מבטו הלאה. “נראה שטריסטן…” ג’יימס נקש בעצבעותיו. “אה, מותר לי לשאול מי זה קון?” סופי קפצה שפתיים. “סיפרנו לכם על טריסטן, נכון? הבן של לוקה, אח האש.” היא חיכתה שג’יימס, לילה, ניקולס, אונה וניקו יהנהנו והיא המשיכה. “אז קון הוא בערך השפוט שלו, שעושה את כול העבודה המלוכלכת.” היא השתתקה כדי לסמן לדניאל להמשיך. “אז טריסטן ידע שתבואו לכאן ושלח הודעה.” דניאל המשיך ונישען אחורנית. “לאלה מכם שלא יודעים, אני אֶדִינְמֶה, כך שאני מסוגל לספוג מאורעות והודעות ולהקרין אותם.” לפני שמישהו הספיק להגיב, עיניו התגלגלו ותווי פניו השתנו במהירות. כשהוא פקח עיניים הוא היה נער או גבר, בן תשע-עשרה או עשרים, בעל פנים רזים ומשועממים, עיניים חומות-כחלחלות ושיער אדום-שחור חלק. עיניו היו פעורות לרווחה, וכשהוא דיבר, זה לא היה קולו של דניאל, אלה קול עדין וחלק הרבה יותר. “אתם הנבחרים, תמיד חושבים שאתם כול כך חכמים. שתדעו לכם שהזוהר שלכם עומד לחלוף בקרוב. אנחנו נילחם, לא תוכלו למנוע זאת. והאדם הראשון שאני אהרוג יהיה ‘אדון האש’, שאולי עלי לקרוא לו אחי.” ואז דניאל פלבל בעיניו וחזר להיות הוא עצמו.
    “טוב, היה מאוד נחמד לפגוש אותכם. נדבר אחרי הפגישה הקטנה שיש לכם עכשיו.” קייטי אמרה בעליזות ונקשה בעצבעותיה. סטאר הרגישה שהיא מאבדת את ההכרה. היא לא הספיקה לומר דבר. היא לא הספיקה להגיב.
    כשג’יימס התעורר, הוא הרגיש עקצוץ מוזר בגופו. ותחושת ריחוף. הוא פקח עיניים במאמץ וראה את עצמו מול שתי מלאכים. הוא בקושי קפץ ממקומו אלה רק חייך ואמר. “שלום, איך אפשר לעזור לכם?” המלאכים חייכו. הימני היה זכר, ממה שג’יימס הבין, והשמאלית היתה נקבה. המלאך מולל קצוות שיער שחורה בין עצבעותיו, כנפי הנוצות שלו מרפרפות. האישה ריחפה בחוסר נוחות בעוד שמלתה הלבנה מסתחררת סביב עקביה. “אממ,” אמר הגבר. “איך אתה מעדיף שנספר לך משהו שיכניס אותך להלם, במהירות או באיטיות?” ג’יימס הירהר בשאלה לכמה שניות ואז החליט. “מהר.” המלאך לקח נשימה עמוקה ופלט, “האישה הזאת היא אימה שלך. אני אחיך.”
    פלורה התעוררה על עץ. לידה שכבה נערה על ענף וישנה בשלווה. ברגע שפלורה פתחה את עיניה, הנערה התעוררה ופלורה ראתה זוג כנפיים שקופות על גבה, מכוסות ורידים ירוקים. מתחת לעורה הבהיר של הנערה נצנצו ורידים ירוקים. עינייה החומות החומות זהרו מעט והיא חייכה אל פלורה וסימנה לה לבוא אחריה. עדיין שותקת. כשפלורה קמה, היא הבחינה שגם לה יש כנפיים. בזמן שהשניים עופפו מעל כרי דשה ירוקים ועצים, עבים, גולמיים ועוצמתיים, הפיה דיברה לראשונה. “אנו הפיות חזקים, אבל אנחנו פגיעים. מאוד קל להשתלט עלינו או להרוג אותנו. עד שאפיל הגיע ופרשה עלינו חסות. היא הכריזה שכול מי שיפגע בנו, יש לו עסק איתה. הערכנו אותה מאוד.” הפייה חייכה אל פלורה והושיטה יד בהירה. “גם בך.”
    כשניקו התעורר, הדבר הראשון שהוא הרגיש היה חום. הוא מצמץ ומצא את עצמו מול מדורה. גבר צעיר ישב בשיכול רגליים מול האש, עיניו בוהות בלהבות. ילדה קטנה, אולי בת שבע או שמונה, ישנה בשלווה, ראשה על ברכיו. הדבר הראשון שניקו שם לב אליו היה ששערם של השתיים היה עשוי מאש. האיש הרים מבט וחייך. הוא ניער את הילדה בעדינות והיא קמה, מטושטשת. ניקו ראה שהשמיים חשוכים כליל. הילדה אחזה בידו של הגבר בחוזקה. הוא עצמו רק חייך אל ניקו וסימן לו להיתקרב. ניקו צעד קדימה בחשש. “שלום ניקו.” קולו של הגבר היה נמוך ומלחשש, כמו אש. “חיכינו לך. קוראים לי גוּנֶש, וזאת, אָטֶשְי, ביקשו ממני להפגיש אותי עם ההורים שלך. אני יודע שזה די מכה, אבל…” הוא בחן את ניקו, שפשוט בהה בו בשקט. “אהה, עשו לכם גניבה”… הוא חייך בהבנה וסימן לניקו ללכת אחריו, ידו עדיין אוחזת בידה של אָטֶשְֹי. הוא עקף כמה מדורות קטנות יותר ונעצר מול אחת מהן. אישה ישבה בגבה אליהם. שיער הלהבות שלה היה שזור בצהוב וכחול, היא ישבה בשיכול רגליים ובתנועה ניחוחה. היא הסתובבה אליהם וקמה במהירות. “שלום ניקו, אתה גדלת כול כך מהפעם האחרונה שראיתי אותך. תכיר את אחותך הקטנה, אָטֶשְי!”ֹ
    כשסקאי התעורר הוא היה בשמיים. הוא ריחף מול חבורה קטנה של מלאכים, כנפיהם היו מכוסות רעמה סמיכה של נוצות בצבעי לבן, חום וחלודה. הם דיברו במין הרמוניה מוזרה ומצמררת, כול אחד משלים את השני. “סקאי אנדרוז…” אמר אחד, “נועדת לגדולה”… חברו השלים אותו. “אולם צרות גדולות”… “מחכות לך”… “יש לך השפעה על המוות”… “עליך להישתמש בה בתבונה”… “קרב קשה עוד לפניך”… אולם סקאי התמקד רק באחד מהדמויות המרחפות. “אבא?”.
    כשלילה התעוררה היא הייתה בג’ונגל. זוג טיגריסים בעלי תווי פנים אנושיים וקנטאורית בחנו אותה בכובד ראש. היא קמה בתנועה מסורבלת וקפצה אחורה בצווחה. הקנטאורית דיברה, ממוללת את חולצתה הלבנה הרפויה בין עצבעותיה. “תקשיבי, לילה, את חייבת ל…” אבל דבריה נקטעו בגלל פרץ של נהמות מתוך העצים. הקנטאורית הרימה חץ-וקשת והטיגריסים שלפו את טפריהם. לילה החלה להימשך אחורנית, ושמעה רק משפטים אקריים. “את חייבת להישתמש ב”… “תימצאי את ה” “…שבך!”… “את הבת של”… ואז הן נעלמו. “ממש עוזר!” לילה צעקה אל תוך החשכה בכעס וראשה הוטח בעצם כבד. הכול השחיר.
    כשניקולס התעורר הוא היה מוקף בשדים. “אז, אני שד.” הוא אמר בקור רוח בעוד היצורים דמויי רוחות-רפאים מהבהבים סביבו. הם הנהנו שקט ולא אמרו דבר. מתוך החבורה יצאה שדה קטנה, מהבהבת חלושות. “קולנו נגזל, ניקולס.” היא אמרה בשקט. “ותפקידך להחזיר אותו.” עשרות קולות מהבהבים מילו את ראשו. עזור לנו ניקולס, עזור!

    פרק 12
    זיכרון.
    כשסטאר התעוררה היא לא ראתה כלום. היא לא שמעה כלום. היא היתה מוקפת בלובן מסנוור ומצמרר. בתוך כול הכלום הזה, הבזיק מדי פעם אור צבעוני בדממה. היא החווירה. היא בת כוכבים.
    כשאונה התעוררה היה לה זנב. היא צרחה וקולה העלה גלים במים סביבה. שתי ידיים חזקות תפסו אותה והיא מצאה את עצמה פנים-אל-פנים עם שני בני ים. לאט לאט היא נרגעה והחלה לשים לב לסביבתה. מתאים לי, היא חשבה בעגמומיות מסוימת. מכול הדברים בעולם, נתקעתי דווקא עם בני ים, היצורים הכמעט-הכי מפורסמים בעולם הפנטזיה. יצור יפיפה עלה מין החשכה. “כשיגיע הזמן, את תדעי מהו יעודך. בברכתי תלכי, נסיכה”.
    כשסופי התעוררה היא היתה כלום. היא היתה דחוקה בתוך סלע והרגישה כמו אפר. תחושת חנק מילאה את גרונה והיא התקשתה לנשום. אישה קטנטונת בשיריון מצופה אבני חן פילחה את דרכה באבן המוצקה. קשת היתה מונחת על כתפה, עשויה כסף נוצץ עם אבני אחלמה ואוניקס משובצות בה בדוגמאות עדינות. אשפת חיצים מלאה נחה על כתפה השנייה, ראשי החץ עשויים יהלומים. החומר החזק בעולם. היא חייכה אל סופי בחום, שלא הסתיר את הניצוץ המסוכן בעיניה. “יש שחושבים עלינו, הכורים, שאנחנו אלימים, מסוכנים. וזה נכון, אני אודה. מה שהם לא מבינים זה שהדבר הכי טוב הוא לרתום את האכזריות לצורכנו. אני יודעת שזה מרתיע אותך סופי, אבל את חייבת לקבל את זה. במיוחד עם תרצי להציל את היקרים לך מכול.
    סול התעורר לתוך הגיהנום. או שזה היה גן עדן? אור בוהק, רך ומסנוור כאחד עטף את הכול. ציוץ ציפורים נשמע ברקע, ממלה את הלב בתקווה ובריקנות. מסביבו היו עשרות דמויות מרחפות בברדסים, כול אחד מהם נושא חץ שחור של ערפל, חד כתער. אחד מהם פסע קדימה והסיט את ברדסו. את ברדסה, למען האמת. פניה הזכירו את אלה של סול. יפיפיות ומפחידות. שארה הכהה הארוך גלש במורד פניה בגלים עמומים וסמיכים. עינייה האפורות הגדולות היו מעוטרות בקווים כחולים דקיקים, ושפתיה המלאות היו מקוצות לצורת המספר 0. “אנחנו, האוספים, מכירים את המוות. אנחנו אנשים שאיבדו את עצמם לדעת, שלקחו את חייהם בידם… בגלל כול הצער והכאב שגרמנו לאחרים, התפקיד שלנו הוא לספוג את הצער והכאב של אחרים. אנחנו אוספי הנשמות. אלה שמוליכים את נשמות המתים אל מקומם. אנחנו גם מזהירים את אלה שראויים לכך. חברך, סקאי, זכה בברכתנו. לכן חובה עלי להזהיר אותך. הקנסול, בדמות טריסטן, עומד להזמין אותו לדו-קרב. בלי ההכנה המתאימה, זה הסוף שלו.” והיא נסוגה.
    שאר הדמויות החלו לזמר במקהלה, מתנוענעים מצד לצד. ” עשרה כוחות שמתאחדים, בין קוראים ושני יפים. קרב היסטורי שלא צלח, בוגד שיחזור בתחפושת מלח. הסוף למלחמה יגיע רק, כשחמלה תגבור על שנאת הסרק, ואז תקווה תגיע לתמימים, שבטפשות פספסו את מכת האיים.”
    סול בלע את רוקו. “זה מאוד מעודד.” ראשו נשמט אחורה והכול החשיך. כשמבטו התמקד, סול מצא את עצמו פנים מול פנים עם סקאי. הוא קפץ על רגליו ופלט את מה שהאוספים סיפרו לו. מאחורי עשרת הנבחרים, עמדו ג’וליאן, מלורי, דניאל וקייטי. גבוהים באופן משמעותי מהשאר ורציניים הרבה יותר. דניאל הרים את ראשו בעיניים מצומצמות ופנים מתוחים. “הקרב התחיל.”
    בימים הבאים סקאי בקושי נראה. ג’וליאן לימד אותו תקיפה. קייטי לימדה אותו התגוננות. דניאל לימד אותו תחכום. מלורי לימדה אותו חמלה. “בקרב, עד כמה שצריך לדעת להילחם, צריך לדעת לרחם.” היא הסתובבה במעגלים סביב הנער הבלונדיני. “הרבה פעמיים, הטעויות הכי גדולות בשדה-הקרב, מתרחשות בגלל שלוחם מתאקש להרוג את היריב שלו. אתה חייב לדעת אייך לבחון את היריב, לבדוק שאין לו מידע חשוב, ואז תהרוג אותו. למרות שתמיד עדיף פשוט לשאוב את הכוח שלו. אין לי שום ניסיון בשאיבת כוח אז אל תשאל אותי. דניאל הוא המומחה לזה.” ואז היא הנחיתה את ידיה על השולחן בחבטה שהקפיצה את המסכן. “ריכוז. כוננות. רוגע. אלה התכונות החשובות ביותר של לוחם.” סקאי בלע את רוקו והצדיע בלעג. “כן המפקדת.” חיוך קטן עיוות את שפתיה של מלורי.
    סופי עמדה מול קיר האבן בהבעה מרוכזת. מימינה עמדה סטאר, בפנים מובכות ומתוחות. פלורה, לעומת זאת, נראתה חוששת ומעט מפוחדת. מאחוריהם עמדו בחצי מעגל, לילה, ג’יימס, ניקו, ניקולס ואונה. סופי דיברה ראשונה. “כדי להילחם, אתם תהיו חייבים להרגיש, להבין. לכן היום סטאר תחזיר לכם את מה ש, אה, אנחנו לקחנו.” התשובה היחידה שהיא קיבלה היה דממה. “כדאי שנעשה את זה בחוץ, במקום שיש בו אוויר צח. זה יהיה חזק, מאוד חזק. במקומכם הייתי מתכוננת. חוץ מזה, המראה הראשוני של קריה עלול להמם אותכם מעט.” שוב דממה. “אה, טוב.” סופי לא נשמע משוכנעת במיוחד כשהיא לחצה בידה על הקיר, ודלת מוסתרת נפתחה במהירות.
    לרגע, הם פשוט עמדו שם. הם היו על ראש גבעה ענקית, שהשקיפה על יער ענקי. ממבט ראשון, הכול היה מהמם. עצים בגווני חום זהוב ניצבו זקופים ואדירים, כמו, למען האמת, לא היה דבר כזה. עליהם נעו מגוונים של ירוק ותורכיז, לכחול ותכלת עדינים. הפרחים היו חלקם עשויים מחומר שדמה לזכוכית, וחלקם כמו פרחים בעולם בני האדם, רק גדולים פי חמישה.
    אבל, ממבט קרוב יותר, המקום היה הרוס. על חלק מהעצים היו מריחות שדמו לדם, על הדשא שסביב העצים היה מטל נשל נחש מרוטש, סכינים היו נעוצים באדמה, וסביב אחד העצים היו מפוזרים מאות נוצות מכוסות בדם. םלורה הצביע על הנשל. “זה של ראיין, הוא הצליח לברוח ברגע האחרון, אבל הוא היה במיטה שלוש שבועות.” היא הזיזה את עצבעה אל הנוצות. “אלה של נערה אחת, קוראים לה מלאני, היא בת-דודה שלי.” עכשיו ידה פנתה אל הסכינים. “אלה של מלורי. היא איבדה בקרב הזה חצי מהסיכינים הכי יקרות שלה. אחד הלוחמים של טריסטן כמעט שיפד אותה עם הסכינים שלה עצמה. למזלה היא הצליחה לברוח, אבל כמעט איבדה זרוע תוך כדי זה. אחר כך, כשסופי הציעה לזמן אותם, היא אמרה שהיא לא רוצה. היא אמרה שהי רוצה שזה ישאר שם. לזיכרון.” ג’יימס נעץ מבט בשדה הקרב הנטוש שמולם. “מה זה?” שאלה פשוטה, עם משמעות כבדה כול כך. סטאר השפילה את מבטה. “אני מניחה שזו מין אנדרטה. אנדרטה לזכר הכישלון שלנו.” לילה נענעה בראשה, כמסרבת לקבל את זה. קצוות שיער שחורות הסתלסלו סביב פניה והעניקו לה מראה חמים, יחודי. “לא.” היא התקרבה אל סטאר וחיבקה אותה. “זו אנדרטה למה שאתם מוכנים להקריב כדי לנצח. לקושי” היא חייכה. “ואת יודעת מה אומרים? קשיים מחזקים.”
    אונה חייכה גם היא, ואור ניצת בעיניה בעיניה החיוורות. “ועכשיו, זה לא אתם. זה אנחנו. אנחנו ביחד בזה עכשיו.” וכשסטאר הרימה מבט אל חבריה החדשים, היא הרגישה משהו חדש, זה היה זר לה, תחושה שהכאיבה לה ומילאה אותה חמימות בו זמנית. היא לא לבד, היא ידעה. יש לה חברים. יש לה תקווה.

  5. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    אז, זה בשביל 🧜🏻‍♀️… בהנאה! או שלא:)
    אז, אי אפשר לשלוח הכול ביחד, כי זה ארוך מדי, אז הנה פרקים 1-6:

    1

    נ-פ-י-ל-ה

    “ואז מבחן בהיסטוריה, שיעורי בית באנגלית ובחשבון, בוחן באנגלית והפרוייקט במדעים” ג’יימס דפדף ביומנו והרים מבט אל לילה, אונה, ניקו וניקולס. “יותר לימודים, פחות שמחת חיים” לילה מלמלה בשקט וגרמה לאונה לצחקק.”אם אתם רוצים, אתם יכולים לבוא אלי הביתה ונלמד למבחן ביחד.” ניקולס אמר, והאט את צעדיו מכמעט- ריצה להליכה-מהירה.”הבית שלנו, אתה מתכוון.”אונה אמרה בזעף, וניקולס גלגל עיניים. “דווקה רעיון טוב,” ניקו אמר וחייך “כי בלי העזרה שלך אני עומד לקבל תשע במבחן, וגם זה המקסימום.” לילה כיווצה את גבותיה הדקות “אבל תשע זה ציון טוב, אני עומדת לקבל שלוש וחצי.” “תשע מתוך מאה” ניקו נד בראשו כשלילה השתתקה. לצידם הלך ג’יימס, שקוע בהרהורים. כרגיל הוא הלך בצעדים קופצנים, שדמו למין פסיעה-דילוג, פסיעה-דילוג.

    אונה:
    סליחה שאני מתערבת, אני פשוט רוצה להבהיר משהוא. הסיבה שג’יימס הולך כך, היא שהילד פיצי. לא סתם נמוך, אלה ממש קטנטן. הוא מיני בן-אדם,הוא גמדון, הוא… אמממ… נראה לי שהבהרתי את עצמי. בואו נגיד את זה: הוא מבוגר מימני בעשר חודשים ונמוך ממני בקצת יותר מחצי ראש.
    “אז מה אתה אומר ג’יימס?,נלך אליהם?” לילה שאלה בזמן שהוציאה את הטלפון שלה וחייגה את המספר של אימה. הוא הינהן בהסך דעת ומבטו שוטט על פני הבתים והחצרות. אונה גלגלה עיניים “כדור הארץ לג’יימס, נשר אקס לחללית, מרכז בקרה לחייזר”… לילה צחקה “לא היגענו כבר לבית שלכם?” התאומים הנהנו ופתחו את הדלת בתנופה. “מי כאן?” אונה צעקה אל תוך הבית הריק. “נחמד לראות שאת זוכרת שאימא שלך תמיד בבית בשעה זאת” אמה פייר חייכה אל ילדיה כשירדה במדרגות. “היי אמא” ניקולס ואונה מילמלו “אנחנו צריכים ללמוד למבחן בהיסטוריה מחר, זה בסדר?” “ברור,” היא היטתה את ראשה, “ג’יימס, לילה ואונה, כרגיל.” היא נעלמה לתוך המטבח וצעקה אל הילדים משם “אתם רוצים מלקשייק תות, או מנגו-אננס” חמשת הילדים הביטו אחד בשני ואונה ענתה את התשובה המתבקשת “מנגו-אננס”. קול צחוק נישא מהמטבח. אונה וניקולס רצו במעלה המדרגות, מתווכחים. “הולכים לחדר שלי” אונה אמרה בתקיפות. “לחדר שלי” ניקלוס רטן בשקט. ” לחדר שלי” אונה אמרה, נועצת את עינייה הכמעט-לבנות לתוך עייניו הזהות של אחיה. “בסדר, לחדר שלך, אבל שתדעי שאני אשתלט לך על השולחן” היא שלחה מבט חטוף אל דלת חדרה ונאנחה. “לשלך”.ניקולס חייך בניצחון וחמק ממכת אגרוף שאחותו שלחה אליו.
    לילה הניחה את ראשה על כפות ידיה וניסתה לזכור את כול השמות והתאריכים שניקולס ירה לעברה. “רגע, מתי הוא מת?” היא שאלה את ניקולס, “1342” הוא נאנח, “איך את מצפה להצליח במבחן הזה אם את אפילו לא יכולה לזכור את הדברים הכי פשוטים?” אונה גלגלה אליו את עיניה .”לא כולם אינציקלופדיות תאריכים ושנים כמוך, ניק”. לילה הרימה את הספר אל מול האור, כאילו היא חיפשה איזה שהוא זיוף. “לא, הם צריכים לבוא עכשיו” איך את יודעת שהם בכלל שומעים אותך?” “ננסה, מה יזיק?” “אני מקווה שאחד מהם יהיה חכם מספיק כדי לומר את מילת הקוד”… ג’יימס נעץ מבט זועף באחותו הקטנה “מה השטויות האלה שאת מברברת, לילה?” “זה לא אני” לילה נראתה נדהמת. “עמדתי לשאול את ניקו מה הוא ממלמל שם כמו קרפדה” האחים הפנו את ראשיהם אל ניקו, שמשך בכתפיו והפנה מבט מאשים אל אונה. היא דחפה קלות את כתפו של ניקולס ואמרה “מה אתם מסתכלים עלי?, אני חושבת שניקולס הוא זה שעשה את זה, אתם יודעים, כדי להבהיל אותנו”. לילה שפשפה את שערה השחור הארוך. “זה ממש לא היה מצחיק ניקולס, לא יודעת מה איתכם, אבל אותי זה ממש הבהיל.” הנער הבלונדיני החל לשרבט במהירות בתוך מחברתו ואז הרים את הדף: זה לא אני!!!!!!!!!!! “אוקיי, זה היה די קריפי, אבל רוב הסיכויים שאנחנו מסתובבים יותר מידי עם ניק וג’יימס, ושיגעון הספרים שלהם פשוט חורר לנו את המוח והתחלנו לשמוע רעשים מוזרים.” סיכם ניקו את הדברים בעליזות ואסף את כל הדפים על השולחן לערמה אחת. ג’יימס בהה בדף לפניו במבט ריק. אונה נאנחה בדרמטיות והחלה לחטט בארונות של ניקולס בניסיון נואש לרוקן את ראשה ממה שקרה כעת. היא עברה בין כול מדף ומדף, זורקת מידי פעם הערות שרק אחיות מסוגלות לומר. “וואו, חשבתי שאמרת לאמא שאתה שונא את החולצה הזאת, אמרת לי שזרקתה אותו לפח. דווקה נחמדה, שחורה כזאת. למרות שהיא יותר מתאימה לניקו”. היא זרקה את החולצה על רעמת השיער השחורה-כחולה שלו.” אוווווו, ניק, אתה כזה חמוד בתמונה הזאת!” “וואו, כשהינו תינוקות נראנו בול אותו דבר, אתם לא חושבים?” היא הראתה לחבריה תמונה של שתי תינוקות בלונדינים מנסים ללעוס את המדרגות בבית שלהם. לילה פרצה בצחוק “אתם כאלה חמודים!” היא אמרה, מצביעה על התמונה “היה לכם טעים?” ג’יימס גלגל עיניים, אך זוויות פיו התעקלו לכדי חיוך. “חכי חכי, יום יבוא ואני אגלה מה את מחביאה במגירה העמצעית של השידה שלך. ושתדעי, אני לא עומד להיות רחום ונחמד עם זה משהוא מביך.” לילה בהתה בו והחלה להשתעל ולמלמל דברים בקשר לאחים חטטנים. “איזה כיף שלי אין אחים” ניקו התמתח על כסאו וחייך אל לילה “אחים זה מבאס”. ג’יימס כיסה את פיו בניסיון להסתיר חיוך “אבל יש לך שבע אחיות. לא?” “נכון,” ניקו אמר “אבל דבר ראשון, הן אחיות חורגות, לכן זה לא נקרה. דבר שני, אחים ואחיות זה דבר שונה. ושלישית, אחיות שלי מצחיקות, אז זה בסדר.” אונה חייכה “אני אוהבת את אחיות שלך, הן כל-כך שונות אחת מהשנייה.” היא הוציאה את הטלפון שלה ולחצה על תמונת הפרופיל של ניקו בוואטצאפ. ניקו גלגל עיינים לעבר אחיותיו המתפרעות, ואז חייך למראה קייטי האופנתית מעקמת את אפה אל מול בגדיה המרושלים של איימי, נערת הרולרבליידס. נטלי המפונקת מושיטה את ידיה לקלרה הבכורה ה”אחראית”. ג’וזפין העליזה תמיד מחייכת חיוך ענקי למצלמה, וסיליה פשוט בוהה באוויר במין ריקנות סקרנית. “למה אנחנו מדברים על אחיות שלי ולא על מה שהרגע קרה?”ניקו אמר בזעף, מנער את ראשו. “בטח סתם דמיינו את זה, כי אין לזה באמת הסבר” ג’יימס אמר והסית קצוות שיער שחורה מעיניו הכחולות-אפרפרות. “אתם יודעים,” ניקולס אמר פתאום, וארבעת הילדים השתתקו. “לרוב בספרים, הסיפור מתחיל באיזה מאורע מוזר או מעצבן שקרה לגיבור.ה או לגיבורים של הסיפור” הוא פתח את פיו כדי לומר משהוא, אבל אז שינה את דעתו ורק חייך אל חבריו. “ומה הק…” אולם אונה מעולם לא סיימה את דבריה. היא הרגישה תחושת התמוססות מוזרה ברגליה, הרצפה רעדה והיא הרגישה את כוח המשיכה מפיל אותה, החשכה סגרה עליה מכול הכיוונים והיא התעלפה.
    הדלת נפתחה בתנופה ואמה פייר עמדה בפתח, מחזיקה מגש ועליו חמשה כוסות מילקשייק כתום סמיך, עם צלחת עוגיות. היא בהתה בחדר הריק ושערה הבלונדיני הסתחרר סביב פניה כשהיא הרימה כתף אחת ואמרה “טוב, הרי ידעתי שהיום הזה יגיעה” הסתובבה, ויצאה מהחדר.

    פרק 2
    סול

    ניקו הרגיש שראשו נחבט באדמה מכוסה עשב. הוא נחנק כשעצם כולשהוא פגע בו בעוצמה בבטן “איימי, רדי מימני כבר”הוא מילמל, וקול מעורפל באזור הכבד שלו ענה “טמבל”. איבריו כאבו ולמשך כמה דקות הוא פשוט שכב ללא תזוזה. מישהוא ניער את כתפיו בחוזקה. הוא פקח עינים באיטיות וראה את ג’יימס עומד מעליו, את ניקולס מסתובב בסקרנות ואת שני הבנות מביטות בו בדאגה. “הכול בסדר, אפשר להרגע, אני חי, אני חי…” אונה בעטה בו והוא צחקק. ניקולס כיחכח בגרונו ופרש את זרועותיו לרווחה כאומר, תסתכלו סביב אנשים. ג’יימס בחן את ניקו לשניה, התרומם על רגליו והושיט יד כדי לעזור לו לקום. “כשנפלנו, כולנו נחתנו עליך. לרגע, לא פתחתה עינים והתחלנו לדאוג.” ניקולס נאנח ודחף את ג’יימס בעדינות, מאיץ בו להיסתכל סביב. “א-לו-קים” אונה פלטה ופערה עיניים. הם עמדו על צוק תלול, שהשקיף על אגם ענקי, צלול כל-כך עד שהילדים הצליחו לראות את האבנים השחורות שבתחתית. סביב המים פרחו המוני צמחים מוזרים, עצים קטנים מכוסים פרחים סגולים גדולים, שנראו עשויים מזכוכית. “איפה אנחנו?” ג’יימס אמר ואז חייך “אם ניק היה מהאנשים האלה הוא היה זורק עכשיו מין אמרתי לכם ענקי כזה” ניקו ניער את שערו השחור-כחול ומשך את שרוולי חולצתו השחורה “רק שהוא לא אדם כזה. חבל.” חיוך ערמומי עלה על פניו של ניקולס. “אמרתי לכם” חמשת החברים פרצו בצחוק משחרר, וכשסיימו הם פנו לבחון את סביבתם באופטימיות חדשה. “נראה שאנחנו במקום משונה, עם צמחים משונים, ומים מאוד נקיים וטהורים. שזה דבר מאוד נדיר בכוכב של בני האנוש.” לילה אמרה בגיחוך קטן. “וואו, תודה על המידע, גאונה” ניקו אמר בעצבנות והסתובב במעגלים. ג’יימס שפשף את רקותיו ואמר במבט של כל-העולם-על-כתפי “אתה מוכן להפסיק, אני מנסה לחשוב ואתה עושה לי כאב ראש” ניקו גילגל את עינייו ורץ אל תוך הצמחייה הסבוכה “היי ניקו, לאן אתה הולך?” לילה צעקה, מופתעת. ניקו התעלם ממנה אך לפתע הוא התנגש במשהוא קשה והוא נפל אחורנית. הוא מצמץ ומצא את עצמו פנים אל פנים עם נערה, שנאנקה וניסתה להתרומם. “וואו, מישהוא מכם ממש מהיר עם הצלחתם להגיע לכאן כול כך מהר” היא אמרה והושיטה יד לניקו כדי לעזור לו לקום. “מי את?” הוא שאל,”ואיפה אנחנו?” היא הביטה בו בקשיחות. היה לה שיער חום ארוך וחלק, עינים חומות ועור שחום. “אין זמן לזה עכשיו. אני סופי וכשנגיע למקום בטוח יותר אני אסביר לכם הכול. איפה חברים שלך?” ניקו הצביע למקום שבו חבריו חיכו לו ומילמל משהוא על בנות שתלטניות. סופי התעלמה ממנו ורצה לתוך העצים. ניקו לא ידע מה היא אמרה לחבריו כדי לשכנע אותם לבוא, אבל כעבור כמה דקות היא חזרה, עם ארבעה נערים משתרכים אחריה. לניקולס היה הבעה רגועה על הפרצוף, כאילו הכול היה מתוכנן. לילה נראתה מהססת ואונה נלהבת, ורק ג’יימס נראה קצת חשדן כלפי הנערה המוזרה. בזמן שניקו הביט בה, הוא הרגיש רעד מוזר באדמה ובפעם השלישית לאותו יום, הוא נפל.

    כשלילה הצליחה לפקוח עיניים, היא מצאה את עצמה עומדת בפתח מערה, ממש מאחורי דמות שעמדה בגבה אליה. “שלום, אהה, ילדה?” אבל ברגע שהדמות הסתובבה, לילה נרתעה אחורה בקפיצה וניתקלה בניקולס. עין אחת היתה גדולה, שטופת דם ובעלת אישונים שחורים לגמרי.עין שנייה היתה קטנה וירוקה, בעלת ריסים לבנים וארוכים. מתוך השפתיים האדומות הגדולות בלטו זוג ניבים לבנים בוהקים, באורך זרוע של תינוק. גוף המפלצת הקטנטן,העטוי גלימה תכולה, היה גוף נשי, רזה ונמוך. לידה אונה פלטה יפחה חנוקה. שאגה מילאה את אוזניה.סופי גלגלה את עיניה בבוז. “נו באמת, זה אפילו לא מצחיק” לילה צווחה וניקו נאנח “אין צורך להיבהל כל כך, בסך הכו”… אבל הוא לא סיים את דבריו. עור היצור הפך חלקלק ונוזלי ואממ…, נשר. נערה פצפונת בעלת עיניים כחולות-סגלגלות חילצה את עצמה מתוך גוש הג’לי שהיה פעם המפלצת המוזרה ביותר בעולם. “סליחה על קבלת הפנים” היא חייכה וחשפה גומת חן בצד השמאלי של פניה, “אבל אני פלורה”. אונה נראתה כאילו היא רוצה להיתעלף, אך היא הצליחה להנהן בתנועה חלושה. פלורה נכנסה למערה, וקולה הדהד והכפיל את עצמו כשהיא אמרה “בואו, כנסו” המערה היתה הרבה, הרבה יותר גדולה מבפנים. הם עמדו בתוך שטח ריק, שהדבר היחיד שהיה בו היו עשרה מנהרות שהתפתלו כול אחת לכיוונים שונים. פלורה וסופי הובילו אותם אל תוך השלישי. לאחר זמן קצר הם הגיעו לדלת אבן וסופי ופלורה, שהתלחששו, עצרו במקומם. פלורה פתחה את הדלת והציצה פנימה “פלורה” סופי גערה כשבהירת העור סיננה קללה. “סול נמצא שם”. עכשיו היה תורה של סופי לפלוט מילה שניקולס העדיף לא לדעת מה משמעותה. “אה וגם סקאי לא שם”פלורה הוסיפה במהירות, כאילו המילים יכאיבו פחות. סופי נאנחה “את בטוחה שכדאי אפילו להיכנס לשם?” אבל פלורה כבר פתחה את הדלת ונכנסה. לרגע חמשת החברים נעצרו, בעוד שתי הבנות מביטות בנעליהן בעצבנות. “וואו” היה הדבר היחיד שלילה הצליחה לפלוט בקול חנוק. הם עמדו במין אולם ענק, שקירות האבן שלו היו מכוסים צמחים מטפסים ופרחים. התקרה נראתה כאילו היא פתוחה לשמים, שמי לילה זרועי כוכבים ועננים. “אבל אור בחוץ” ניקולס מלמל באי-הבנה, “וחוץ מזה, איך הפרחים שורדים בלי אור?” אבל אז מבטו נפל לרצפה והוא השתתק. הם עמדו על משטח ענקי, מכוסה אבני חן ויהלומים, מינרלים, כסף, זהב, ברונזה וכל דבר שנמצא מתחת לאדמה. במרכז החדר, ליד שולחן אבן, ישבו נער ונערה והביטו בהם.
    ג’יימס סרק את הנערה במהירות ותייג את הפרטים במוחו: שיער עד הכתף בגווני ירוק-כחול-סגול, עיניים חומות צלולות וגוף גבוה וגמיש, קצת כמו פנתר. אבל הוא הרגיש שעניו הכחולות-אפרפרות נמשכות אל הנער. משהוא בו הפחיד אותו. זה לא היה העיגולים הכהים סביב העיניים המוזרות וגם לא השיער השחור הפרוע. זה לא היה הבגדים השחורים וגם לא העגיל היחיד בצורת עצמות מצולבות. מה שהפחיד את ג’יימס יותר מכול היו השפתיים שהתעוותו כלפי מטה והאף, שהתקמט במורת-רוח כמעט מפונקת. אלה העידו בברור שהילד הזה, שככול הנראה היה סול המדובר, יעשה הכול כדי להשיג את מה שהוא רוצה, ושום דבר לא יעצור אותו. את הילד הזה, לא כדאי להפוך לאויב.
    סול נעץ בהם מבט מאוד לא מרוצה “אז אלה החדשים” זאת לא היתה שאלה. סופי רכנה קדימה. “די כבר סול, תן להם צ’אנס, מה הם עשו לך?” אבל הוא היתעלם ממנה והיא נסוגה. פלורה נתנה בהם מבט של, אתם לבד עכשיו. סול קם ממקומו והחל להתהלך במעגלים מול החמשה. “אז, יום אחד אתם נופלים לאיזה שהוא עולם, עם נופים מהממים ופרחים מזכוכית. אין לכם מושג למה הגעתם לכאן, איך וכמה זמן תישארו פה. אבל זה בסדר כי זה מקום מגניב ורוב הסיכויים שלאנשים המוזרים האלה אין אפילו דרך להחזיר אתכם והחיים מאושרים” הוא נעץ בהם מבט קפוא והתקרב אליהם בפסיעות מדודות, מגפיו נוקשים על הרצפה. לילה שמעה צילצול מוזר וראתה שזרועותיו מכוסים צמידי כסף. “אז, איך אנחנו יודעים שאתם באמת מי שאנחנו מחפשים?” ניקו זע באי-נוחות תחת מבטו התובעני. “אה, אפשר לבדוק.” העיניים של סול נצצו.

    לילה:
    וואו, הרגע הבנתי מה מוזר בעיניים שלו, כאילו, עד עכשיו לא קלטתי את זה. העיניים שלו לא סתם שחורות, בתוך קשתיות עיניו יש פסים לבנים דקיקים, כמו סדקים בזכוכית. רק שהזכוכית שלו שחורה.

    .”אה, אפשר לבדוק” סול חזר על דבריו של ניקו והתקרב בכמה צעדים. הוא מחא כף וחץ שחור, ארוך, עשוי עשן, הופיע באוויר מולו. הוא העביר את קצהו מול כול אחד מהילדים והחץ התפצל לחמש חיצים שונים, שכול אחד מהם היתייצב מול אחד מהחברים. ג’יימס השפיל מבט אל החץ שריחף מול חזהו ומבטו התקשח. “אולי כבר תעזוב אותנו? אתם אלה שהביאו אותנו לכאן, לא להפך. אז אם אתה לא מרוצה מזה, תאשים את עצמך, לא אותנו” ואת כול זה הוא אמר בקול שקט ורגוע, כאילו הוא סופר כמה סוכריות לתת לכול ילד. סול הרים גבה. “או,לזה חיכיתי” הוא מחא כף והחיצים נעלמו. הוא פתח את הדלת וקרא מעבר לכתפו “סקאי עזב. הוא יחזור מחר בבוקר.” והוא יצא תוך טריקת הדלת אחריו. הנערה בעלת השיער הצבעוני קמה וחייכה. “היי, אני סטאר, ונראה לי שמיציתם את הקטע של פגישות חדשות אחרי מה שקרה עכשיו”.

    פרק 3

    באמצע הלילה

    סופי הובילה אותם דרך מסדרונות שהיו מוארים, אך שום מקור אור לא נראה. “אני חושבת שלא כדאי שנוכל היום ביחד, נראה לי שהמתח יהיה קצת כבד מידי.” היא חייכה חיוך חלוש “אז תוכלו היום בחדרים. פלורה סטאר או אני נביא לכם אוכל ומחר, כשהרוחות ירגעו, נסביר הכול.” היא הניחה את ידה על הקיר וחור בצורת דלת פשוט הופיעה. בקצה החדר היו מיטות מוצעות בלבן, לידן ארון גדול בעל ארבעה דלתות, זוג שולחנות עץ כהות וספה. החדר היה נטול קישוטים ומשעמם למדי, אך כמו שלילה ניסחה זאת אחר-כך: יש מיטה וכרית לישון עליהן, וזה באמת כל מה שצריך. “סליחה שהוא לא יפה והכול, אך לא ידענו איך אתן אוהבות את החדר שלכן אז החלטנו שכול אחד יקשט בעצמו” סופי התנצלה ושני הבנות, ל”חכו שנייה , אני אראה לכם איפה החדר שלנו והחדר של סול וסקאי, שאותו עוד לא פגשתם.” היא הובילה ילה ואונה, הבינו שזה החדר שלהן. סופי המשיכה וחשפה עוד חדר, דומה מאוד לקודם, אך במקום שתי שולחנות ומיטות, היו שלוש מכול דבר. “זה החדר שלכם” סופי הבהירה, מנידה את ראשה אל ג’יימס, ניקו וניקולס. היא חשבה לרגע ואז אמרה אותם לחדר הבא, ואונה הצמידה את ידה אל פיה. הקירות היו מכוסים פרחים סגולים ולבנים. התקרה היתה מכוסה אורות לבנים זוהרים שדמו לכוכבים, למרות שלא היה בכך כול היגיון. הרצפה היתה משטח שקוף עכור נוצץ והמיטות היו מוצעות בסדינים כחולים. סופי הרימה כתף, מובכת “זה כלום, גם אתם תוכלו לעשות את זה אחרי שנגלה מה היכולות שלכם” ניקו חייך חיוך ממזרי “אתם תבאו באמצע הלילה, תוציאו את הלב שלנו ותחטטו בו בניסיון למצא את היכולת המופלאה של ג’יימס: חצוצרות ברקע, קונפטי, צרחות של מעריצים… חנוניות!” ניקו הרים את ידיו בתנופה וסופי, לילה, אונה וניקולס צחקו “אה ניק,” ניקו אמר וקרץ אל ניקולס “זה כולל גם אותך” ניקולס הפסיק לצחוק והזעיף פנים, אך ניקו רק שרבב אליו שפתים “אווו, אתה כזה חמוד כשאתה חושב שאתה מפחיד אותי” ניקולס כיווץ את גבותיו ומילמל משהו בשקט. סופי הפרה את השקט המשועשע באכזריות רבה “טוב תיכנסו לחדרים, מחר אנחנו נסביר הכול על היכולות, ניקח אתכם לגן קריה ונקווה שסקאי יחזור” חמשת החברים פתחו את פיהם כדי לשאול אותה למה היא מתכוונת, אך היא חייכה בערמומיות בזמן שדלת הופיע באוויר מולם ונטרקה להם בפרצוף.

    הבנים לא דיברו הרבה בזמן שאכלו ונכנסו למיטותיהם.(הפיג’מות שלהם איכשהו הגיעו לארון הזה) “לילה טוב” ג’יימס מלמל ונשאר ער רק מספיק זמן כדי לשמוע את ניקו עונה “נראה שנצטרך את זה” ואז הוא נרדם. כעבור כמה שעות ניקולס קם ממקומו בכעס. טוב, הוא חשב לעצמו, אני לא עומד לישון בזמן הקרוב. הוא הרים את מבטו ועיניו נתקלו במראה שהייתה תלויה מולו. הוא השפיל את ראשו במהירות, אך מחשבות מרירות כבר הציפו את מוחו. הוא השיר מבט אל השתקפותו ושפתיו התעוותו בגועל. זה לא שהו היה מכוער, הוא פשוט נראה כמו בת. החל משערו הבלונדיני הבהיר עד עיניו הכחולות-בהירות, שנראו כמעט לבנות. כשראה את שערו השחור-כחול-אדום של ניקו ואת תווי פניו הזוויתים של ג’יימס,הוא שנא את עצמו. את אפו הקטן והדק, את עורו החיוור המתוח ואת ריסיו הצפופים והארוכים. ניקולס ניער את ראשו וגער בעצמו בכעס. די כבר ניק, עשיו אתה באמת הופך את עצמך לבת. הוא קם ממקומו בקלילות ויצא באיטיות אל המסדרון המואר. ברגע שכפות רגליו היחפות נגעו ברצפה, משב רוח שרק סביבו וכיבה את הלפידים. ניקולס גלגל עיניים וחייך כשנזכר מהערה של ניקו כמה שעות קודם “נו באמת, מה אתם? אנשי מערות?” ניקולס הניח את ידו על הקיר כדי להמנע ממכשולים והחל לצעוד קדימה ללא מטרה ברורה. לפתע, ידו נתקלה בעצם קר וחלק. ניקולס קפץ בבהלה וידו גיששה באוויר מולו. מישהו כיסה את פיו ולחש “ששששש… אתה תעיר את כולם” ניקולס עצם את עיניו כשאור פאומי הציף את פניו והדמות המסתורית דחפה אותו לתוך חדר מואר בלהבות. ניקולס פקח את עיניו והשיר מבט אל לא אחר מאשר, “סול?” ניקולס שאל בתדהמה וסול הנהן בהסך דעת “זה אתה שכיבתה את הלפידים” הוא אמר. ניקולס שם-לב שזאת לא היתה שאלה, זאת היתה קביעה. “זה לא היה בכוונה” ניקולס אמר בהתגוננות ונסוג מעט. סול הזעיף פנים “לא האשמתי, רק אמרתי” הוא צנח על ספא בצבע קרם שניקולס לא ראה בהתחלה. הוא התיישב היסוס ליד סול. “אממ, נראה שהפגישה הראשונה שלנו לא היתה משהו, אז אני ניקולס, אבל חברים שלי קוראים לי לפעמים ניק. רק אל תתבלבל ביני לבין ניקו, כי אנשים כל הזמן עושים את זה וזה מעצבן” סול הביט בו בסקרנות ונראה הרבה פחות מאיים בלי העגיל, צמידי הכסף והמגפיים. “למה אתה כאן?” הוא שאל, “כאילו, למה אתה ער בשעה הזאת?” ניקולס שיחק בשולי חולצתו “סתם, לא הצלחתי להירדם. אתה בטח יודע איך זה”. סול פזל אליו “זאת לא הסיבה היחידה שאתה כאן”. הוא אמר בהחלטיות וניקולס נאנק “אתה תמיד ככה?” הוא לא חיכה לתשובה. “פשוט המראה הזאת מעצבנת אותי” ניקולס ציפה שסול יעיר משהו, אך הוא שתק. ניקולס לא ידע אם היה זה הדרך שבא סול בחן אותו בשתיקה גרם לא לדבר, או אולי זה בכלל היום ההזוי שעבר עליו, אבל הוא החל לפלוט את כל מה שעמד בראשו. לילד כמעט זר. “אני לא אוהב מראות, כי הם מזכירות לי כמה אני מוזר, כאילו, אני לא יודע איך להסביר את זה, אני פשוט נראה כמו בת ו…” ניקולס נשך את שפתיו והשפיל את ראשו. “לא משנה. אי אפשר להסביר את זה. אני פשוט שונא את עצמי, זהו” סול היטה את ראשו בסקרנות ומצמץ. “אתה יודע, אנחנו לא יכולים לשנות את מי שאנחנו. זה לא משנה כמה נשנא את עצמנו, עדין נהיה אנחנו, ואין מה לעשות. תגיד תודה שזה רק המראה החיצוני שלך. יש אנשים שמרגע שאחרים שומעים מהם, מיד מחליטים שהם אנשים מוזרים ומפחידים, כדי לשרוד, הם פשוט הופכים את עצמם לכאלה. יש אנשים שלא מסוגלים לבטא את עצמם, אז במקום לדבר, הם פשוט הופכים את זה לאלימות ואז כולם שונאים אותם.” סול עצר לשנייה “פשוט חייבים לתת לאחרים צ’אנס לנסות, אפילו עם הם נראים… סליחה, אני סוטה מהנושא. אני פשוט מנסה לומר שמראה חיצוני הוא הפשוט בבעיות הקימות בעולם. אבל באמת, ניקולס, אתה חייב פשוט לקבל את עצמך אייך שאתה, ואם לא אתה חייב לספר למישהו.זה לא טוב לשמור דברים בפנים. במיוחד לא כאן, כשאתה יכול לעשות קסמים. אתה עוד תראה, הקסם מאוד מושפע ממה שקורה בפנים. אם אתה לא רוצה לפוצץ את החברים שלך וגם את המקום הזה, כדאי לך מאוד להשתלט על עצמך” ניקולס בהה בו לשנייה ואז אמר “טוב, לא הייתי קורא לזה נאום מוטיבציה, אבל, וואו, נראה לי שאתה צודק”. סול לא ממש חייך, אבל הוא משך בכתפיו ומצמץ, כך שניקולס פירש זאת כחיוך. “כדאי שתלך לשון עכשיו, או לפחות תנסה” סול אמר וקם ממקומו. הוא פתח את הדלת אך הסתובב שוב. “אה, והפעם אולי כדאי שתנסה לא לכבות את כול האורות”. ניקולס חייך בהיסוס כשהוא טרק את הדלת אחריו.

    פרק 4
    הודעה

    ניקולס התעורר בצווחה כשמישהו משך מעליו את השמיכה והציף את פניו באור חזק. “שמענו שמישהו כאן גילה את עצמו. מזל טוב ניקולס, אתה אוויר” ניקולס התיישב בגניחת כעס משהבין שהוא לא עומד לקבל את שנת היופי שלו בחזרה. ניקו עמד מעליו, עם שמיכת פוך בידו והבעה מרוצה על פניו. סופי עמדה מאחוריו וחייכה עליו חיוך זוהר. “נראה לי שאנחנו חייבים לתאם כמה פרטים בינינו” ניקולס כחכח בגרונו ומשך את גופיתו “לגמרי. אבל אפשר קודם אה, להתלבש?” סול, שעמד מאחורי סופי, סקאי ופלורה הנהן “ברור” והוא משך את הבנות החוצה. ג’יימס כנראה התעורר מכול ה”המולה” והתיישב על מיטתו. הוא התמתח בנחת ובחן את ניקולס מזווית עינו. “נראה שעבר עליך לילה מעניין” “ואתה חייב לספר לנו ה-כ-ו-ל” ניקו אמר, מרחיק מניקולס את שמיכתו. ניקולס מלמל משהו והרים את גבותיו ביובש “נראה שגם אתה צריך להתלבש”. זה השתיק את ניקו.
    ג’יימס חייך ברוגע ורץ לתוך חדר האמבטיה תוך שהוא ממלמל ש”עם כל הכבוד לחברות שלנו, אני מעדיף להתלבש לבד” ניקולס וניקו החליפו מבטים. עכשיו השאלה היתה מי ילך אל מאחורי ארון הבגדים ומי יתלבש כאן, בחדר. ניקולס נענע את רגליו היחפות והצרובות-משמש מול פניו של ניקו. “אתה לך לארון, אני אתלבש כאן” ניקו העדיף לא להתווכח איתו, במיוחד עם כפות-רגליו של ניקולס סנטימטרים ספורים ממנו. מבין שלושתם, לניקולס היו את הרגלים החזקות ביותר. הוא רץ הכי מהר והבעיטות שלו היו אכזריות. מכוונות היטב. ניקולס החל להתלבש, אך בעודו רוכס את הג’ינס שלו, ניקו חזר, עצבני ולבוש רק במכנסים וגופייה. “המקום הזה חנוק” הוא אמר בתגובה להרמת הגבות של ניקולס “עכשיו אני פשוט אתלבש כאן ותוכל לספר לי כ-ו-ל מה שקרה בלילה” הוא הרים את הטי-שירט הכהה שלו. “דיברתי עם סול” ניקולס אמר בשקט וסגר את רוכסן הסוודר שלו. ניקו היה כל-כך המום שהוא שכח שהוא אמור היה ללבוש את החולצה. “מה?” היה כול מה שהוא הצליח לגמגם, החולצה עדיין לא על גופו. “תקשיב חבר” ניקולס אמר בקרירות והרים את נעלו “עד כמה שהגופייה שלך יפה, באמת הייתי מעדיף שתשים כבר את החולצה.” ניקו הסמיק טיפה ומיהר למשוך את החולצה מעל לראשו. “מה אמרנו על הגופייה של ניקו?” ג’יימס שאל, ויצא בנחת בחדר האמבטיה, לבוש. “סתום” ניקו צעק, אך קולו התעמעם תחת לשמיכה שניקולס זרק עליו.

    “אז, נראה לי שאתם חייבים לנו כמה הסברים” ג’יימס אמר כשהוא יושב בין ניקו ללילה, מול סופי. היא הנהנה בראשה והשתעלה קלות,כמתכוננת לנאום ארוך. “לפני בערך מאה שנה, מלכו בארץ הזאת עשרה אחים, שכול אחד מהם שלט על אחד מיסודות הקסם: אש, מים, אוויר ואדמה, שהם המוכרים ביותר. חיים, אוצרות האדמה, כוכבים, שמים, סוף וקסם. יסוד הקסם כמובן, הוא לא המובן הפשוט של המילה, כאילו, קסם. אלה יותר בצורה של אשליות, עיוות מציאות, תמרון והנדסה חברתית,הטרפת ובלבול המוח… דברים כאלה. זה, דרך אגב, הוא הכוח החזק ביותר מבין השלושה, שהרי אפילו בני-אדם מבינים שמה שהמוח חושב הוא שמעצב את המציאות. לא משנה, אני סוטה מהנושא. אין לי כוח לומר שתקטעו אותי, לכן אני פשוט אומר הכול: האח הבכור היה קסם-ססיל, האחות השניה היתה אוצרות האדמה-ברידג’ט, השלישי היה אש-לוקה הרביעי היה אוויר- אדריאן, האחות החמישית היתה אדמה- אפריל, ולאחות המים קראו ליליאן ולאח השביעי, אח הסוף, קראו אריק, לשמינית, שהיתה אחראית על הכוכבים קראו מאיה ולצעירה, שהיתה בעלת כוח החיים, קראו מיליסנט. הם משלו על הממלכה הזאת מאז 129 לפנה”ס, שבו התרחש מרד אלסקה, שלא אפרט עליו כרגע. בקיצור, מה שחשוב עכשיו זה המאתיים שנה האחרונות. רוב התיעודים מאז הושמדו, כנראה בידי הכובשים. בלי שאלות עכשיו. הקריאנים, למזלנו, הצליחו להגן על חלק מהכתבים, וממה שהבנו, קנסול השתלט על טריסטן, הבן של לוקה, אח האש. בהשפעתו, הוא החל להרעיל את הממלכה ולהשמיד אותה.” ניקו מצמץ בהבעה של אוקיי-היא-לגמרי-משוגעת-אז-/-אבל-נניח-לה על פניו. “יש לי רק שאלה אחת, כאילו, עם כול מה שקורה, אני לא ממש מופתע שהאחים האלה חיו איזה אלפיים ומשהו שנה, אבל לא אמורים להיות להם שמות ממש מוזרים וישנים? למה השמות שלהם כול כך מודרנים?” סטאר, שישבה לידו לכסנה עליו מבט “מאיפה נראה לך שבני- אדם לקחו את השמות שלהם?” ניקו נאנח “אני מניח שאסור היה לי לנסות. “ומה הקשר אלינו?” אונה שאלה בזהירות, חוששת מעומס מידע. “זהו,” פלורה היתה זאת שדיברה עכשיו “באחד מהכתבים היה מסופר על יורשים, שירשו את הדם ואת הכוחות של עשרת האחים. אני לא בטוחה עם הבנתם, אבל המכשפים אצלנו, אז, לאף אחד מהם אין כוחות מלאים. כאילו, אין לאף אחד כוח אש טהור. יש כוחות חום, אור ושלווה, אבל אין לאף אחד ממש אש” היא השירה מבט אל ניקו “חוץ ממך” שפתיו של ניקו נפשקו לאיטם. “מה, אבל…” הוא אפילו לא הצליח לסיים משפט, מה שהיה מאוד נדיר כשמדובר בניקו. “בדובר בהסקת מסקנות פשוטה” סופי אמרה בביטול “לילה סיפרה לי שיש לך מזג חם” לילה הסמיקה לגוון בהיר מאוד של וורוד. “באמצע הלילה סטאר הריחה בד שרוף ובבוקר, אחרי שיצתם מהחדר, היא ראתה שהסדינים שלך שרופים לגמרי ונראה שאתה אפילו לא שמתה לב לכך. השיער שלך, הנטייה שלך להסתיר את החום הרגיל והמשעמם לדעתך, בצבעי שחור-כחול, מעיד על אדם ששונא להידמות לאחרים, שזאת תכונה נפוצה מאוד אצל מכשפים ממוצא האש. ניקו כיווץ את גבותיו השחורות ” אייך ידעתם שהשיער שלי חום?” סטאר הרימה גבה “כי הצבע מתחיל לדהות” היא העבירה את ידה בשערה, בעל הגוונים הסגולים-כחולים-ירוקים.
    לפתע התפרץ אל החדר נער עם רעמת שיער בלונדיני, גבות שחורות ועיניים כחולות ענקיות. הוא נדחף על הספה וחייך ברוגע אל סופי שצמצמה עיניים ומלמלה על איחורים קבועים, אל סול שהחמיץ את פניו ואל סטאר עקמה את אפה במורת רוח על מראהו המרושל. הוא פנה אל ג’יימס, ניקו, לילה, ניקולס ואונה. “היי אני סקאי” הוא הפנה את ראשו אל סול. “ראיין מחכה לך בחוץ.” טייפן פנים-יבשתי באורך שתים וחצי מטר. אך סול ניגש אל הנחש בלי פחד, השוט נגרר אחריו בעצלתים. “שלום ראיין, זה מאוד לא מצחיק.” הנחש החל להשתנות. תוך כשלוש שניות, עמד שם נער, בערך בן שבע-עשרה וחייך אליהם בעליזות. היה לו שיער ירוק-כהה ועיניים מלוכסנות מעט. משהו בו הזכיר קצת את הנחש שהוא היה לפני שניות. “היי סול, ג’וליאן רוצה לדבר איתך, הוא ביקש לומר לך שפורט ויקטוריה מותקפת וכשהו יסיים שם הוא יגיע לכאן. אה, הוא גם מאחל בהצלחה לחברים החדשים שלך. ” ואז הוא הפך שוב לנחש ונעלם תוך שניות לא משאיר אחריו סימן. ניקו בהה במקום שבו לפני רגע נחש הפך לנער ואז בחזרה לנחש. “נראה שלאנשים כאן יש חיבה מיוחדת לצבעי שיער.”

    פרק 5
    שער פתוח

    סול הסתובב בחדר בעצבנות ובעט בכול דבר שהוא התקרב אליו. “אתה מוכן בבקשה להפסיק להסתובב” סקאי אמר, מדפדף בספר “מסתורי השמיים” בשעמום הולך וגובר. סול התעלם ממנו ומגפיו נקשו על הרצפה בקצב אחיד. סקאי עקב אחריו כמו חתול שעוקב אחר כדור צמר, בפעם הבאה שסול עבר על פניו, הוא זינק ודרך על רגלו. לילה תהתה מיהו ג’וליאן, אך החליטה לא לנסות לשאול. סופי התפרצה לתוך החדר, פלורה מנסה לעמוד בקצב. “קדימה, מה אנחנו יושבים כאן ולא עושים כלום?” היא אמרה, מוחאת כפיים כמו מאמנת משוגעת. “אנחנו חייבים למצא את שאר הכוחות, לפני שג’וליאן יגיע. אם הוא יגלה שהם איתנו כבר כמעט שלושים ושתים שעות, הוא יסגור את הפתח וישלח אותם חזרה!” סטאר הרימה גבה. ” את היסטרית.” קולה של סופי התרומם לכדי צווחה. “ברור שאני היסטרית, יש לכם מושג מה יקרה אם נהיה רק חמש?!” סול היתישב על הספה והניח את ידיו על עורפו. “אנחנו כבר יודעים שניקו הוא אש. חוץ מזה, ניקולס הוא אוויר.” סופי, פלורה, סטאר, סקאי ואונה צרחו בתיאום מושלם. “מה????” “איך אתה יודע?” סופי היתה הראשונה שהתעשתה. סול הרים גבה במסתוריות ולשמחתו של סקאי הפסיק להסתובב במעגלים. “יש לי את הדרכים שלי.” סופי משכה בכתפיה. כול עוד הם מגלים את כול היכולות, לא ממש הכפת לה אם סול עינה את ניקולס, הוריד ממנו את השמיכה בלילה או זרק אותו מראש המגדל הזה בעולם בני האדם, איך קראו לו? מגדל אייפל? “ניקו, ניקולס, אתם תלכו עם סקאי. שלושתכם” היא הצביע על לילה, אונה וג’יימס. “אתם בואו איתי” לילה ואונה נראו קצת בהלם וקמו בצייתנות. ג’יימס פשוט היה טרוד מידי בשאלה האם הוא מת וככה נראה העולם הבא שהוא פשוט קם והלך אחריה.
    סופי הצעידה אותם דרך מסדרונות מוארים עד שהם הגיעו לחדר ריק וגדול בעל תאורה חלשה מאוד. סוי התיישבה על הקרקע ושלושת האחרים התיישבו על ידה. “תקשיבו” היא אמרה, מביטה בהם בריכוז. “אין לי זמן להסביר למה, אך עד היום בערב אני חייבת למצא את היכולת שלכם. זוכרים שפלורה סיפרה לכם על היורשים? אז זה אנחנו.” היא הניפה את ידה ומילים נחרטו על רצפת האבן, זוהרים באור עמום. אש, מים, אוויר, אדמה, אוצרות האדמה, שמיים, כוכבים, חיים, סוף וקסם” אונה העבירה את ידה על המילים. המילים אש, אוויר, אדמה, אוצרות האדמה, שמיים, כוכבים וסוף היו מסומנים ב-וי. “מה זה סוף? למה חלק מהכוחות מסומנים?” סופי הניחה את ידה על המילים אוצרות האדמה. “אלה הכוחות שכבר מצאנו. שאומר שאתם, מיים, חיים וקסם.” לפתע ג’יימס הזדקף. “את אוצרות האדמה, נכון?” סופי חייכה חיוך קטן והנהנה. “אונה, אני אתחיל ממך. מה התחביב האהוב עליך?” אונה צמצמה את עיניה בחשדנות. “למה?” “כי בכמה שאלות אני יכולה להבין מה הכוחות שלכם ולהפעיל אותם, במיוחד כשהמבחר כל-כך מצומצם.” היא ענתה ושאלה את אונה שוב. “לשחות” אונה אמרה ללא היסוס. “אני גם טובה בזה” עיניה של סופי נדלקו. “זה בטח אומר שאת מים!” אונה בהתה בה במבט סתום. “אה?” סופי קפצה על רגליה. “תקשיבי, את זוכרת אייך מגיעים לחדר שהינו בו קודם?” היא חיכתה שאונה תהנהן בספקנות “אז את יכולה ללכת לשם ולומר לסטאר שאת מים?” ואז היא דחפה את אונה החוצה לפני שזו האחרונה תספיק להגיב. אחר כך היא פנתה אל ג’יימס ולילה. “אתם אחים נכון? זה דווקה הגיוני. חיים וקסם הם אחים.” לפתע ראשה הזדקף. “רגע, אני, לא, כאילו, יש סיכוי…” היא הפסיקה לשנייה ונשמה עמוק. “לא משנה בקיצור, לילה, את אוהבת חיות, את טובה עם בני אדם?” לילה הנהנה במרץ “מאוד” סוופי קפצצה במקומה ומשכה את לילה אל המסדרון. “תגידי לפלורה שאת חיים” והיא טרקה את הדלת. סופי הסתובבה אל ג’יימס והתאבנה, היא התיישבה מולו והפכה לרצינית שוב. “בקשיב ג’יימס, זה אומר שאתה קסם. זה המון אחריות אתה יודע וחייבים להתחיל לאמן אותך.” ג’יימס היטה את ראשו. “מה זאת אומרת שאני קסם?” סופי נעצה בו מבט ואמרה “זה אומר שאתה האדם היחיד, היחיד בעולם שיש לו את יכולת התעתוע.” היא נשכה את שפתה התחתונה. “לדעתי, האדם היחיד שמוסמך לאמן אותך הוא סול”
    וכך קרה שג’יימס נתקע לשלוש שעות הבאות בחדר. לבד. עם. סול.
    “איך אני אמור לעשות קסמים? זה מנוגד לכול כללי היגיון!” ג’יימס ניסה לא לעצבן את סול, שעוד היה מעוצבן מהעובדה שג’וליאן, מי שזה לא יהיה, עומד להגיע. “תשכח מכול בה שלמדתה אצל בני-האדם. זה לא חשוב עכשיו. תחשוב שאני עומד לתקוף אותך ואתה חייב להגן על עצמך, לא משנה איך. כל השאר יֵעַשה בעצמו.” משום מה ג’יימס לא התקשה לדמיין את סול תוקף אותו. במיוחד לא עם השוט ביד. זה היה שוט שחור, מאוד, מאוד ארוך. הידית היתה מעוטרת בפסים לבנים זוהרים, והשוט עצמו היה עשוי מהמוני חוטים שחורים דקיקים מלופפים זה בזה. ג’יימס עצם את עייניו וראה בעייני רוחו את הפס השחור מונף באוויר, את הזוהר הלבן מסנוור את עייניו… הוא הרים את ידו ודימיין מסך שקוף בהיר מופיע מולו ומגן על פניו. הוא מצמץ כששמע איוושה וחבטה עמומה וראה לתדהמתו מגן חצי-שקוף מרחף מולו. סול עמד כמטר ממנו ופיהק. “בוא נראה כמה זמן עוד תוכל לשמור על הפרצוף היפה שלך.” ג’יימס נאנק ושפשף את ראשו. “אם לוקח כל-כך הרבה זמן לבצע קסמים, אני מעדיף לחיות בעולם שבו חוקי הפיזיקה באמת קיימים.” סול רק ניער את שערו והחל לפסוע מול ג’יימס. “תאר לעצמך שאתה בזמן בריחה, בין שתי הרים ולפתע יש מפולת, מה אתה עושה? והפעם, אסור לך לעצום עיניים.” ג’יימס הידק שפתים. חפצים אקראיים רחפו ליד התקרה, מאיימים ליפול על ראשו. “קרדיט לפלורה” סול הוסיף בשפתים מעוותות, אולי המקביל שלו לגיחוך. ג’יימס שם לב שכול החפצים עשוים מעץ. הוא פרש את ידו ולאחר כמה דקות החפצים, שכבר החלו ליפול, התפוצצו לאבק. סול בחן את האבקה הלבנה בעיניין. “לא בדיוק מה שציפיתי, אך גם עובד.” כשהוא הרים את ראשו עינייו נצצו בצורה מחשידה. “עכשיו נעשה את זה שוב. מהר יותר.”
    לאחר ששלוש שעות וארבעים וחמש דקות עברו, עורו של ג’יימס נצץ מזיעה ושפתיו סדוקות ויבשות. “ואתם עושים את זה על בסיס יומי!” הוא מלמל, בעודו קורס על הרצפה, שעון על הקיר. סול הושיט לו כוס מים והביט בג’יימס בזמן שזה גמר את הכוס תוך שניות. “אני הייתי מציע לך להתקלח ולהחליף בגדים לפני שג’וליאן מגיע.” ג’יימס הרים את ראשו. “יש לכם מקלחות כאן?” סול חייך במסתוריות ודחף את ג’יימס לחדר האמבטיה. (או לאחד מהם.)
    מתברר שהמקלחת היה, טוב מקלחת. רק שבמקום ראש מקלחת וצינור והדברים האלה, היו בקירות סדקים צרים, קצת מעל ראשו של ג’יימס. ברגע שהוא הניח את ידו על האריח האדום, שהתבלט ביו שאר האריחים הלבנים, מפלי מים חמימים פרצו מתוך הסדקים ונחתו על ראשו של ג’יימס המופתע. ברגע שהוא סיים להתלבש, ניקו פרץ אל תוך החדר בשיער רטוב ובבגדים נקיים. “הוא הגיע, ג’וליאן הגיעה!”

    פרק 6
    דרקון?!

    אונה עצרה את נשמתה כשג’וליאן צעד אל תוך האור. הוא היה בערך בן שבע-עשרה או שמונה-עשרה, שערו שחור ובאורך בינוני, עם פוני בצד ופסים בלונדינים. עיניו היו שחורות, גדולות בעלות גבות מקושתות. תווי פניו היו חדים מאוד ומוכרים לה משום מה. הוא לבש חולצת טריקו שחורת ומעיל עור דק. בחגורת מכנסיו היה שוט מגולגל, כהה בעל פסים לבנים זוהרים. ברגע שאונה ראתה את השוט היא הבינה מיד את מי הוא מזכיר. “הוא ממש דומה לסול!” היא קפצה, ומיד התיישבה שוב, מסמיקה.
    סול הזעיף פנים “אנשים, תכירו את ג’וליאן טיילור” הוא גילגל את השוט שבידו באיטיות מכוונת, “אח שלי הגדול” ג’יימס, לילה, אונה, ניקולס וניקו פערו עיניים. ג’וליאן ניער את ראשו בתנוע של מה-בכך. “אין לנו הרבה זמן אנחנו חייבים ללכת אל הדרקונים”. אונה החליטה שזה לא הזמן המתאים להתחיל לשאול שאלות. “אז,” ג’וליאן המשיך לדבר בנחת כאילו הוא לא אמר הרגע דרקונים. הוא התיישב ליד סקאי וסול עיקם את פרצופו. אונה לא ידעה מה פשר האיבה ביניהם, אך ניחשה שסול לא מרוצה מהעובדה שג’וליאן בחר לשבת במקום שרק אדם אחד חוצץ ביניהם. סקאי. “אז מצאתם כבר את היכולות שלכם?” ג’וליאן הפנה את שאלתו אל ג’יימס שהנהן בעגמומיות, מחשבותיו עדיין נתונות באימון של סול. “ומה את?” הוא שאל את אונה והיא חייכה. “אני מים, זה הגיוני שניקולס הוא אח שלי והוא אוויר?” היא בקושי חיכתה להנהון שלו. “ולילה היא חיים. זה די מוזר שג’יימס הוא קסם, לא ממש הבנתי מה זה אבל…” היא השתתקה. “סליחה, אני מדברת הרבה.” ג’וליאן חייך “זה בסדר, אני רגיל לזה. אייך היה האימון?” הפעם הוא שאל את חמשתם. עיניו של ניקו נדלקו. “זה הי ממש מגניב. סקאי לימד אותי איך ליצור כדורי אש ולעצב אותם ואז יקולס יצר מיני-טורנדו כזה וכול צורת האש שלי נתקעו בפנים ואז”… בזמן שהוא דיבר, ניקולס ושתי הבנות הינהנו במרץ, משמע שגם להם היה אימון טוב. ג’יימס פער את פיו בעלבון “מה?! אז אני הייתי היחיד שיצר מגנים ופוצץ דברים באיומים על חיי?!” ג’וליאן נעץ מבט בסול, שהסיט את מבטו. “אל תתערב בשיטות האימון שלי. תודה רבה” סקאי נעץ בו מבט והרים גבות. סול גלגל עיניים אך הצליח לפלוט “סליחה” ממולמל.
    ג’וליאן ניער את ראשו “לא משנה, זה לא הזמן.” הוא התרומם. “בואו, אנחנו חייבים ללכת.” “רגע” ג’יימס הטיח את ידו על השולחן והקפיץ את כולם. “יש לי שאלה!” הוא לא חיכה שמישהו יענה לו. “למה מהרגע שהגעתי, אני לא מרגיש שום דבר? אני חושב על ההורים שלי, ואני פשוט לא מתגעגע. סול מעביד אותי ארבע שעות ברצף וכלום! כן, זה מתיש אותי, כואב לי בכול הגוף, אבל אני לא כועס, אני לא מתעצבן!” את כול זה הוא אמר בקול שקט ורגיל לגמרי, עם חיוך קטן על הפנים. זה היה מוזר. זה היה מפחיד. “ניקולס, ניקו, לילה ואונה הנהנו. “גם לי זה קרה” ניקולס אמר בשקט ולילה הדקה שפתיים. ג’וליאן רכן קדימה, הניח את מרפקיו על ברכיו ואת סנטרו אניח בכפות ידיו. “זה, שאלה טובה. ואני חושב שרק סטאר תוכל לענות לנו על זה.” הוא העביר את מבטו על פני סופי, פלורה, סקאי, סול וסטאר. זו האחרונה השפילה את מבטה. “תקשיבו, אני ממש מצטערת. כשהבנו אתכם לכאן, הינו מאוד לחוצים בזמן וידענו שתעשו בעיות. נעלנו את הרגשות שלכם. זה רק זמני ואני נורא מצטערת. אם אתם רוצים אני אפתח לכם את זה עכשיו. אבל זה יהמם אתכם, יכול להיות שתאבדו את ההכרה. אם זה יקרה, אנחנו נאבד הזדמנות חשובה והעולם שלנו יפול. זאת החלטה שלכם”.
    ג’יימס, לילה, ניקולס, אונה וניקו החליפו מבטים. הם לא היו זקוקים למילים, וגם לא לתנועות ראש, הם ידעו מה התשובה הנכונה. “תמיד חשבתי שזה כול כך מטומטם איך בספרים הגיבורים ההרואים מוותרים על נוחותם העישית כדי להציל את העולם.” ג’יימס החליף חיוך עם ניקולס. “אבל אנחנו נוותר על פתיחת המנעולים” משום מה הוא קצת ציפה לשמוע קולות צורחים של אלפי אנשים שהוא הרגע הציל במילים ספורות, את חבריו בוכים ומחייכים, משבחים אותו על בחירתו האמיצה. הדבר היחיד שקרה היה שג’ולאן קם וספק כפיים. “אני שמח שסידרנו את זה, עכשיו…” הוא קם והניע את ידו באוויר. מין חישוק כסף דקיק הופיע באוויר. קצת יותר גדול מג’וליאן עצמו, זוהר בלבן בהיר, החישוק נתן לג’יימס את ההרגשה שהוא רוצה לקפוץ לתוכו בערך כמו שהוא רוצה לאכול סמור מטוגן. אבל מובן שפלורה אמרה, “טוב, אנחנו חייבים להיכנס לשם.”
    לילה הניחה את ראשה על ברכיה. המעבר בקשת לא היה כזה נורא, הנפילה היתה הבעיה האמיתית. עם ג’וליאן שלט בחישוק הכסוף, נראה שהוא חשב שמצחיק להפיל אותם מגובה שתי מטר וחצי. כשהיא הרימה את ראשה היא ראתה נערה מהממת עומדת מעליה ומחייכת באהדה. “כן, לג’וליאן יש הרגל רע להפיל אנשים מגבוה, ממש מגבוה. אבל מתרגלים לזה, אל תדאגי.” היא הושיטה ללילה יד לקום. כול השאר כבר היו על הרגלים, נאנקים. ג’וליאן חייך “ג’יימס, לילה, ניקולס, אונה, ניקו, תכירו את מלורי, מתווכת הדרקונים שלנו.”
    למלורי היה מפל גולש של שיער בצבע טורקיז שעוצב לדוגמת שושנות בשובצות בפנינים סביב ראשה, שמתוכם יצאו צמות דקיקות שזורות בחוטי כסף שיצרו שכבה דקה על שאר שערה. עורה היה זהוב וחלק ועיני טורקיז גדולות הבליטו את גבותיה השחורות. “כן, ממש נראה שהיא מוכנה להילחם בדרקון או שניים.” ניקו מלמל בעוקצנות ופלורה דרכה לו על הרגל. מלורי חייכה חיוך נעים. “אני מנחשת שאתה ניקו. סטאר דיברה איתי עליך. אין באמת צורך להילחם בדרקונים, הם יצורים תבוניים ואינטילגנטים. הם לא חיות צמאות-דם ומטורפות שאוכלות ילדים ועלמות-חן.” היא צחקה בשקט כדי להבהיר כמה הרעיון מגוחך לדעתה. ניקו מלמל משהו על זה שלא היתה לא כול כוונה לומר זאת ואז הוא פנה אל סקאי, שאותו הוא התחיל לחבב מאוד. “אז, מה אנחנו עושים כאן?” סקאי גיחך. “טוב, אנחנו בעצם צריכים אותך ואת ג’יימס, השאר הם יותר כדי להראות למלך נוגו שבאמת כולנו כאן ולא שיקרנו לו. ניקו מצמץ. “איזה מין שם זה? נוגו?” מלרי חייכה, פתאום לילה קלטה שהם במערה ושעד עכשיו מלורי חסמה את הפתח בגופה. היא זזה הצידה ופרשה זרועות. “שם של דרקון”. הנוף שנפרש מולם היה מדהים: מרחבי דשא ענקים, מחילות אדירות מכוסות בלהבות, והבזקים צבעוניים באוויר, שממרחק כזה היה קשה לזהות, אך לילה ניחשה שהם הדרקונים המדוברים.
    ג’יימס זע באי-נוחות. “אה, מה אנחנו אמורים לעשות?” מלורי פיתלה קצוות שיער כחולה-ירוקה. “ניקו יעשה את רוב הדיבורים.” ניקו קפץ בבהלה, אך היא, בחוכמתה, בחרה להתעלם ממנו. “הוא אדון האש, אז הוא יתקבל כאן בכבוד רב.” היא משכה את הטוניקה הלבנה שלה והעבירה עצבעות על הטייץ השחורים. “מלך ישאל שאלות, הוא חשדן, אתה תהיה חייב להוכיח לו שאתם,” היא החוותה בסנטרה על ג’יימס, ניקו, לילה, אונה וניקולס, “באמת חלק מהנבחרים.” היורשים של עשרת האחים.” סופי הבהירה. ניקולס כחכח בגרונו. “ומה ניקו אמור לומר?” מלורי משכה בכתפיה בעליזות. “אין לי מושג, הוא פשוט יהיה חייב להתגמש.” “מאוד מעודד”. ניקו מלמל, אך הניח לסקאי לגרור אותו אל פתח המערה.
    “טוב, הדרך המהירה ביותר להגיע לארמון היא דרך העברה.” סטאר אמרה ופנתה אל ג’וליאן. “ואם אתה תפיל אותנו בגובה שני מטר, אני אבקש ממלורי לקלוע לך את כול השיער לצמות ומסטפני לנעול אותם לחודש.” ג’וליאן מלמל על “הורסי שמחות” ויצר חישוק כסוף באוויר. כעבור שניות ניקו מצא את עצמו עומד מול דרקון מרהיב, ענקי, גופו דק ונחשי, מכוסה קשקשים שחלקן בצבע כחול-עמוק וחלקן בסגול נוצץ. עיניו בערו בזהב וזוג קרנים זהובות יצאו מתוך ראשו. כנפיו העטלפיות הענקיות היו זהובות, מרושתות בנימים כחולים וסגולים. על אחת מטפריו היה סמל כסוף בוהק, שנראה כמו שמש אחוזה בכפת דרקון.
    פלורה דחפה את ניקו קדימה והוא בלע את רוקו בעצבנות והתרומם על קצות עצבעותיו. “אה, סליחה? מר דרקון?”

    • מ.כ אנונימי 5

      אני יכולה אבל יש יותר מדי (היא גמרה את ספר 1 ועברה לספר 2) אני מעדיפה אולי לשלוח לך את זה במייל עם את רוצה.

    • מ.כ אנונימי 5

      אני יכולה אבל יש יותר מדי (היא גמרה את ספר 1 ועברה לספר 2) אני מעדיפה אולי לשלוח לך את זה במייל עם את רוצה, אני גם כתבתי תקציר לסיפור הזה של אנונימי באתר של 7

  6. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    אתן עדיין כותבות כאן?
    אנשים, להתקדם!
    אה, יהלי, (כי בעמוד הבית כתוב שאתה אחרי על האתר עצמו,) למה בעמוד 7, אני מנסה לשלוח יותר מקישור אחד בבת אחת, וזה אומר לי לחכות לאישור? אשמח עם תענה, כי זה ממש מעצבן.. אני צריכה לשלוח שבע הודעות אחד אחרי השני רק של קישורים…

    • יהלי

      התרגום כבר התחיל, הודענו על זה בעמוד של שבע
      נוסיף עוד עדכונים באותו עמוד קרוב יותר לתאריך היציאה

  7. אנונימי

    אהבה ממבט ראשון לא תמיד נגמר בטוב: (מה אתם אומרים על השם *את שלי* קצת מוזר אבל אני חושבת שזה מתאים , בהמשך אתם תבינו יותר למה זה מתאים)
    חלק עשירי:

    לוקה התחיל לרוץ בכל כוחו לכיתה יב ומלמל לעצמו “הוא עבר את כל הגבולות! , אני אהרוג אותו!”
    הוא פתח בפרעות את הכיתה “איפה טורו!!” צעק לוקה והביט בכל הילדים
    “סליחה?? תתקתק בקשה לפני שאתה ככה מתפרץ לכיתה!” אמר המורה וסימן לו לצאת ולנסות שוב, לוקה הביט במקום שטורו היה אמור להיות אבל הוא לא היה שם, לוקה יצא עלי לנסות שוב ונכנס למקלט וצעק “טורו!!!” גם שם הוא לא היה , הוא סגר את המקלט בעצבים וצעק “איפה אתה!!!!”
    הוא יצא החוצה ואז הלך לכיוון של השער וראה דם , עיניו נפערו באימה שעקב אחרי הדם וראה שהשומר מלא דם והשער של הבית הספר פתוח, ליבו של לוקה התחיל לדפוק במהירות והוא הלך צעד אחד אחורה “הוא מטורף..”
    לוקה הוציא פלאפון ואמר “הפעם הוא לא יחמוק מזה!” והתקשר למשטרה.

    אחרי רבע שעה כל הבית הספר יצא ששמע את בקולות של המבולבל והמשטרה מגיעים
    “כולם לפנות את העזור” אמר השוטר
    לונה הביטה בשומר שהרופאים מכסים אותו ולוקחים אותו עם האלונקה , וליבה החסיר פעימה והלך צעד אחד אחורה בהלם “אני לא מאמינה..” מלמלה באימה
    כל הילדים הביטו בפחד ולא ידעו מה לעשות חלקם התקשרו להורהם חלקם נכנסו לפניקה וכו..
    לוקה התקרב ללונה ואמר “אני רוצה לדבר איתך”
    לונה הביטה בו ואז הנהנה ושנהם הלכו מחוץ לבית הספר , עבר שתיקה ואז לוקה אמר “מה טורו אמר לך?”
    לונה עצרה והרכינה את ראשה “אני לא יכולה להגיד לך” מלמלה
    “אני גם יודע מספיק עליו כדי להתלונן עליו למשטרה , אבל אני צריך אוכחה כדי להתלונן עליו”
    “מה עם השומר? , זה אוכחה לא?” מלמלה לונה
    לוקה הנהן ואמר “כן , אמרתי להם שיש בחור בשם טורו שעשה לו את זה ואמרתי להם כל מה שאני יודע על טורו ואיפה בערך הוא גר ובן כמה הוא.., הם אמרו שהם הישלחו עוד שוטרים לבדוק, אבל מיקרה שזה לא יצליח , מה נעשה אז?”
    “רגע? , איך אתה יודע אליו כל כך הרבה? אתה גם עקבת אחריו?” שאלה לונה
    לוקה הנהן “עוד לפני.., כבר ידעתי שמשהו בו לא קשורה , מהרגע הראשון ראיתי אותו התחלתי לעקוב אחריו , וראיתי שהוא חיי על כדורים ..אז הבנתי, ותמיד שניסיתי להתוודות הוא ארס את הראיות שלי ועילף אותי ונעל אותי במקום כל שהוא.. אלו היו הסיוטים שלי .. ליראות אותך ואותו חברים” מלמל לוקה והרכין את ראשו
    “ואוו, זה ממש עצוב לשמוע את זה” מלמלה לונה בעצב “למה לא אמרת לי את זה?”
    “מפני… מפני שלא רציתי שתבכי” מלמל לוקה וראשו היה מורכן ועיניו צרבו
    לונה הביטה בו והרגישה איך לחייה מתלהטות ואז אמרה “ת..תודה”
    לוקה חייך חצי חיוך ענקי ואמר “מתי שתירצי..” , “עם היקרה משהו נוסף עם טורו , תיקראי לי.. , אל תהססי”
    לונה הביטה בו לשניה ואז הנהנה וחייכה “תודה”
    “בכיף..” אמר לוקה וחייך “טוב שנחזור?” שאל לוקה
    לונה הנהנה ובאה לחזור אבל פתאום נישמע בום! ולוקה נפל שפוך דם על הריצפה , לונה הביטה בלוקה וצעקה את חייה ודמעות זלגו על לחיה והיא רצה עליו ובדקה לו דופק , הדופק היה חלש “לוקההה!!” צעקה בלחץ ואז הוציא את הפלאפון ובאה לחייג להמבולנס אבל עוד בום! קרה ולונה נפצע ביד מיראה הבכי והצעקה שהיא תפסה היה כל כך חזק וכואב לשמוע..
    פתאום מישהו לבוש שחור התקרב ללונה , לונה תפסה בידה הפצוע והביטה בו באימה , היה לו אקדח וסמל של גולגולת בכתף הימנית , היה לו חיוך מטורף למרות שהיה לו ברדס על הראש ראו את החיוך מבצבץ בן הצללים והוא אמר “אה..אז את לונה שהוא דיבר עליך..”
    לונה התחילה ליראות מטושטש אבל אז שמע עוד בום ועוד המון יריות וצעקות “תפצעו אותו! לא להרוג!” אמר איזה מישהו והמשיכו היריות על הדמות , אבל האיש לא ברח הוא התחיל לירות עם האקדח שלו והתחיל להתגלגל בן מכוניות כמו מישהו שהתאמן לזה כבר שנים , הוא התחיל ממש להסתתר כמו מאומן וידע בדיוק מתי לצאת וליראות , שמעו צרחות וקולות של אנשים או אולי שוטרים? , ובום בום , אבל האיש לא נפצע , פתאום הגיע עוד מישהו עם ברדס מהצד של האיש השני עם הברדס והתחיל גם לירות אלהם עם שני אקדחים גם כמו מישהו מאומן .. היו יריות ועוד יריות ובומים עד שלונה לא יכלה להחזיק את עצמה והתעלפה…

    לונה פתחה את עיניה באחת והביטה לכל הכיוונים , אף אחד לא היה בחדר הזה , ידה הייתה חבושה וכאבים עזים תקפו אותה , היא קמה מהמיטה בכאב ופתחה את הדלת , היא ראתה מיליוני רופאים עוברים ושבים עם חולים ופצועים ואפילו אנשים שנראים כמו מתים , היא חפשה את לוקה בן הפצועים והחולים , אבל פשוט לא מצאה , היא עצרה רופא אחד ואמרה בבכי “בבקשה אתה חייב לעזור לי!”
    “מה קרה גבירתי?” אמר הרופא
    “אולי ראיתה את חבר שלי? , קוראים לו לוקה .. הוא ניפצע ממש קשה , אני באמת לא יודעת מה לעשות עם אני אגלה שהוא מת!” אמרה ופרצה בבכי
    “את יכולה להירגע גבירתי , הוא חיי ושלם , הוא בחדר מספר 1678 הוא עושה עכשיו ניתוח” אמר הרופא
    לונה הנהנה בבכי ואמרה “תודה.. תודה רבה לך” ואז התחילה ללכת והרוםא עצר אותה ואמר “לאיפה את הולכת, את צריכה שהורייך יבואו לפה בשביל לשחרר אותך מבית החולים , את עדיין ניקראת קטינה בשביל לצאת בלי אישור הורים” אמר והמשיך ללכת אם המטופל שלו..
    לונה הלכה לפקידה ואמרה “אני יכולה להתקשר?”
    הפקידה הנהנה ונתנה לה את הפלאפון , לונה חייגה להוריה וחיכתה שהם יענו לה..
    “הלו!” אמר קול לחוץ מהקו השני
    “אמא זאת אני לונה, אני צריכה שתבואי לבית החולים (אין לי שם של בית חולים כרגע) כדי שתשחררי-”
    “בית חולים!” צעקה אמה וכמעט התמותתה “למה?? מה קרה?? איך היגעת שם?!?”
    “סיפור ארוך אמא! פשוט תבואי!” אמרה לונה וניתקה
    אחרי פחות מעשר דקות אמה שלה (אנה) באה ואמרה בהלם שראתה אותה עם התחבושת ” מה קרה לך?!?”
    “אמא אחר כך שאלות! אני צריכה לצאת לפה!”
    האמא נאנחה בהלם ואמרה “אני צריכה שתספרי לי הכל בבית! מובן!” אמרה האם בלחץ
    לונה הנהנה , ושתהן יצאו לבית , לונה סיפרה לאמה מה צריך לספר וכל מה שאמא אמרה זה “אני לא שולחת אותך לבית הספר הזה!”
    “אמא!! , אני יהיה בסדר! , אני באמת חייבת לעזור לחבר!”
    “איזה חברים אלה!” אמרה אמה “יש לך חברים מטומטמים! , אני מעבירה אותך בית ספר!”
    לונה נאנחה , אבל בתוך תוכה היא רצתה לעבור, אבל תמיד היא שאלה מה יהיה עם לוקה עם היא תעבור..

    תהנו!
    ואוו היום כתבתי שלושה פרקים ברצף , טוב זה רק בגלל שאתם במתח! ואני מרחמת אלכם😅😅😅
    במיוחד את מר כירבולי לשלטון! הורגת! איזה לחוצה!! (לא בקטע רע כן) 😂😂😂😇😇😇
    תהנו!!!

  8. אנונימי

    טוב בגלל שיש יותר מידי מתח ואתם רוצות שאמשיך אז הינה ההמשך של התשיעי…😁😁
    אהבה ממבט ראשון לא תמיד נגמר בטוב: (עדיין לא סגורה על שם נורמאלי)

    “מ..מי אתה” מלמלה לונה בפחד
    “אני יכול להגיד לך… אבל לא בטוח שתביני” אמר טורו עם החיוך המטורף הזה שלו.
    “אתה הבטחתה שלא תפגע בי יותר!” מלמלה לונה ועיניה צרבו מהדמעות “אני בטחתי בך! , ואתה שוב…” ואז עצרה את דבריה שראתה שהוא מתחיל להתקרב אליה..
    טורו התקרב אליה יותר ויותר ואז שם את ידיו על הקיר וחסם אותה ואמר בחיוך מטורף “את לא מכירה אותי אפילו, אז למה את בכלל בוטחת בי? , רק בגלל שאני תלמיד בבית הספר , לא אומר כלום לונה..”
    כל גופה רעד והיא התקוננה לצעוק , היא התחילה להזיעה מפחד , החיוך של טורו נפרס יותר ויותר והוא היה ניראה ממש כמו פסיכופט “לפעמים רציתי לראות איך תגיבי עם תיראי אותי ככה , אבל לא רציתי שתשנאי אותי..”
    “פשוט תגיד מה אתה רוצה מימני!” צעקה לונה והרגישה שרגליה כבר לא מסוגלות לשאת את משקל גופה.
    טורו גיחך בשקט ואמר “האמת , אני לא רוצה מימך כלום”
    “נו! , אז תעזוב אותי!” אמרה לונה והדמעות צרבו בעיניה
    “למה? , כדי שתגלי לכולם שאני פסיכופט ששותה כדורים במקלט?” שאל טורו במבט פסיכופט
    לונה הביטה בו באימה וליבה התחיל לדפוק במהירות שיא..
    “יש לי עסקה בשבילך” אמר טורו עם חיוך מטורף , “אני לא הפגע בך מפני שיש לי עדיין כלפייך רגש מסויים, אבל על תנסי אותי , כי שאני מתעצבן והפסיכופטיות שלי יוצאת מימני ומשתלטת עלי … אני יכול להרוג אנשים בלי שאני שם לב בכלל , אז כדי שתקבלי את האצעה שלי..” אמר וחיכה שתפנים את מה שאמר ואז המשיך “האצעה שלי היא כזאת , אם את תגידי למישהו אחד! את הסוד הזה שאני שותה כדורים , אני יכול להגיד לך אחד וחלק אני לא אראה כלפייך וכלפי חברייך ומשפחתך רחמים! שזה יהיה ברור!” הוא הביט בה במבט מאיים ואז הרים את ידו לאגרוף ואמר “אני בדרך כלל נוהג לעלף את האויב שלי שאני נותן לו כזאת הרצאה” אמר טורו
    לונה פערה עיניים בהלם ומלמלה בבכי “בב..בבקשה שלא!”
    טורו הוריד את ידו ואמר “אבל אני השאיר אותך בריאה ושלמה בשם החברות שלנו בעבר , אבל! תזכרי אני שם עלייך עין” אמר ואז זז הצידה ונתן לה לעבור , רגליה רעדו כל כך שהיא כבר התחילה למעוד שעלתה במדרגות , היא הביטה בו בעיניים והוא הביט בה במבט פסיכופט , היא פתחה את הדלת מהר שלא ישנה את דעתו וסגרה ואז התחילה לרוץ לכיתתה של ניטה ועצרה וניזכרה בעיסקה המאיימת של טורו ופשוט קרסה על הריצפה וכל גופה רעד
    הפחד הפך לבכי והיא פשוט ישבה על הריצפה באמצע המסדרון ובכתה את החיים שלה , ליבה דפק במהירות וכל גופה רעד מפחד , פתאום ניטה רצה אליה ואמרה “את בסדר?!”
    לונה לא יכלה להגיב היא פשוט רק בכתה.
    המון ילדים התאספו מסביב ללונה וחלקם שאלו מה קרה אבל לונה עדיין הייתה אחרי טראומה של החיים והמשיכה לבכות בלי להסביר מה קרה , היא גם לא יכלה.
    ניטה הלכה לצד והרימה טלפון ומלמלה משהו שם, וניתקה , אחרי כמה דקות ראו את לוקה נכנס בן הקהל מסביבה וישב מולה והביאי לה לשתות “את בסדר?” שאל לאט , היא לא הפסיקה היא פשוט נענע את ראשה חזק לשלילה והמשיכה לבכות..
    לוקה קם לניטה ולחש “מה קרה לה?”
    ניטה משכה בכתפיה ומלמלה “אני די בטוחה שזה בגלל טורו , עשינו אני ולונה איזה-”
    “לא רוצה לשמוע!” צעק לוקה ורץ לכיתה יב’
    “חכה!” אמרה לונה בבכי “אל תתקרב אליו!”
    לוקה הביט בה ואז התקרב אליה ואמר “מה המטורף הזה עשה לך?!”
    לונה הביטה בו ואז נענע את ראשה ואמרה “אני לא יכולה, אני לא יכולה להגיד!”
    לוקה נתן מכה לריצפה בעצבים ומלמל “לעזאזל טורו הזה!” ואז קם ואמר ללונה “תלכי הביתה , תגידי למנהל שאת לא מרגישה טוב , אני כבר התפל בטורו הזה!”
    “לא! , לא!” אמרה לונה וקמה וניסתה לרוץ אבל רגליה מעדו והיא נפלה על לוקה , לוקה החזיק אותה והתחיל להסמיק יותר מלונה שמסמיקה, ואז הוא הזיז אותה מימנו מהר וצעק “תפסיקי להתווכח! , זה בשבילך לונה!” אמר לוקה קצת ברקות אבל רהוא שהוא עדיין כועס ,ואז בא לרוץ אבל ניטה תפסה את ידו וצעקה “אולי תישמע למה שיש לה להגיד!”
    לונה הביטה בלוקה מהריצפה ואז הרכינה את ראשה ואמרה “אני לא רוצה שתיפגע..”
    לוקה שיחרר את ידו מניטה ונאנח ואמר “אני יודע בדיוק מה טורו מסוגל , אבל שהוא פוגע במישהו שאני או.. שהוא פוגע במישהו שהוא חבר שלי או חברה , אז.. אני משתדל לעשות את מייטבי..” אמר לוקה והסמיק
    לונה מחתה את דימעותיה וחייכה “אני מודה לך”
    לוקה הסמיק ואז התפשת בפניו חיוך ענקי וחמוד והוא אמר “אני תמיד כאן בשבילך” והוא התחיל לרוץ..

    תהנו!!

  9. אנונימי

    אהבה ממבט ראשון לא תמיד נגמר הטוב:
    חלק שמיני:
    (תגידו מה אתם אומרים על השמות האלה המקום השם אהבה ממבט ראשון.. , מה אתם אומרים על אהבה עם מבט לסכנה או אהבה שווה סכנה או אהבה שווה *גם* סכנה , סתם בא לי לדעת איזה שם הכי מקורי לסיפור הזה , תגידו לי עם יש שם שמוצא חן בעיניכם😊 או אם יש לכם שם שאתם רוצות להציעה לי🙂🙂)

    דרך אגב-אני בנתיים ממשיכה רק את הסיפור עם אהבה כי את הסיפורים השניים אני עדיין רק כותבת אותם והם לא מושלמים , חוץ מהסיפור עם השיכחה שיש רק פרק אחד גמור , אבל אותו אני אשלח יוצר מאוחר , הסיפור הזה עם אהבה הוא כבר גמור אז אותו אני שולחת הכי הרבה! טוב סליחה על החפירה אני התחיל בסיפור😅😅😅)

    חלק שמיני:

    לונה וטורו ישבו על הספסל בהפסקת עשר.
    “מה אתה חושב שקרה ללוקה?” שאלה לונה בתמימות
    טורו משך בכתפיו ואמר “הוא קניראה מקנא בנו” מלמל ואז חייך את החיוך המסנוור שלו
    “דפקה זה ניראה שקרא לו משהו” מלמלה לונה והתחילה לשחזר את מה שקרה עם לוקה
    “על תידאגי, לא קרה לו כלום , הוא קניראה ילד עם בעיות שקשה לו ליראות אנשים יוצאים , במיוחד קניראה עם הוא אוהב מישהי” אמר ושוב חייך את החיוך המסנוור
    “ממ” מלמל לונה והרכינה את ראשה והמשיכה לשחזר את המקרה המוזר..
    טורו הביט בשעון ואמר “הולך לגמר האפסקה אני צריך לזוז” וקם , ואז הסתובב אליה עם חיוך ואמר “ניפגש בהפסקה הבאה מותק?”
    לונה הסמיקה קלות והנהנה בהסכמה , טורו רץ לכיוון המסדרון ואז שינה כיוון למקלט.
    לונה עדיין הרהרה את מה שקרה והתעצבנה שהיא לא מצליחה לגלות מה קרה ללוקה.
    “ידעתי שהוא חשוד מלמלה מישהי מאחורי לונה , לונה קפצה ממקומה והסתובבה וראתה את ניטה עם מבט חשוד מביטה במקלט.
    “מ..מה?” מלמלה לונה “על מה את מדברת?”
    “תגידי מה את עיוורת??” שאלה אותה ניטה וצעקה
    “אממ.. על מה את מדברת בכלל..” מלמלה לונה והרימה גבה
    “טורו! , עליו אני מדברת!” אמרה ניטה בעצבים ואז קיווצה את ידיה לאגרוף ואמרה בעצבים “ידעתי מהרגע הראשון שיש בו משהו חשוד!”
    “את מוכנה לדבר איתי בלי קודים בבקשה! , אני באמת לא מבינה על מה את מדברת” אמרה לונה
    ניטה נאנחה ואמרה “בחיי! , רואים שאת לא יודעת כלום מהחיים שלך!” אמרה ניטה
    “היי!” אמרה לונה בעצבים
    “תקשיבי!” אמרה ניטה וקטעה אותה “רק לי זה מוזר שכל הפסקה הוא אומר את אותו הדבר??” שאלה
    “מה הוא אומר?” שאלה לונה
    ניטה העיפה לעצמה מכה למצח ונאנחה בעצבים ואמרה בלעג וניסתה להשמיע כמו טורו “הולך להיגמר ההפסקה אני חייב לזוז , רוצה שניפגש בהפסקה הבאה” אמרה ניטה והביטה בלונה בעיניה והמשיכה “זה לא נישמע לך קצת מוזר שתמיד בכל הפסקה הוא אומר את זה??” אמרה ניטה בעצבים
    “טוב .. אני זוכרת שהוא אומר את זה , אבל זה לא אומר כלום , אולי הוא צריך לעשות משהו..”
    “על תגידי לי שאת עדיין מאוהבת בו..” מלמלה ניטה והביטה בה בעיניים מצומצמות
    “אהה.. לא ..ב..ברור שלא!” אמרה לונה והייתה אדומה כעגבניה
    ניטה נאנחה והביאה לעצמה עוד מכה במצח ומלמלה משהו לא מובן, “טוב תקשיבי!” אמרה ניטה “אני הולכת להראות לך שיש משהו מוזר בטורו בן עם את רוצה או לא!” אמרה ניטה “בנתיים אני הולכת להמציא תוכנית בילוש , את איתי או לא?”
    לונה הביטה בניטה ולא ידעה מה לומר היא הביטה בה ואז הרכינה את ראשה ואמרה “אני חושבת שלא , אני דפקה חושבת שטורו הוא בחור מקסים , יש לו רק בעיה קטנה שהוא לפעמים לא יודע לבטא את עצמו..” מלמלה
    “על מה את מדברת תגידי לי!” צעקה ניטה “הוא יודע לבטא את עצמו *בעבוע בוע*”(אני לא בטוחה איך כותבים את זה, ועם מישהי לא יודעת מה זה זה בערך אומר שהוא יודע לבטא את עצמו יותר מידי טוב)
    “לא יודעת” מלמלה לונה והרכינה את ראשה “אני לא כל כך מסכימה איתך , הוא דפקה ניראה בסדר”
    “ברור שהוא ניראה לך בסדר! , אהבה בעוורת אותך!” צעקה ניטה
    “תפסיקי! זה לא נכון!” אמרה לונה
    “זה כן! , ואני הולכת לאוכיח לך שזה כן! , טורו לא מתנהג כמו כולם! יש בו משהו שונה! ואני הולכת לאוכיח לך!” אמרה ניטה וקמה ממקומה
    הצילצול של בית הספר נישמע
    לונה נאנחה ואז קמה ממקומה והתחילה ללכת לכיתתה.

    בהפסקה , היא התחילה לצייר משעמום , ואז פתאום ניטה נכנסה עם דף ואמרה “מצאתי!”
    “מה?!” אמרה לונה וקמה על רגליה
    “לא!, עדיין לא מצאתי אורחה! , אבל מצאתי תוכנית!” אמרה ניטה והראתה לה את הדף , שם היו ציורים לא מובנים בכלל והמון חצים וקישקושים.
    “רואה!, ככה נעשה את זה!” אמרה ניטה בחיוך של ניצחון
    לונה ניסתה להפוך את הדף ליראות אולי היא תבין מזווית אחרת “את בטוחה שזה תוכנית? או סתם ציור שציירת?”
    “זה תוכנית ברור! , חכי אני הסביר לך!” אמרה ניטה והביטה בציור “אוקי! , דבר ראשון , את צריכה להגיד שאת רוצה לעקוב איתי אחרי טורו ואין לפרוש!”
    לונה נאנחה ואמרה “נו טוב , נוכיח לך שטורו חף מפשע.. , מה עושים?” שאלה לונה
    “יופי! , דבר ראשון הדבר הכי בטוח זה שטורו יבוא בכל רגע וירצה לדבר איתך… את תזרמי איתו ותדברי , אחרי שהוא יגיד לך את המשפט החשוד ויצא , את מיד מתקשרת אלי ואומרת לי שהוא יצא ואז אני ינסה לעקב אותו קמה שיותר כדי שאת תיכנסי למקלט ותמצאי מקום טוב להתחבא בו , שאני התקשר אלייך תדעי שהוא בדרך למקלט!” אמרה ניטה עם חיוך מרוצה
    “או-קיי” מלמלה לונה והביטה בה במבט מבולבל ואז אמרה מהר “הוא מגיע!”
    ניטה הסתובבה וראתה אותו מגיע במסדרון , ניטה מהר יצאה ואחרי כמה דקות טורו נכנס “היי” אמר וחייך חיוך מסנוור
    “היי” מלמלה לונה וישבה במקומה וחייכה חיוך מאולץ
    “קרה משהו?” אמר “את ניראת לחוצה”
    “אני?” לונה אמרה וצחקה בכוח “מה פתאום!”
    “או-קיי” מלמל טורו וישב מולה “אז.. רוצה שאני הראה לך משהו שהכנתי?” שאל חייך
    לונה הנהנה בחיוך מאולץ
    טורו פתח את התיק שלו והוציא משהו עגול מתכת והניח אותו על השולחן וחייך ואמר “מוכנה?”
    לונה חייכה ואז הנהנה
    טורו הוציא שלט מוזר ואז לחץ שם על איזה קפתור ולדבר העגול פתאום נהיו עיניים של רובוט והרגליים יצאו מלמטה והוא התחיל ללכת לעבר לונה והרים את ידו ואמר “שלום, לי קוראים בוט!”
    לונה צחקקה ואמרה “חמוד”
    “תודה”אמר הרובוט במקום טורו “את בטח לונה” אמר הרובוט, “הבוס שלי סיפר לי עליך המון , את ממש חמודה ויפה ואת ממש כישרונית בציורים , הבוס שלי ממש אוהב אותך” אמר הרובוט ואז פתאום הוא נכבה וטורו לקח אותו והסמיק קלות ואמר “איך זה?”
    הפנים של לונה היו אדומות יותר מעגבניה ואז היא הנהנה ואמרה “זה כזה מושלם! , זה מהמם! , מאיפה השגת אותו?” שאלה בחיוך
    “לא השגתי , אני בניתי אותו” אמר טורו וחייך
    לונה פערה את פיה “בנית!! , ואוו! זה מדהים! , כמה זמן לקח לך לבנות את זה?”
    “ממ…, שבע שנים” אמר טורו חייך
    “שבע!!!” אמרה לונה ופערה את פיה בהלם , “לא אני בשוק! , יש לך עוד כאלה בבית?” שאלה
    טורו הניד את ראשו לשלילה ואמר ” זה הרובוט הראשון שהצלחתי לבנות” אמר וחייך את החיוך המסנוור
    “זה מדהים! , אתה מדהים!” אמרה לונה והסמיקה
    טורו חייך והסמיק קלות ואמר “תודה , את גם מדהימה לונה”
    לונה חייכה וליבה דפק במהירות.
    טורו שילב את ידו בידה ואמר “את רוצה אותו?” אמר בחיוך
    לונה הסמיקה קשות ואמרה “א..אה אני , אני חושבת שלא .. אתה עבדה על זה כל כך קשה , אני מעדיפה שאתה תשמור אותו” אמרה וחייכה
    טורו חייך ואז קם ממקומו והתקרב אליה , לונה הביטה בו וליבה המשיך לדפוק במהירות, טורו הביט בה בעיניה והוא בעיניו ואז הוא אמר “שנתנשק?”
    לונה הרכינה את ראשה ואמרה “א..אני”
    טורו הרים את סנטרה ואמר “אני מבטיח שאני לא הפגע בך יותר”
    עבר עוד שניה ששנהם הביטו אחד בשני ואז הוא התקרב עליה עם שפתיו והם התנשקו, ניטה הציצה מהדלת בזמן שהתנשקו ואז העיפה את מבטה מישם ומלמלה לעצמה בשקט “בחיי לונה הזאת! מה אני אומרת לה! ומה היא עושה!”
    עבר ‘הנשיקה הרומנטית’ ואז טורו אמר “אוקיי חייב לזוז, ניפגש בהפסקה הבאה?” שאל
    לונה הנהנה בהסכמה וטורו יצא , ליבה של לונה התחיל לדפוק במהירות והיא חייכה לעצמה בחיוך מאוהב , פתאום היא שמע את ניטה צועקת “היי טורו! מה קורה? , איך אתה מרגיש?!”
    ואז ללונה נפל הסימון שהיא צריכה להזדרז למקלט , הוא לקחה את הפלאפון שלה במהירות ויצאה בשקט בלי שאף אחד ישים לב ונכנסה למקלט , היא הדליקה את הפנס בפלאפון וירדה במדרגות ואז נכנסה לאיזה פתח במקלט וחיפשה מקום טוב להתחבאות בו , עד שסוף סוף מצאה את הסיפריה ואז היא התחבאה מתחתיה והמפה של הסיפריה כיסתה אותה , הטלפון של לונה צלצל אליה “הלו!” לונה אמרה
    “הוא מגיע! את התחבאת!” שאלה בלחץ
    “כן!” הדלת שהמקלט נפתחה ולונה כיבתה את הפלאפון והציצה מהחריץ של המפה , היא ראתה את טורו מביט לכל הכיוונים ואז מוציא מהכיס שלו ארנק ובתוכו מוציא כדורים , הוא מתחיל לבלוע אותם ולשתות מים , ליבה של לונה התחיל לדפוק במהירות שראתה את הכדורים , היא ניסתה לו להשמיע ציוץ אבל האבק התחיל לצרוב והיא התעפקה בכל הכוח לא להשמיע שיעול או את הבכי שהתחיל , היא לא הייתה מסוגלת ליראות מישהו שהיא אוהבת בעצם כל הזמן רימה אותה , היא חסמה לעצמה את הפה בכוח למרות שהאבק והבכי חנקו אותה וצרבו , טורו הביט במקום שלונה נמצאת בו , ולונה התפללה שלא הבאה אותה , טורו התחיל להתקרב למקום שלונה הייתה שם אבל אז שינה כיוון למקום אחר והציץ מתחת לאיזה שולחן , אבל אז שראה שאין אף אחד הוא התחיל ללכת לכיוון המדרגות , לונה לא יכלה ליראות את המדרגות בגלל שהיה שם קיר , היא רק שמעה אותו עולה ואז את הדלת נפתחת ואז נסגרת , היא חיכתה דקה על השעון ואז פרץ שיעול חריף ובכי יצאה באותו הזמן ולא הפסיק עוד ועוד ועוד , היא יצאה מהמחבוא והמשיכה להשתעל , היא התנערה ואז התחילה להתקדם למדרגות אבל שבאה לעלות במדרגות היא הביטה בטורו שהתחבא לה מאחורי הקיר , היא הוציאה צרחה ענקית והלכה מליוני צעדים אחורה וניתקע בקיר באימה , טורו לא אראה שום הבעה יותר נכון היה לא פרצוף של פסיכופט , הוא ירד מהמדרגות והתקרב אליה בצעדים מפחידים עד מוות , ליבה של לונה התחיל לדפוק במהירות שיא והיא קפאה במקום היא פשוט לא יכלה להוציא הפילו הגה מפיה , רק עיניה שותטו על טורו האימה , טורו התקרב אליה ואז חיוכו המטורף התגלה סוף סוף מולה ואמר בקול מפלצתי “באמת טעיתי מתי את תעקבי אחרי לונה”
    לונה הביטה בו באימה ולא ידע מה להגיד , הוא הרים את ידו ותפס בסנטרה ואמר “מצטער שהאמת ההחזרים הזאת התגלת לפניך , אבל באמת רציתי להגיד לך”
    “מ..מי אתה?” הצליחה להגיד עם כל האימה שנפלה עליה
    טורו חייך חיוך יותר רחב ומטורף ואמר “אני יכול להגיד לך , אבל את לא תביני”
    תהנו!!

    • מר כירבולי לשלטון!

      יאו אנונימי נדיר!
      סתם שאלה את יודעת שזה לא יפה להשאיר במתח?
      כאילו את בעמוד של קיפר אז את יודעת מה זה מתח
      בקיצור מה שאני אומרת המשך דחוף!!!
      בפרק הבא אני חייבת לגלות מה קורה עם טורו!
      אני לא מאמינה שפעם אהבתי אותו!!!!
      ואני לא מאמינה שאני אוהב אותו!!!

      • מר כירבולי לשלטון!

        אבל על השם תאמת אני לא טובה כל כך בשמות (תשאלי את קיפרית בנשמה היא יותר טובה) אבל חשבתי אולי משו בלי אהבה?

        • אנונימי

          לא דפקה אני חושבת שאני רוצה עם אהבה כי יש משהו בסיפור שקשור לאהבה, וסבבה אני השאל אותה😅

      • אנונימי

        תודה! ואני יודעת מה זה מתח תאמיני לי, אבל דבר ראשון אני יכולה להגיד לך שאת לא הולכת לשנוא את טורו אבל את גם לא תואהבי אותו (אני מדברת על ההמשך אבל ממש רחוק , זה לא יקרה עכשיו ולא גם בפרק הבא) בקיצור אתם הולכים לאהוב את טורו אבל אתם גם הולכים לשנוא אותו כלך😅😅
        זה תלוי איך תיראו את המעשים שלו טובים או רעים, ועל פי כל הגובות אני רואה שבא לכם להרוג אותו🤣🤣🤣

        • משתמשת אנונימית בכלל לא מזוהת :)

          צודקת בא לי להרוג אותו כאילו מה קרה לו בהתחלה הוא היה ממש נחמד וכל זה אבל פתאום הוא נהיה מרושע ללוקה זה כל כך מותח בבקשה תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

          • אנונימי

            חח תודה , ואני משתדלת להמשיך , יש מצב (לא בטוח) שאני המשיך היום עוד פרק🙂

    • קיפרית בנשמה

      אמלהההה מהמם! ומותחחחח
      חשבתי אולי על אהבה עיוורת? לא יודעת זה לא ממש טוב זה פשוט נראה לי קצת מתאים…

  10. אנונימי

    אהבה ממבט ראשון לא תמיד נגמר בטוב:
    חלק שביעי:

    “איך אתה מכיר אותי כל כך טוב” אמר טורו עם חיוך מטורף והתקרב עליו עם האקדח.
    לוקה קם על רגליו ואמר “אני ידעתי מי אתה מהרגע הראשון שראיתי אותך מביט בלונה באותו היום במסיבה, ראיתי את המבט שלך , אני באתי לראות למה היא יצאה מהבית של ניטה בבכי.. אבל אז נתקלתי בפרצוף שלך! מסתכל עליה! ראיתי איך היבטת בה! , כמו פסיכופט! מה עבר לך בראש?! אה?! מה תכננת לעשות?!” צעק לוקה וכל פרצופו היה אדום מזעם.
    טורו שוב חייך כמו מטורף ואמר “עם ככה, אתה לא יודע עלי כלום”
    “אני יודע עלך מספיק! , אני לא יודע מה אתה רוצה מלונה! אבל בה אני לא אתן לך לפגוע!” צעק לוקה , “תפגע במי שאתה רוצה! , אבל בה אני לא אתן לך!” צעק יותר חזק
    “באמת..?” אמר טורו עם חיוך מטורף יותר מתמיד , “אני יכול לפגוע בכל איש שאני רוצה מתי שאני רוצה! , ואפילו אתה לא תידע שזה אני פגעתי בו!” צעק טורו וחייך את החיוך המטורף הזה שלו
    לוקה גיחך ואמר “נחיה וניראה טורו.. נחיה וניראה”
    טורו חייך בסודיות ואמר “אני אראה לך… אני מסוגל לעשות הכל.. אתה לא יכול לעמוד בכוח שיש לי.. אתה סך הכל בן תמותה!” צעק טורו ושוב חייך את אותו חיוך פסיכופט
    “בן תמותה?..” מלמל לוקה וגיחך “למה מה אתה חושב את עצמך? אה?!”
    “אוו, אל תידאג אתה כבר תגלה” אמר טורו וחייך בסודיות , “בנתיים אני השאיר אותך בחיים , אבל אל תידאג” אמר טורו בקול מפלצתי ” אני מבטיח לך אני אהרוג אותך..” אמר טורו ואז העיף לו בוקס לפנים ועילף אותו.

    לוקה התעורר וראתו הסתחררה סביבו כל העולם הסתובב , אחרי כמה שניות ראיתו חזרה לתפקוד ולוקה ישב על הריצפה , הוא קלט שהוא עדיין בבית הספר שוכב אבל בריצפה שבכניסה לשירותים , הוא בה לפתוח את הדלת אבל כמו תמיד הדלת נעולה , לא היה עליו לא תיק לא טלפון לא מים לא אוכל , פשוט כלום , הוא הרגיש איך ביטנו מקרקרת ופיו יבש , הוא אפילו לא ידע כמה זמן היה מעולף פה , אבל על פי החושך שהיה בכניסה לשירותים הסתבר לו שכבר ערב..
    לוקה התחיל לדפוק על הדלת וליצרוח שיפתחו לו , אבל כמו תמיד שום דבר, אין קול אין עונה…
    לונה נישען על הקיר והתישב באנחה כבדה , ידיו היו סביב ברכיו וראשו מורכן.. הוא התחיל להרהר את השיחה המוזרה הזאת עם טורו “בן תמותה..?” מלמל לוקה לעצמו “למה הוא התכוון?” המשיך למלמל
    עברו שעות על גבי שעות שלוקה התחיל לנטוף זיעה , לא היה לא מה לשתות , התיק שלו היה בכיתה .. “אבל רגע? עם התיק שלו בכיתה היו יודעים שיש עוד ילדים בבית הספר , והיו הולכים לבדוק איפה הילד לפני שנועלים הכל לא?”מלמל לוקה לעצמו , אבל בסופו של דבר הוא התחיל להיות עייף ונירדם מהחפירות של עצמו.

    “לונה!!!!!!” צעקה אמה מלמטה “את מאחרת קומי!!”
    לונה התעפכה מצד לצד וקמה לישיבה שהשמש היכתה בעיניה והביטה בשעון , השעה הייתה שבע וחצי , לונה נאנחה מעט ואז התחילה להתארגן לבית הספר ויצאה , שבאה להכנס לבית הספר יד תפסה בידה ומשחה אותה לצד , טורו עמד מולה , שלונה ראתה אותו הרכינה את ראשה ובאה לעזוב אבל הוא שם את ידו על הקיר וחסם אותה ואמר “אני יכול לדבר איתך?”
    שנהם הביטו אחד לשני בעיניים בלי לדבר ואז לונה הנהנה בהסכמה.
    טורו התחיל לקחת אותה מחוץ לבית הספר קצת רחוק , ואז ישבו על איזה ספסל.
    טורו כחכח בגרונו ואמר “אני..”
    לונה הביטה בו שימשיך
    “אני מצטער” מלמל עם ראש מורכן “אני יודע שאת בטחת בי ואני פגעתי בך.. אבל אין עוד מישהי בעולם שאני מסוגל סמוך עליה כמוך..” אמר וחייך את החיוך המסנוור שלו
    לונה הביטה בו בעיניו ואז לחייה הסמיקו פחות או יותר
    טורו חייך ואמר “סולחת לי?”
    לקח ללונה כמה דקות להנהן ואז היא אמרה “ואתה לא תיתן לאף אחד להתקרב אלך?” שאלה
    “מבטיח..” מלמל טורו בחיוך המסנוור שלו , שנהם הביטו אחד בשני ואז טורו התקרב עם שפתיו לשפתיה , אבל היא קמה ואמרה במבוכה “אל תיקח את זה רחוק מידי , עכשיו זה רק ניסוי ליראות עם אנחנו עדיין מתאימים” מלמל וחייכה במבוכה
    טורו כחכח בגרונו ואמר “צודקת” ואז קם ואמר “שנלך?”
    לונה הנהנה בהסכמה ושנהם הלכו בשילוב ידיים לבית הספר..
    שהם נכנסו לחצר בית הספר לוקה כמעת נתקע בשנהם בריצתו , שיערו היה פרוע והיה לו ריר על שפתיו הוא הביט בידהם המשולבות ורץ אלהם וצעק “תעזוב אותך!!” הוא רץ אלהם והפריד בידהם , לונה הייתה מאחורי לוקה וטורו הביט בלוקה במבט של פסיכופט “מה אמרתי לך?!?” צעק לוקה “שלא תעז לאניח אליה אצבע!!” המשיך לצעוק
    לונה הזיזה את לוקה לצד וצעקה “מה עובר עלך לוקה! תרגע!”
    לוקה התקדם שוב ושם אותה מאוחר כתפו ואמר “אל תיתקרבי עליו הוא פסיכופט!”
    “על מה אתה מדבר?!” צעקה לונה והלך לצד של טורו “הוא חבר שלי! , תפסיק להתנהג עליו ככה או שאנחנו אפילו לא ניהיה ידידים!” אמרה לו את זה ומשכה את טורו והתחילה ללכת איתו, לטורו היה חיוך מטורף של ניצחון והוא המשיך ללכת איתה , לוקה הביט בלונה בהלם לשניה ואז צעק “לעזאזל!!” והעביר את ידיו בעצבים על שיערו.

    תהנו!!!

    • דיייייייייייייייייייייייייייייייייייי
      שיניתי את דעתי!🤬
      אני.
      שונאת.
      את.
      טורו.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
      ***************************************
      הוא מזכיר לי קצת את אלוואר…

    • מר כירבולי לשלטון!

      יאו אימל’ה מה קרה לטורו?!
      הוא היה מהמם! נסיך!
      ועכשיו הוא מתנהג כמו תפלץ!
      תמשיכי במיידית!!!!!
      אגב סופי ואקר בכוונה לעצבן עותי?
      אני אגיד לך את זה עם אחת אחרונה:
      אין על אלוואר הוא נסיך וזהו ואת לא תצליחי לשנות את דעתי!

      • אנונימי

        חחח עוד מעט בהמשך תבינו הכל! אבל ברור שזה הולך לכחת המון זמן עד שתבינו!
        זה אחד הסיפורים הכי ארוכים שכתבתי!😅

    • קיפרית בנשמה

      יואווו זה ממש טוב… ומותחחחחחחח
      האמת שאני מההתחלה לא אהבתי את טורו

  11. אנונימי

    תקשיבו, אני רוצה לכתוב את ההמשך של פני , אבל יש לי קצת בעיה, אני לא כל כך יודעת איך לעשות את האופי של טאם ולין.. ואני גם לא כל כך זוכרת , אז עם מישהי יכולה בערך להזכיר לי איך הוא.. שהוא פוגש אנשים חדשים , כאילו הוא (סתם דוגמא) ביישן , כועס… איך הוא ולין התיחסו לפני? בקרירות כי הם לא יודעים מי היא…
    אתם מבינים על מה אני מדברת כן? , כי אני קצת שכחתי את האופי שלהם, תודה זה ממש יעזור לי..
    נ.ב- ואם אפשר שתגידו לי את כל השמות של חברי המועצה בספר כי גם את שמם שכחתי😅😅😅
    תודה!

    • sokeffe gang

      אנסה לעזור כמה שאני יכולה
      טאם- אפל, די קודר, הומור, יש לו בעיות אמון, קושי משפחתי, אבל בתכלס הוא ממש נחמד טאם-לנצח תקני אותי אם אני טועה
      לין- חברותית, צוהלת, יש לה חרדה מהיכולת שלה למקרה שהיכולת תתפרץ, וכו..
      הם תאומים הפכים שדואגים כל הזמן אחת לשניה

  12. קיף הכי חמוד בעולם!!!!

    היי סופי וואקר החמוסה היא בת אדם שהפכו(אלת התעתועים) אותה לחמוסה .
    את קראת את הספר??? אני מתה על פרסי גקסון קראת את סדרת ההמשך?? הרבה יותר טוב מהראשון.
    רק שניה החמוסה היתה בסדרה הראשונה או השניה?

    • כן, וזה רק מחזק את התאוריה שלי…
      אגב, מי שקראה מגנס צ’ייס יודעת שהאלפים הם יצורים מיתולוגים (כואב לי הלב לקרוא להם יצורים), אז איפה האלים בסיפור הזה??

      • קיפרית בנשמה

        אל תערבבי בין ספרים… כאילו אני קראתי כמה ספרים שיש בהם אלפים והם לא דומים לקיפר…
        ואם מדברים על מגנס צייס נכון אין על הארת (לא יודעת איך כותבים את השם שלו… האלף…) ואלכס?

        • sokeffe gang

          כי שאנון יצירתית יש גם דברים דומים קצת אבל יש גם שוני, אחלה הארתת (הארתסטון), ויש גם את הגמד בליצ’ הוא גם חמדמדד

      • sokeffe gang

        אני אגיד לך מה, בספרים ובעולם הבדיוני, העולמות מתחלקים לשניים: המיטולוגיה היוונית והמיטולוגיה הנורדית- האלים שייכים למיטולוגיה היוונית- אז כל פרסי ג’קסון וגיבורי האולימפוס עוסק במיטולוגיה היוונית, במיטולוגיה הנורדית אין אלים או משהו- יש חמישה עולמות: בני אדם,אלפים,גמדים,גנומים וענקים- אז מגנס צ’ייס, שר הטבעות וההוביט עוסקים במיטולוגיה הנורדית, שומרת הערים האבודות גם נמצא בתוך המיטולוגיה הזו.
        ואחלה ריק ריירדןןןן

  13. אנונימי

    טוב , אז אני אעשה ניסיון , אני אכתוב פה ועם פה יגיבו פחות מהאתר של שבע אז באתר של שבע אני המשיך לכתוב.. 🙂🙂
    עם יש התנגדות תגידו לי.. 😅😅😅

  14. אנונימי

    היי, אז יש לי שאלה, מה אתם יותר מעדיפים שאני הכתוב את שאר הסיפורים שלי באתר הזה של שש או ימשיך בשבע?
    אני אשמך שתחזירו לי תשובה כי אני מחר ממשיכה עם הסיפורים!
    תודה!

    • משתמשת אנונימית בכלל לא מזוהת :)

      לדעתי תמשיכי פה כי כל הסיפורים שלך פה וזה יהיה מבלבל עם חצי מהסיפורים יהיו פה וחצי בשבע

    • מר כירבולי לשלטון!

      תאמת אני לא יודעת כי זה ברור שהאתר של שבע יהיה יותר מדובר ושם נכנס יותר אבל אני עכשיו חושבת על כל מי שלא קרא עדיין את שש ורוצה לקרוא את הסיפורים שלך ואם הם ירצו להמשיך הם יהיו מחוייבים לראות גם ספויילרים. בקיצור ההחלטה בידיך כי אחד.ת אמר.ה לא אחד.ת אמר.ה כן ואני ניטרלית אזזז

    • הי אנונימי,
      חברה שלי (סופיץ ואקר) לא יכולה להכנס לאתר (לעזעזל עם פמלי לינק)
      רציתי לשאול אם אפשר לשלוח לה את הסיפור שלך על האהבה ממבט ראשון (זה פשוט מרגיש לי לא יפה בלי רשות…)
      אני כל הזמן חופרת לה על זה…😅😅😅

  15. קאלה בלב

    יאו, כמה זמן לא הייתי באתר ויש מלא תגובות😁
    אני שמחה שחזרתי, אני לא יכולה לדבר עם אף אחד! על אף ספר! לא רק על השומרת!
    למרות שיש לי חברה אחת שקוראת את פרסי ג’קסון, אבל היא ב-3, ואני סיימתי את גיבורי האולימפוס…

    אני שמחה לחזור ולראות את הסיפורים שכתבתם.ן! חובה להמשיך!!! זה מדהים!!!
    אבל גם הייתי שמחה לעוד סופים, או המשך לשומרת, כי זה כיף לראות איזה דעות יש למי שכתב את זה, גם אם הן שונות.
    ובקשר לדעות שלי. אני מתה על קיף, אבל סופיץ לנצח😍😍😍 למרות שאני חושבת שהזוג הכי חמוד לא יהיה “סופי עם מישהו”, אלה דקס וביאנה!!!! הם כל כך חמודים ביחד.
    ואני חושבת שקיף ולין זה יכול לגמרי להתאים. וטאם… אני מתה עליו, אבל אין לי מושג. אולי מארלה? לא יודעת.
    בינתיים, שמחה שחזרתי, אבל אני חייבת לסדר את החדר😊

    • מר כירבולי לשלטון!

      חחח וואו הדעה שלך ממש כמו שלי כאילו כמעט-כאילו הפרט המשנה היחיד הוא קיף אבל כבל למדתי לא לספור את האפס הזה 🙂

      • sokeffe gang

        הלו הלו הלו להירגעע, הוא מדהים!
        זכותך לא לאהוב אותו אבל אל תקראי לו אפס, הוא נדיר!,וקיפרית בנשמה, גם אם את אוהדת סופיץ, אמרת שאת גם אוהבת את קיף לא? תחנכי את חברה שלך

        • מר כירבולי לשלטון!

          חח את רוצה להגיד לי שאת לא חושבת שהיא ניסתה?
          היא התייאשה כמו שאת היית מתייאשת אם היית היא…

        • קיפרית בנשמה

          אני אוהדת סופיץ, וכן אני מתה על קיף
          ומה את חושבת שלא ניסיתי??????????? אני מנסה שנים זה לא עובד

    • וואוווו קאלה בלב כלכך נכון!!!! סופי ופיץ יהיו ביחד הם הכי מתאימים
      ודקס וביאנה הם הזוג המושלם, קיף ולין גם יהיו ביחד וטאם ומארלה כלכך חמודים!! אני מהמרת שהם יהיו הזוג הראשון בסדרה

  16. ו-ציטוט של מר כירבולי לשלטון!🤣

    מר כירבולי לשלטון!
    את יודעת שמתי לב לזה שאת ממש אוהבת לצטט אנשים אז בבקשה תצטטי אותי:
    קיף הוא בוגד ואני שונאת אותו שנאת מוות!
    ככה תעבירי מסר נכון לאומה…
    שמחתי לעזור:)

    31 בדצמבר 2021 AT 12:29

    • ועוד ציטוט! (אם זה מפריע למישהו שיגיד ואני אפסיק…)

      sokeffe gang
      מר כרבולי לשלטון, חחחחחח נשמה אני חייבת להבין למה את ככ שונאת את קיף? מה הוא כבר עשההה?
      ?

      1 בדצמבר 2021 AT 21:33הגב
      לא מגלה את שמי
      חחחחח בדיחה טובה קיף האחד החמודים….

      2 בדצמבר 2021 AT 10:29הגב
      מר כירבולי לשלטון!
      לא צוחקת איתך אני שונאת אותו😡

      3 בדצמבר 2021 AT 10:47הגב
      סופי וואקר
      אני לא שונאת אותו אבל אני אוהבת את פיץ…
      לא שזה סותר, כן??😁

      6 בדצמבר 2021 AT 11:55

    • יואו, מר כירבולי לשלטון, את קורעת אותי!
      האדישות שלך לקיפוסטר…
      לא שזה דבר רע, כן??

      סופיץ❤️
      יואווו גם אני!! אני ממש רוצה שסופיץ יתנשקווו הם כאילו שידוך משמיים
      לא להתווכח עם המציאות חברה!
      ס-ו-פ-י-ץ-!

      25 בנובמבר 2021 AT 12:49הגב
      סופי וואקר
      גם אני חושבת שסופיץ לנצח,
      אבל אתם כל הזמן שוכחים שסופי וקיף גם כמעט התנשקו…
      הנה-
      “פוסטר, את לא צריכה לטפל בי”
      “אולי אני פשוט מחבבת אותך,” היא אמרה – ואז הבינה איך זה נשמע. “אני פשוט…דואגת לך”.
      קיף התקרב “אני יודע. זה אחד הדברים שאני אוהב בך”.
      בטנה התמלאה במיני דברים מרפרפים, שהסתחררו סביבה משהבחינה עד כמה הם עומדים קרוב זה לזה. חרטומי מגפיהם כמעט נגעו אלה באלה, והיא הרגישה את הבל פיו החמים על לחייה
      מישהו כחכח בגרונו והזכיר להם שהם לא לבד.

      הם גם כמעט התנשקו, אבל זה לא אומר שזה טוב!!
      ס-ו-פ-י-ץ!!!

      5 בדצמבר 2021 AT 13:06הגב
      מר כירבולי לשלטון!
      פחחחחח למי אכפת?! זה קיף! אני רק אגיד שזה יהיה מזעזע אם זה מה שיקרה ועצם העובדה שקיף הוא זה שהפריע להם (לסופיץ) גורמת לי לשנוא אותו פי מיליון

      6 בדצמבר 2021 AT 08:13

        • ואני אגיד את זה שוב,
          את כל כך דומה לסופיץ ואקר…
          לא שהיא קורעת, כן?!
          שלא תביני לא נכון!
          פשוט זה מה שהיא טוענת…
          יש לה 2 משפטים:
          “אוי, אלוקים, למה אני כזאת חכמה?!”
          ו- “יואו איזו קורעת אני רוצה להיות חברה שלי??”

          • מר כירבולי לשלטון!

            חח לא ניראלי שאנחנו דומות כל כך פשוט לגמרי אין לנו את אותם משפטים אגב תמסרי לה ששלה מדהימים אבל שלי יותר למרות ששלי זה כאילו יותר אמירות כאילו אין לי משפט נכון קיפרית בנשמה?

          • קיפרית בנשמה

            כן, של מר כירבולי זה יותר, “מוות לאנושות” (שזה דרך אגב החזון של פינטאן אז היא החליטה שהיא הבת שלו) ו”מעלה גיחוך” ועוד…

          • מוות לאנושות??
            את קןלטת שגם את תמותי, כן??
            אה, לא, את הבת של פינטאן, אז את אלפית…
            הבנתי את הראש…
            אבל קיפרית בנשמה לא אלפית אז היא תמות, וגם אני…
            ומה תעשי בלי החפירות שלי??

          • קיפרית בנשמה

            הי סופי ואקר אני כן אלפית! סיפור ארוך…
            וואו סופי ואקר זה ממש מצחיק אותי עכשיו הזכרת משהו מהספר הרביעי וזה גרם לי להיזכר בעבר ה”אפל” של מר כירבולי לשלטון😂
            אני קראתי את קיפר במרבכים של חצי שנה בערך מספר לספר כי סתם קראתי את זה כשאח שלי הביא את זה מהספריה… ברגע שקראתי את שלוש התחלתי ממש לאהוב את קיפר אז קראתי את הרביעי ולא יכולתי להפסיק לחפור עליו (זה היה לפני שהחמישי יצא) בכל מקרה ניסיתי לשכנע את חברות שלי לקרוא וגם את מר כירבולי… אבל היא אמרה שאין סיכוי שהיא קוראת את זה… גם סיפרתי לה על כל מיני חלקים מצחיקים בספר והיא באשכרה אמרה שפיץ נשמע ממש מוזר! בסופו של דבר אחרי שכבר החמישי ייצא הלכתי אליה וישבתי ופשוט חפרתי לה על קיפר עד שהיא הסכימה לקרוא! ועכשיו אני תמיד עושה לה כזה אני קראתי לפנייך, את לא הסכמת לקרוע וכאלה וזה ממש מצחיק עכשיו😂

          • מר כירבולי לשלטון!

            די אמרנו שלא מזכירים את עברי האפל! ואגב סופי ואקר קיפרית בנשמה כל כך אלפית שאין לך מושג! וגם זה סתם ביטוי שאני משתמשת בו כמו מיליוני הביטויים האחרים…

          • מר כירבולי לשלטון!

            חח וכמובן יש את ציטוטי קיפר השניים האהובים עלי:
            “לכולנו לא תזיק קצת מוזריות בחיים” של פיץ🤩
            “לעולם אל תזלזל בכוחם של ספרים” של מר פורקל🤩

          • מר כירבולי לשלטון!

            אבל סופי ואקר את צודקת אני באמת לא יודעת מה אני אעשה בלי חפירותיך! חח פשוט תחליטי שגם את אלפית תמציאי סיפור זה ממש פשוט! (כאילו את רוצה להגיד לי שאת לא מאמינה שאת אלפית?!)

    • מר כירבולי לשלטון!
      יאו גם לי יש תיאוריה לא כזאת וואו אבל לכל האלפים יש שמות שניים כשתחשבו על זה זה מהזה הגיוני סופי-סופי אליזבת פוסטר ג’ולי -ג’ולי לוסין רוואן דקס-דקסוויל אלווין דיזני פיץ-פיצרוי איוורי ואקר אבל טאם ולין חייבים שמות שניים השם שלהם מה זה קצר ובתכלס זה מה זה הגיוני

      22 בנובמבר 2021 AT 14:57הגב
      סופי וואקר
      זה דקסטר, לא דקסוויל…

      23 בנובמבר 2021 AT 14:03הגב
      מר כירבולי לשלטון!
      אוי אופס פשוט קשה לדעת את השמות הלאים של כולם…(אגב אהבתי את השם אבל את צריכה להבין שואקר כותבים עם וו אחת ווואקרים כותבים עם שני וו!)

      23 בנובמבר 2021 AT 20:21
      סופי וואקר
      זה באמת קריטי?!
      ו’ אחת יותר, מי שישמע…
      בעצם,
      אני תיקנתי אותך גם…
      עזבו הכל, לא משנה, הסתבכי…

      30 בנובמבר 2021 AT 11:05
      סופי וואקר
      יש להם שם שני…
      טאם דאי סונג ולין האי סונג (כן, אני יודעת שאלו שמות מטופשים, אבל מה לעשות שאלו השמות שלהם…)
      ולקיף אין שם שני…
      אני מדמיינת את ההורים שלו בוחרים לו שם:
      ליידי ג’יזלה: נולד לנו ילד… טוב, אוף, צרים לבחור לו שם…
      לורד קסיוס: אני אגיד שמות ואת תגידי סטופ, אוקי?
      ליידי ג’יזלה: טוב… סטופ!
      לורד קסיוס: יצא קיף…
      ליידי ג’יזלה: יאללה, שיהיה…
      (לא היה להם כוח לבחור לו שם שני, למרות שמורשת זה נחמד-לא? רק תחשבו על זה: קיף מורשת סנסן…)

      2 בדצמבר 2021 AT 15:45הגב

      • אין על קיף!!! ❤❤❤
        נכון!!!!
        וקיף תמיד עשה הכול בשבילה…
        גם אחרי שהיא בגדה לו באמון הוא כעס עליה אבל עדיין עשה איתה מסיבת פיצ’מות בחלון….
        ואת צודקת שמה שפיץ עשה היה יותר גרוע מהבגידה של קיף.
        קיף הסביר לסופי ועזר לה
        ופיץ פשוט צעק עליה ואמר לה שהיא פגומה וזה באשמתה.
        (אבל על תקראי לו קוץ בתחת הוא עשה מלא דברים טובים לסופי….)

        ונראה לי שמר כירבולי לשלטון
        (שכבר שונאת אותי ולא מדברת איתי😔)
        תכעס עלייך מאוד!!
        🤣

        24 בנובמבר 2021 AT 21:13הגב
        סופי וואקר
        מסיבת פיג’מות, בואי…
        הם רק ישנו שניהם ליד החלון…
        אני אוהבת (מאוד) את קיף וזה, אבל פיץ הוא מושלם!

        2 בדצמבר 2021 AT 16:11

        • sokeffe gang

          כל מה שאמרת נכון, אחד לאחד.
          רק חייבת לחדד משהו נכון שפיץ “מושלם”(איכס), כל החיים שלו זה רק אושר, כשמשהו מתחיל להסתבך, בסוף הכול מסתדר.
          אבל קיף? קיף כל רגע צריך להתמודד עם דבר חדש אחר, כל רגע ישלו קושי חדש, והוא לא נשבר! אז נכון הוא עשה כמה טעויות, אבל זה היה רק כי הוא הרגיש אשם במעשים של ההורים שלו, והיחידים שכמעט משתווים בקושי לקיף אלה טאם ולין, פיץ פשוט לא קשור,תודה.

      • קיפרית בנשמה

        לי יש תאוריה יותר טובה לשם של קיף שמאה אחוז היא לא נכונה כי זה עובד רק בעברית אבל עדיין,
        נכון בשם של קיף זה מזכיר את המילה קוף? אז לורד קסיוס רצה שקיף יהיה בדיוק כמוהו וקופים מחכים בני אדם אז הוא אמר שקוף זה מוזר מדי אז נקרא לו קיף😂

        • וואו, מה אני אגיד…
          אבל לי יש תאורייה יותר מטורפת:
          איגי הוא אלף והוא אבא של סופי, אבל הוא היה חבר פעיל מדי בברבור השחור אז הנסתרים הפכו אותו לשדון, ואז הברבור השחור תימרנו את סופי למצוא אותו, כמו שהם עשו עם גילדי וסילבני…
          ורק לי איגי מזכיר את סופה מגיבורי האולימפוס, החמוסה המפליצה??
          רק שהוא הרבה יותר נחמד ממנה…

          #תיאוריות_מטורפות

      • היה לי יום ממש (בולעת מילים לא יפות) מחורבן, אבל כשאני כותבת פה אני מרגישה הרבה יותר טוב!😄
        רציתי להגיד תודה לכל מי שכותבת כאן!!!!!!!!!

        לי יש כמה ציטוטים אהובים:
        לעולם אל תזלזל בכוחם של ספרים
        (אני גם לא מדייקת עכשיו אז תזרמו…)
        כן עוברים על החוק, כשהחוק מטופש
        יש רגשות שבלב ויש רגשות שבמוח
        ועוד כמה שאני לא זוכרת עכשיו…😅😅😅
        תגידו, לאיפה כולן נעלמו??
        אין על קיף, ביאנה ואקר, סופי פוסטר, טאם סונג לנצח, לין סונג לנצח…
        מלא שהיו כותבות פה פשוט נעלמו…

    • אומייגאד!
      באמת היית אין על קיף??

      אין על קיף
      חחח אין על קיף הגנבת כבר שיניתי את השם כי נמאס לי שיש שתיים עכשיו אני קיפרית בנשמה (חפשי למעלה)

      17 בנובמבר 2021 AT 15:07

    • sokeffe gang

      אוף, קיף לא בוגד. הוא עשה מה שהוא עשה רק כי הוא חשב שזה מה שיפצה את סופי, לא הבנתי למה את זוכרים, וכשפיץ מתעצבן לא זוכרים לו אתזה

      • קיפרית בנשמה

        קיף לא בוגד! מי מזכיר לו את זה? כולם עשו טעויות מה לעשות הם (עמדתי לכתוב בני אדם אבל הם לא😅)
        בכל מקרה יש גם את תקרית הנזר עם דקס ועוד… אני סלחתי לכולם😂

      • מר כירבולי לשלטון!

        יש אימלה וזה אומר שמתרגמים את שבע! אגב קוראים לשבע פלאשבק נכון? לא ‘זיכרונות מהעבר’ או משו בעיברית תקנית… כי אני רגילה לקרוא לו פלאשבק…

    • מר כירבולי לשלטון!

      וואו אני לא מאמינה! שש באשכרה יצא לחנויות! עכשיו אני לא יכולה לומר שיש לי את שש ושהספר עוד לא יצא לחנויות והוא סופר-חדש ולאף אחד כמעט אין אותו! 🙁

  17. אנונימי

    היי , אז לאלה שלא קראו את החלק הראשון של אהבה עד הסוף לא תמיד ניגמר בטוב:
    טוב אז הינה החלק הראשון:

    הייתה ילדה בת 16 קצת בישנית (אני יודעת שזה נישמע קצת מוזר שהיא ביישנית בגיל כזה אבל המצאתי את זה שהייתי יותר קטנה)
    לה קראו לונה והיא הייתה בכיתה י’ , הייתה לה חברה בגיל חמש עשרה וחצי וקראו לה ניטה( הן לא היו באותה כיתה) והן היו החברות הכי טוב מי כיתה ב’, אבל לא להרבה זמן שילדה אחד לקחה את מקומה של לונה.
    יום אחד ניטה עשתה מסיבה ענקית בביתה ורצתה שכל הבית הספר יבוא לביתה למסיבה, כולם הגיעו אפילו לונה , אבל בגלל שהיא הייתה ביישנית אז לא היה לה עם מי להיות , וניטה שכחה מימנה והייתה עם החברה החדשה שלה , לונה יצאה לבחוץ , למיחוץ לבית של חברתה ובכתה , אחרי עשר דקות של בכי לונה שמה לב שמישהו מסתכל עליה , היא הסמיקה בטרוף ורצתה לקבור את עצמה מתחת לאדמה מרוב הבושה , הם הביטו כמה דקות אחד בשני ואז הבחור הסיט מימנה את עיניו והלך.
    שניגמר המסיבה לונה חזרה לביתה והלכה לישון , למחרת לונה הלכה בלב כבד לבית הספר וישבה בכיתה והרהרה מחשבות , פתאום ילדה מכיתה אחרת נכנסת כמו רוח סערה וצועקת ” יש תלמיד חדש בכיתה יב’!!!”
    ואז היא מוסיפה ” והוא חתיך למות!!! , אתן חיבות ליראות אותו!!” , ואז כל הבנות רצות לכיתה יב’ , אפילו לונה רצתה ליראות מי ה”חתיך” שהן מדברות עליו.
    בכניסה לכיתה יב’ היה יותר מידי עומס בילדות , לונה ניסתה להידחס בן הבנות אבל לא הצליחה ליראות מי הבחור , אחרי כמה דקות שתי ילדות עזבו את מקומם ולונה תפסה את המקום לפני שהקחו לה, שלונה ראתה אותו ליבה החסיר פעימה ” זה אותו בחור שראיתי אתמול” מלמלה לעצמה והסמיקה בטרוף, הבחור התחיל לסרוק את כל הנוכחים שמביטים בו ושהגיע לעיניה עצר והביט בה, ליבה דפק במהירות והיא הסמיקה כמו עגבנייה.
    ” אתם כבר מכירים?” אמרה איזה ילדה , לונה נענע את ראשה כל כך חזק ובלע את רוקה , הבחור הסיט מימנה את עיניו והמשיך בעיסוקו.
    פתאום בת אחד קפצה ואמרה “היי! , איך קוראים לך?”
    “טורו” אמר הבחור בחיוך מסנוור
    “ואוו , יש לך שם יפה, לי קוראים קרולינה” מלמלה הילדה , ” רוצה שאני אעשה לך סיור בבית הספר?” שאלה
    ” למה לא? , תודה” מלמל טורו ויצא איתה , והחיוך האחרון ששלח ללונה זה חצי חיוך מסנוור ויצא.
    בהפסקה לונה התחילה להרהר מחשבות אבל הפעם זה היה על הבחור , למה הוא דפקה הסתכל עלי, הרהרה..
    ואז היא התחילה לצייר לעצמה..
    “את מציירת יפה” אמר קול מאחוריה , לונה הביטה בו וראתה את לוקה מכיתה יא’ , “תודה” אמרה והמשיכה לצייר.
    לוקה ישב מולה ואמר בחיוך ענקי “מה את עוד אוהבת לצייר חוץ מחיות?” שאל
    “בני אדם, אני ממש טובה לצייר אותם” אמרה
    “באמת? , ואוו אני ממש אוהב ציורים של בני אדם , תוכלי תצייר לי אחד? כאילו עם את יכולה כמובן..” אמר לוקה בחיוך ענקי
    “ברור” אמרה לונה
    “יופי קחי את הזמן” אמר לוקה ויצא , אחרי כמה דקות לונה ראתה חבורה של בנות מסביב לטורו ואחת מהן זאת ניטה וחברה שלה , לונה ניסתה לשמוע מה הן מדברות אבל היה יותר מידי רעש והיא ויתרה , שהבנות הלכו , טורו נישאר באותו מקום שניטה הייתה והביט בלונה , לונה הסמיקה כמו עגבנייה ועשתה את עצמה מציירת , אבל אז ראתה שהוא מתקרב עליה.
    “היי” אמר בחיוך מסנוור
    “ה..היי” מלמלה וליבה התחיל להאיץ בטרוף
    “אכפת לך שאני שואל אותך איך קוראים לך?” שאל
    “טונה….אההה… זתומרת לונה!” אמרה והסמיקה כמו עגבנייה
    “נעים להכיר אותך ‘טונה’ ” אמר טורו וחייך את החיוך המסנוור , לונה הסמיקה ולא אמרה דבר.
    טורו הביט בשעון ואמר ” טוב עוד מעט נגמרת האפסקה , אז ניפגש בשיעור הבא?” שאל בחיוך המסנוור שלו
    לונה הנהנה והסמיקה והוא יצא.
    בהפסקה הבאה לונה חיכתה לו בקוצר רוח שיבוא , אבל שהדלת נפתחה ולוקה נכנס , החיוך של לונה נמחק.
    “היי” אמר לוקה בחיוך
    לונה פיעקה “מה אתה צריך?” שאלה בקרירות
    “אהה, סתם רק באתי לעשות לך קצת חברה” מלמל בחיוך
    פתאום הדלת נפתחה וטורו נכנס והביט בלוקה ולונה , לוקה בהה בטורו ואמר ללונה ” אה, אתם חברים?”
    “אהה” מלמלה לונה והסמיקה
    “טוב אני יעזוב אותכם בנתיים , תהנו” מלמל לוקה ושלח ללונה חיוך חם והביט בטורו וההבעה שלו הייתה ‘לך על זה’ ויצא.
    “מי זה היה?” שאל טורו
    “אה , לא הוא סתם חובבן , אין בו משהו מיוחד” מלמלה לונה בחיוך
    “אה כבר חשבתי שהוא חבר שלך” מלמל בחיוך
    “לעע, הוא מכר שלי , אין בננו משהו מיוחד” מלמלה לונה והסמיקה
    “אה אוקיי” מלמל טורו וחייך את החיוך המסנוור
    “אז עם לא איכפת לך שאני שואל , מה את עושה בשעה חופשית?” שאל
    “אני מעדיפה שאתה תענה ראשון על השאלות” מלמלה לונה
    “אוקיי” מלמל טורו בחיוך , ” אני בן שמונה עשרה , אני לא גר רחוק מכאן , עם תירצי את תמיד מוזמנת.. , והתחביבים אני אוהב לבנות רובוטים , לשחק בכדור רגל כדור סל ואת כל מה שמתחיל בכדור” מלמל , “עכשיו תורך” אמר וחייך את החיוך המסנוור
    “אוקיי, אני אוהבת ליקראו ספרים , אני אוהבת ליראות סרטים , וגם לעזור לאמאי עם היא צריכה עזרה” מלמלה והסמיקה בטרוף.
    טורו גיחך ואמר “נחמד” ואז הביט בשעון ואמר ” עוד מעט ניגמר האפסקה , אז ניפגש בהפסקה הבאה?” שאל
    לונה הנהנה והסמיקה בטרוף , וטורו יצא.
    תהנו!!
    מקווה שעזרתי!!

    • וואו, אני מדפדפת לי ופתאום אני נתקלת, בזה!!
      מתה מצחוק…
      יואו, איך מר כירבולי לשלטון מזכירה לי את סופיץ ואקר!

      סילבני
      היי גם אני ממציאה סיפורים וחשבתי לכתוב פה את הפרק הראשון בסדרת הספרים שאני ממציאה. וגם, שיניתי את ההצבעה שלי לקיפוסטר כאילו סופיץ הם חמודים אבל זה פשוט לא נשמע לי טוב לא יודעת למה. אז ציטוט של סילבני: קיף!

      14 בדצמבר 2021 AT 16:22הגב
      מר כירבולי לשלטון!
      סילבני נבגדתי קיף?! קיף?! איכסההההההההההההההההההההההה

      14 בדצמבר 2021 AT 19:34הגב

      לפני כמה שבועות, בחודש ארגון, אז עשינו את הריקוד בסניף, כן?
      ואז היינו צריכות להופיע
      ואני הייתי בהתמוטטות עצבים
      אז חברה שלי אמרה לי משהו, ועניתי לה ממש ממש ממש בדרמטיות
      אז היא עושה לי: “יואו, איזה דרמטית!”
      אז התחלתי לצרוח: “אני!? דרמטית?! אני?! אני בכלל לא דרמטית!!!”
      ולעשות כאילו אני בוכה
      וזה היה ממש אמין
      תודי, סופיץ ואקר
      אבל זה היה מצחיק…
      לא יודעת מה הקשר…
      אבל תזרמו!
      ציטוט של קיף (בערך…) :”אוי, זה כאילו שאני כבר חלק משמשפחה!”

        • אוי, איזה קטע, הנה עוד אחד🤣🤣🤣

          סילבני שולטת!!!
          אתה כלכך צודק מר כירבולי
          והשם שלך פשוט מתוק

          10 בדצמבר 2021 AT 10:17הגב
          מר כירבולי לשלטון!
          אמממ תודה אבל אמרה מישי שהשם שלה ‘סילבני שולטת’…

          11 בדצמבר 2021 AT 16:02הגב

          ומר כירבולי לשלטון, שני דברים:
          1. אם את רוצה לעשות אימוג’ים במחשב, את לוחצת על Windows+ץ ואז יש לך אימוג’ים
          2. כבר עשית את הלוח חקירות?? אני מצטטת:
          סא”פ 💜
          ממש לא נכון.
          אני כל הזמן קורא.ת את הסדרה שוב ושוב, וכותב.ת סיפורים קצרים מכל מיני נקודות מבט וכזה. אפילו הכנתי תיקייה אם כותרת מאוד לא מקורית בשם kotls.😂. הכנתי גם לוח חקירות כמו בסרטים אם הנעצים והכל.

          מר כירבולי לשלטון!
          אומייגאד לוח חקירות?! אהבתי! איזה קוליתתתתתת אבל אני עדיין יותר שרופה מכולם נקודה!!!!!!!!! אגב כמה זמן את כבר קוראת?

          קיפרית בנשמה
          גם אני כותבת נקודות מבט של אנשים אחרים!
          ואמאלה איזה מגניב זה לוח חקירות מר כירבולי לשלטון לגמרי עומדת לעשות את זה

          איזה נוסטלגיה…😂👵🏼⏰

          • כבר כתבתי את זה פעם, אבל אני אכתוב שוב:
            סופי וואקר
            כל מיני קטעים טובים בשומרת הערים האבודות:

            גריידי כחכח בגרונו כשהחזיר לה את המכתבים. “אז מה גרם לך לרצות לקום באמצע הלילה ולקרוא ערמה של מכתבי אהבה דביקים? יש איזה נער שעורר בך השראה לעשות את זה?” “לא!” אמרה סופי, כנראה מהר מדי.

            “אוי, אתם מתעלמים מהשאלה החשובה יותר,” קטע אותם קיף. הוא הצביע לעבר החצר, אל פסל שיש עתיק. “רק אני שמתי לב שהבחור הזה עירום?”
            סופי גלגלה את עיניה. “זה פסל דוד.”
            “לא אכפת לי איך קוראים לו,” אמר קיף. “אני לא רוצה לראות את העניינים שלו.”
            “בזה אני מסכים עם קיף,” הצטרף דקס.
            “גם אני,” אמרה ביאנה והסמיקה מאוד. “כן, למה הוא לא לבוש?” שאל פיץ.

            אוי,קיף. איך אתה תמיד שואל את השאלות החשובות?
            “קל להמעיט בערכם של היפים והשקטים” אמר מר פורקל “נכון מאוד” אמר קיף ונכנס אל החדר.
            “אתה הרבה דברים, מר סנסן, אבל שקט הוא לא אחד מהם”
            “אז אתה אומר שאני יפה?”
            מר פורקל הזעיף פנים “אנחנו מנסים לנהל שיחה פרטית”.
            “אז אל תעשו זאת בחדר משותף” אמר קיף וצנח על אחת הכריות.

            “את רוצה שנשאיר אותו כאן?” שאל דקס “גדלתי עם שני אחים-ועם קיף. אני מומחית לכל מיני דברים דוחים ומסריחים וגם ליצורים שמחפשים צרות,” הזכירה לו ביאנה.

            הוא זקף את כתפיו ואמר לה “אני לא יכול להירדם בלי דרקון הפרווה האדום שאלווין נתן לי”
            צחקוק נפלט מבין שפתיה של סופי לפני שהספיקה לעצור בעדו.
            “רואה?
            ידעתי שתחשבי שאני חנון!”
            “אויש, אתה כבר יודע שאני אוהדת מושבעת של שינה עם בובות פרווה.
            פשוט מעולם לא חשבתי שגם אתה כזה”.
            “כן, זה דבר חדש. אלווין נתן לי אותו אחרי כל מה שקרה עם אבא שלי, ובהתחלה רציתי להוריד לו את הראש או משהו – כל כך כעסתי אז”.
            גל של זיכרונות מרים הציף את מוחו וסופי עשתה כמיטב יכולתה כדי לחסום אותם.
            היא לא רצתה לחיות מחדש את הרגעים האלה, וגם פיץ לא.
            “בכל אופן”,
            הוא חשב, הפנה את ראשו הצידה ומצמץ כמה פעמים,
            “דחפתי את הדרקון המטופש מתחת למיטה שלי ושכחתי ממנו למשך כמה ימים, אבל אז היה לי חלום ממש נוראי ולא הצלחתי להפסיק לרעוד. נזכרתי ביום שבו הייתי מוכרח לקחת אותך מהמשפחה שלך, איך יללת על הרצפה ושום דבר לא עזר עד שאמרת לי ללכת ולהביא את אלה. ברגע שנתתי לך אותה היית פתאום בסדר. יכולתי לראות שאת עדיין סובלת, אבל גם הרגשת יותר טוב. אז הוצאתי את הדרקון הפרוותי המטופש ואחזתי בו חזק, ומשום מה אני לא יכול ללכת לישון בלעדיו עכשיו – למרות שהכול בסדר עכשיו. טוב… הרוב בסדר”.
            מוחו נמלא באותם פחדים שסופי חשה כשחשבה על אולדן, אלא שהפחדים שלו היו גרועים פי אלף.
            “אבא שלך יהיה בסדר”, הבטיחה.
            “אני יודע” אבל היא הבחינה שהספק עדיין מנקר בו.
            “לדרקון הזה יש שם?” היא שאלה כדי לנסות לשפר את האווירה.
            “קיוויתי שלא תשאלי”. הוא לא הביט בה כשהוסיף “אלווין קרא לו… מר כירבולי”

            הם נפרדו כשקיף צעק “היי אתם חייבים לראות את זה”
            הם רצו לחדר הראשי ומצאו את קיף עומד מתחת לצוהר שבתקרה ואוחז במר כירבולי כאילו הוא גור אריות שעומד להיות מוכתר למלך הדרקון הנוצץ זרח כמעט כמו עיניו של קיף כשאמר “נכנסתי לבדוק מה שלום חבר שלנו, ומצאתי אותו מתכרבל עם זה!”
            “זה לא הדרקון שפיץ הביא אלייך הביתה פעם? “דקס שאל את סופי
            “מה?” צעק קיף “ידעת ולא סיפרת לי?!”
            “מר כירבולי לא היה הסוד שלי” אמרה סופי
            “קוראים לו מר כירבולי?!זה…אני לא יכול אפילו…”קיף חזר בריצה לחדרו של פיץ וצעק “אתה מתגעגע לכרבולי-בולי שלך?!”
            “פיץ הולך למות ממבוכה את יודע את זה, כן? “שאלה ביאנה
            “לא ידעתי שיש לו דרקון פרווה” אמרה דלה “מעניין מאיפה הוא השיג אותו”
            “אלווין נתן לו אותו כשאולדן היה חולה” הסבירה סופי “וגם העניק לו את שמו”
            “וואו את באמת מה-זה מכירה את אחי” אמרה ביאנה
            סופי הסמיקה “טוב נו היינו צריכים לעשות המון תרגילי אימון”
            דקס נאנח
            סופי שמעה את קיף צוחק בהיסטריה במורד המסדרון
            “כדאי שאבדוק שפיץ עדיין מדבר איתי” אמרה
            “את צריכה להיות מודאגת בקשר אלי” אמר לה קיף שנכנס בחזרה לחדר “את הסתרת ממני את כירבולי – ואין על כך מחילה! אני אסלח לך רק אם תשכנעי את פיץ לקרוא לעצמי ‘לורד כרבולון’ מעכשיו והלאה”
            סופי צחקה “נראה מה אפשר לעשות בעניין”
            דלתו של פיץ הייתה סגורה ולכן דפקה ליפני שנכנסה
            “אמרתי כבר השעות של מר כרבולי הסתיימו” הוא קרא מעבר לדלת
            “ומה עם השעות ביקור שלך?” אמרה
            “אוי! חשבתי שזה קיף”
            סופי פתחה את הדלת “זה קורה לי הרבה”
            “היית רוצה” צעק קיף מהחדר המרכזי
            פיץ הניח את מר כרבולי על ברכיו והדרקון הנוצץ נראה כמעט מתריס כאילו אמר-כן אני חמוד ונוצץ מה זה עניינך?
            “אז…אני מניחה שהסוד התגלה” אמרה
            “ככה זה נראה ואני חשבתי שיעשו לי הנחות בגלל שכמעט מתתי”
            “לא כשאתה מתחבק עם דרקון נוצץ אחי” צעק קיף
            פיץ חייך

            קרדיט לסופיץ ואקר על החלק השני של מר כירבולי
            אני רק תיקנתי טעויות

          • מר כירבולי לשלטון!

            וואו את צודקת דעתי הייתה מוסחת אני חייבת לעשות את הלוח חקירות חייבת! חייבת! אני צריכה להתחיל לתכנן תודה על התזכורת ‘קיפרית בנשמה’ את אבודה את הולכת להיות מי שתסבול את כל החפירות שלי על הלוח חקירות אשמתך! את אמרת שאני אעשה אותו! (לא כאילו שאת לא עכשיו סובלת את החפירות שלי אבל עדיין!………😂
            תודה סופי ואקר!

          • מר כירבולי לשלטון!

            אני אוהבת שכל הזמן מצטטים אותי אין מה לעשות אני הכי קורעת כאן:)

          • מר כירבולי לשלטון!

            חח עוד מעט כשייפתחו את העמוד של שש תוסיפי לשם דברים כי שש באמת ספר קורע! באמת שקראתי אותו נשפכתי😂

      • מר כירבולי לשלטון!

        את יודעת שמתי לב לזה שאת ממש אוהבת לצטט אנשים אז בבקשה תצטטי אותי:
        קיף הוא בוגד ואני שונאת אותו שנאת מוות!
        ככה תעבירי מסר נכון לאומה…
        שמחתי לעזור:)

  18. אנונימי

    אהבה ממבט ראשון לא תמיד נגמר בטוב:
    חלק שישי:

    זה ממשיך מאותו מקום שקראתם , שלוקה שכב על הריצפה במקלט החשוך והמחניק..
    אחרי עשר דקות לוקה התחיל להשתעל והתחיל לזחול אל הדלת המקלט וניסה לפתוח את הדלת , אבל הכי גרוע מכל! , הדלת הייתה נעולה מבחוץ ואי אפשר לפתוח אותה מבפנים , לוקה התמוטת על הריצפה והמשיך להשתעל , בקושי היה אוויר במקלט והוא הרגיש שקשה לו לנשום , הוא התחיל לדפוק על הדלת וניסה לצעוק אבל במקום צעקה יצא שיעול חריף וכואב , לוקה נישאר לשכב על הריצפה ונשימותיו נהיו מהירות וחדות וכל גופו היה מקופל לכדור וידיו סביב ביטנו , הוא ניסה לידפוק אבל הבין שאין מצב שמישהו הולך לשמוע אותו.
    ראיתו התחילה לטשטש ונשימותיו התחילו ממש להאיץ וליבו דפק במהירות , הוא הרגיש שאין לו אוויר לנשום, הוא מרגיש שהוא עומד למות.. , המכה שטורו הביא לו זה הרגיש כאילו זה היה מיליון מכות בשניה וככל שהזמן עובר במקום שהמכה תיחלש היא רק מתחזקת וחונקת אותו יותר..
    לוקה בה לבעוט בדלת הכי חזק שהוא יכול ופתאום הדלת נפתחה , שתי בנות היו שם וראו אותו כמעט התעלפו , אחת הבנות קפאה במקום ולא ידע מה לעשות, אבל השניה לקחה פיקוד ומהר הביאה לו מים והשיבה אותו..
    ” אתה בסדר?” היא שאלה בלחץ , ” מה קרה, איך נכנסה לפה ונינעלת?”
    לוקה שתה את כל המים והרגיש איך האוויר סוף סוף חוזר עליו , הוא היה מזיעה מכף רגל ועד ראש , הוא רק נשם הוא לא דיבר, הוא לקח אוויר מהאף והוציא מהפה ככה לפחות דקה וחצי , ושני הילדות מביטות בו בהלם ופחד כאילו ‘הוא גוסס ויש לו עוד מילים אחדות לומר’
    שנירגע אחרי התקפות האוויר אמר “ת..תודה” ובא לקום אבל שקם ישר מעד והדמו עלה במהירות לראשו , אבל שני הבנות החזיקו בו והיצבו אותו.
    ” תודה שוב” אמר במבוכה
    “מה קרה לך?” שאלה אותה ילדה
    לוקה הרכין את ראשו ואמר ” סיפור ארוך..”
    ” איך נינעלת פה?” נזכרה הילדה השניה לומר אחרי התקפות הפחד שהיה לה
    “מישהו..” אמר לוקה ולא סיים את המשפט
    “מישהו??” אמרו שני הבנות פה אחד
    “היה ילד שהיכה אותי ונעל אותי במקלט”
    שני הילדות העבירו מבטים המומים ואז אחת אמרה “ומי זה?”
    “טורו” אמר
    שני הבנות פלטו צעקה ואז חסמו לאחת את השנייה את הפה והביטו בלוקה בהלם
    “אתה בטוח?” אמרה ילדה אחת בהלם
    לוקה הנהן
    “ואני חשבתי לנסות להיות חברה שלו…” מלמלה הילדה בהלם וכמעט התעלפה
    “הוא מטורף” מלמלה הילדה השניה בהלם
    ” חייב לספר למנהל” מלמלה הילדה לילדה השניה , והשניה הנהנה בהסכמה.
    שני הבנות באו לרוץ ואז אמרו ללוקה ” אתה יכול להסתדר מפה לבד כן?” שאלו
    לוקה הנהנן ומלמל ” תודה” ואז התחיל לצלוע לכיתתו.

    “מה קרה לך לוקה?” אמר המורה שלו, “למה לא היגעתה לשיעור בזמן?”
    ” אני…” מלמל לוקה והביט בכל הנוכחים שמביטים בו ואז אמר ” קרה משהו שאני מעדיף לא לספר ככה בפומבי”
    “אז אתה רוצה שאני יצא ותספר לי?” שאל המורה
    לוקה הנהן , והמורה יצא.
    “נו?” אמר המורה
    ” ילד ואני רבנו” מלמל
    “מההההה?!?!?!” צעק המורה וכל הבית הספר שמע , “אתה יודע שאסור לריב בבית הספר הזה!! לוקה קורן!” המשיך לצעוק.
    “אני מצטער.. אבל.. הוא זה שהיכה אותי , אני לא עשיתי לו כלום” מלמל לוקה וראשו היה מורכן
    “לא מעניין אותי מי התחיל! , מה אתה ילד בגן!” אמר המורה , “מה אתה רב לי עם ילדים! נו באמת!”
    “מצטער..” מלמל לוקה וראשו עדיין היה מורכן
    “מצטער!, אבל החוקים ברורים” אמר המורה ואז הצביע לכיוון המשרד של המנהל ואמר ” תלך לשם עם הילד שרבתה איתו וספרו למנהל כל מה שקרה, ומה שיהיה העונש תקבלו!”
    “אבל למה אני צריך להענש על משהו שלא ביצעתי!” אמר לוקה בעצבים
    “זה החוקים!” אמר המורה , ” ברגע שאתה נימצא בריב ולא מפסיק את זה מיד! באותו הרגע! ,אז אתה גם הנאשם!” אמר המורה בתוקפנות, “עכשיו לך! , ותיקרא לילד הזה שרבתה איתו”
    לוקה נאנח בעצבים והתחיל ללכת
    “אם תתחיל להתנהג ככה! אתה תיהיה בעונש כל היום! תזהר!” צעק המורה ונכנס לכיתה
    לוקה בעט בקיר בעצבים ומלמל ” מה הקשר שאני מקבל את העונש עם המטומטם הזה!” , “הוא צריך לקלב לבד עונש!” מלמל בעצבים ונתן עוד בעיטה לקיר והתחיל לצעוד לכיתה יב’.
    “כן?” אמר המורה של כיתה יב’
    “אני צריך את טורו” אמר לוקה והמבט של שלהם היה רותח אש שהם הביטו אחד בשני.
    “למה אתה צריך אותו , אנחנו באמצע שיעור” אמר המורה
    “המורה שלי אמר” אמר לוקה
    המורה נאנח ואמר “בסדר טורו אתה יכול לצאת”
    טורו קם מהכיסא עם פרצוף מטורף וההבעה שלו הייתה ‘זהו אתה תמות היום’
    לוקה לא התרגש מזה , וטורו יצא , לוקה סגר את הדלת, ועל הפרצוף של טורו היה חיוך מטורף והוא אמר “אז איך היה במקלט .. בטח עשיתה חיים”
    לוקה המשיך ללכת ולא התיחס עליו
    “קשה לך להודות בזה” מלמל טורו עם החיוך המטורף הזה שלו
    “תסתום” מלמל לוקה בעצבים והמשיך ללכת
    נישמע גיחוך מהצד של טורו והוא אמר “אתה מפחד מימני , נכון?” בחיוך מטורף יותר מתמיד
    לוקה עצר והביט בו במבט חודר בעיניו ואמר “למה שאני אפחד מימך?!”
    טורו שוב גיחך את אותו גיחוך מעצבן ואמר “טוב.. בגלל זה!” אמר ואז העיף לו עוד בוקס לבטן וקיפל אותו על הריצפה “אני מקווה שאתה מפחד כדי שתדע לא להתעסק איתי שוב , אבל עם לו אז..” מלמל והעיף לו עוד בעיטה ואמר ” אז זה היקרה!” אמר וכרע לידו והביט בו במבט מפלצתי ואמר “על תידאג, אין פה מצלמות הבטחה.., שאתה יכול לסמוך אלהם שהם יגלו את הסוד הקטן שלנו!” מלמל בחיוך מטורף
    לוקה התחיל להשתעל ומלמל “א..אתה פ..פשוט מטורף”
    “אתה צודק, אני משתדל להיות מטורף!” אמר בחיוך ואז העיף לו מכה בראש ועילף אותו.

    לוקה פתח עיניים וראה מליוני פרצופים מולו ושמע שהם מדברים אליו אבל לא הבין מה הם מדברים, עד ששמיעתו התחדדה ושמה “לוקה” , “לוקה אתה בסדר?” אמר מישהו שניראה כמו רופא , “איך אתה מרגיש?” אמר הרופה
    לוקה הנהן וראה שהוא עדיין בבית הספר שוכב , פתאום הוא שמע קול מוכר “אני לא יכולתי לעשות כלום!, הוא פשוט התמותת לי!” אמר הקול בבכי..
    לוקה הביט במי שאומר את זה וראה את טורו עם שני רופאים אחרים מנסים לנחם אותו.
    זיכרונו של לוקה היה מטושטש אבל לאט לאט ניזכר בשיחה המטורפת עם טורו , לוקה קם לישיבה וצעק “הוא משקר! הוא משקר! הוא זה שעילף אותי!” צעק לוקה בכוחותיו האחרונים
    כל הפרצופים הופנו ללוקה בהלם וישר הביטו בטורו בהלם..
    “מהה?!” אמר טורו והלך צעד אחד בהלם , ” אני מציל אותך ואתה ככה גומל לי?!?” צעק טורו על לוקה
    “שקרן!!” צעק לוקה , “תפסיק לשקר כבר ותגיד את האמת טורו! , אני יודע הכל הלך! , אני מכיר אותך טוב מידי!
    אני יודע שאתה פסיכופט!! , אתה שותה כדורים במקלט כדי שאף אחד לא יראה אותך! , ” אני ראיתי אותך! , אני עקבתי אחרך טורו! , אתה לא תצליח לנצח הפעם!” צעק לוקה והוציא את כל הגרון שלו בשביל הצעקה הזאת , סוף סוף הוא הרגיש הקלה שהוא חוסף אותו.
    טורו הלך שני צעדים בהלם ואמר “מאיפה הבאת את הסיפור המטורף הזה!!” צעק טורו בהלם , ” תגיד לי מה אתה הזויי?! , אני מציל אותך ואתה ככה מחזיר לי! , אתה פשוט כפוי טובה!!” צעק
    לוקה נתן מכה לריצפה בעצבים אמר”דייי לשקרר!!!”
    בום! רופא אחד התמותת על הריצפה שפוך דם , עוד בום! עוד רופא , עוד בום! הרופא השלישי גם נפל שפוך דם..
    לוקה פער עיניים ענקיות ובהה בטורו שהיה לו אקדח ביד , היריה הבאה הייתה מכוונת על לוקה לראש..
    החיוך של טורו היה מטורף כמו תמיד ” איך זה לאבד את כל הראיות לניצחון?” מלמל
    לוקה חשק שיניים בעצבים ואמר ” אתה בחיים לא תנצח טורו , אני בסוף אוכיח לכולם שאתה פסיכופט”
    טורו התחיל לצחוק צחוק מטורף ואמר ” כן נחיה וניראה קורן .. נחיה ונראה, בנתיים אתה בן הארובה שלי!”
    ” נגיד שכן, מה תעשה איתי? , למה אתה פשוט לא הורג אותי ודי?” אמר לוקה
    טורו חייך בסודיות ואמר ” מפני שיש משהו שאני רוצה לדעת..”
    “סבבה , מה אתה רוצה לדעת?” אמר לוקה כאילו לא איכפת לו
    “איך אתה מכיר אותי כל כך טוב?” שאל טורו בפרצוף מטורף והתחיל להתקדם עליו אם האקדח.

    תהנו!!
    אני אשלח יותר מאוחר את הפרק הראשון של הסיפור הזה למי שלא קרא עדיין!!
    קריאה מהנה!!!

  19. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    אגב מיס פ’ המסתורית? מסכימה איתך לגמרי חוץ מטאם וסטינה. כאילו באמת?! אי-אפשר למצא שילוב יותר נוראי.

    טאם עומד להישאר ל-ב-ד. נ-ק-ו-ד-ה.

  20. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    פרק 5
    דרקון?!

    אונה עצרה את נשמתה כשג’וליאן צעד אל תוך האור. הוא היה בערך בן שבע-עשרה או שמונה-עשרה, שערו שחור ובאורך בינוני, עם פוני בצד ופסים בלונדינים. עיניו היו שחורות, גדולות בעלות גבות מקושתות. תווי פניו היו חדים מאוד ומוכרים לה משום מה. הוא לבש חולצת טריקו שחורת ומעיל עור דק. בחגורת מכנסיו היה שוט מגולגל, כהה בעל פסים לבנים זוהרים. ברגע שאונה ראתה את השוט היא הבינה מיד את מי הוא מזכיר. “הוא ממש דומה לסול!” היא קפצה, ומיד התיישבה שוב, מסמיקה.
    סול הזעיף פנים “אנשים, תכירו את ג’וליאן טיילור” הוא גילגל את השוט שבידו באיטיות מכוונת, “אח שלי הגדול” ג’יימס, לילה, אונה, ניקולס וניקו פערו עיניים. ג’וליאן ניער את ראשו בתנוע של מה-בכך. “אין לנו הרבה זמן אנחנו חייבים ללכת אל הדרקונים”. אונה החליטה שזה לא הזמן המתאים להתחיל לשאול שאלות. “אז,” ג’וליאן המשיך לדבר בנחת כאילו הוא לא אמר הרגע דרקונים. הוא התיישב ליד סקאי וסול עיקם את פרצופו. אונה לא ידעה מה פשר האיבה ביניהם, אך ניחשה שסול לא מרוצה מהעובדה שג’וליאן בחר לשבת במקום שרק אדם אחד חוצץ ביניהם. סקאי. “אז מצאתם כבר את היכולות שלכם?” ג’וליאן הפנה את שאלתו אל ג’יימס שהנהן בעגמומיות, מחשבותיו עדיין נתונות באימון של סול. “ומה את?” הוא שאל את אונה והיא חייכה. “אני מים, זה הגיוני שניקולס הוא אח שלי והוא אוויר?” היא בקושי חיכתה להנהון שלו. “ולילה היא חיים. זה די מוזר שג’יימס הוא קסם, לא ממש הבנתי מה זה אבל…” היא השתתקה. “סליחה, אני מדברת הרבה.” ג’וליאן חייך “זה בסדר, אני רגיל לזה. אייך היה האימון?” הפעם הוא שאל את חמשתם. עיניו של ניקו נדלקו. “זה הי ממש מגניב. סקאי לימד אותי איך ליצור כדורי אש ולעצב אותם ואז יקולס יצר מיני-טורנדו כזה וכול צורת האש שלי נתקעו בפנים ואז”… בזמן שהוא דיבר, ניקולס ושתי הבנות הינהנו במרץ, משמע שגם להם היה אימון טוב. ג’יימס פער את פיו בעלבון “מה?! אז אני הייתי היחיד שיצר מגנים ופוצץ דברים באיומים על חיי?!” ג’וליאן נעץ מבט בסול, שהסיט את מבטו. “אל תתערב בשיטות האימון שלי. תודה רבה” סקאי נעץ בו מבט והרים גבות. סול גלגל עיניים אך הצליח לפלוט “סליחה” ממולמל.
    ג’וליאן ניער את ראשו “לא משנה, זה לא הזמן.” הוא התרומם. “בואו, אנחנו חייבים ללכת.” “רגע” ג’יימס הטיח את ידו על השולחן והקפיץ את כולם. “יש לי שאלה!” הוא לא חיכה שמישהו יענה לו. “למה מהרגע שהגעתי, אני לא מרגיש שום דבר? אני חושב על ההורים שלי, ואני פשוט לא מתגעגע. סול מעביד אותי ארבע שעות ברצף וכלום! כן, זה מתיש אותי, כואב לי בכול הגוף, אבל אני לא כועס, אני לא מתעצבן!” את כול זה הוא אמר בקול שקט ורגיל לגמרי, עם חיוך קטן על הפנים. זה היה מוזר. זה היה מפחיד. “ניקולס, ניקו, לילה ואונה הנהנו. “גם לי זה קרה” ניקולס אמר בשקט ולילה הדקה שפתיים. ג’וליאן רכן קדימה, הניח את מרפקיו על ברכיו ואת סנטרו אניח בכפות ידיו. “זה, שאלה טובה. ואני חושב שרק סטאר תוכל לענות לנו על זה.” הוא העביר את מבטו על פני סופי, פלורה, סקאי, סול וסטאר. זו האחרונה השפילה את מבטה. “תקשיבו, אני ממש מצטערת. כשהבנו אתכם לכאן, הינו מאוד לחוצים בזמן וידענו שתעשו בעיות. נעלנו את הרגשות שלכם. זה רק זמני ואני נורא מצטערת. אם אתם רוצים אני אפתח לכם את זה עכשיו. אבל זה יהמם אתכם, יכול להיות שתאבדו את ההכרה. אם זה יקרה, אנחנו נאבד הזדמנות חשובה והעולם שלנו יפול. זאת החלטה שלכם”.
    ג’יימס, לילה, ניקולס, אונה וניקו החליפו מבטים. הם לא היו זקוקים למילים, וגם לא לתנועות ראש, הם ידעו מה התשובה הנכונה. “תמיד חשבתי שזה כול כך מטומטם איך בספרים הגיבורים ההרואים מוותרים על נוחותם העישית כדי להציל את העולם.” ג’יימס החליף חיוך עם ניקולס. “אבל אנחנו נוותר על פתיחת המנעולים” משום מה הוא קצת ציפה לשמוע קולות צורחים של אלפי אנשים שהוא הרגע הציל במילים ספורות, את חבריו בוכים ומחייכים, משבחים אותו על בחירתו האמיצה. הדבר היחיד שקרה היה שג’ולאן קם וספק כפיים. “אני שמח שסידרנו את זה, עכשיו…” הוא קם והניע את ידו באוויר. מין חישוק כסף דקיק הופיע באוויר. קצת יותר גדול מג’וליאן עצמו, זוהר בלבן בהיר, החישוק נתן לג’יימס את ההרגשה שהוא רוצה לקפוץ לתוכו בערך כמו שהוא רוצה לאכול סמור מטוגן. אבל מובן שפלורה אמרה, “טוב, אנחנו חייבים להיכנס לשם.”
    לילה הניחה את ראשה על ברכיה. המעבר בקשת לא היה כזה נורא, הנפילה היתה הבעיה האמיתית. עם ג’וליאן שלט בחישוק הכסוף, נראה שהוא חשב שמצחיק להפיל אותם מגובה שתי מטר וחצי. כשהיא הרימה את ראשה היא ראתה נערה מהממת עומדת מעליה ומחייכת באהדה. “כן, לג’וליאן יש הרגל רע להפיל אנשים מגבוה, ממש מגבוה. אבל מתרגלים לזה, אל תדאגי.” היא הושיטה ללילה יד לקום. כול השאר כבר היו על הרגלים, נאנקים. ג’וליאן חייך “ג’יימס, לילה, ניקולס, אונה, ניקו, תכירו את מלורי, מתווכת הדרקונים שלנו.”
    למלורי היה מפל גולש של שיער בצבע טורקיז שעוצב לדוגמת שושנות בשובצות בפנינים סביב ראשה, שמתוכם יצאו צמות דקיקות שזורות בחוטי כסף שיצרו שכבה דקה על שאר שערה. עורה היה זהוב וחלק ועיני טורקיז גדולות הבליטו את גבותיה השחורות. “כן, ממש נראה שהיא מוכנה להילחם בדרקון או שניים.” ניקו מלמל בעוקצנות ופלורה דרכה לו על הרגל. מלורי חייכה חיוך נעים. “אני מנחשת שאתה ניקו. סטאר דיברה איתי עליך. אין באמת צורך להילחם בדרקונים, הם יצורים תבוניים ואינטילגנטים. הם לא חיות צמאות-דם ומטורפות שאוכלות ילדים ועלמות-חן.” היא צחקה בשקט כדי להבהיר כמה הרעיון מגוחך לדעתה. ניקו מלמל משהו על זה שלא היתה לא כול כוונה לומר זאת ואז הוא פנה אל סקאי, שאותו הוא התחיל לחבב מאוד. “אז, מה אנחנו עושים כאן?” סקאי גיחך. “טוב, אנחנו בעצם צריכים אותך ואת ג’יימס, השאר הם יותר כדי להראות למלך נוגו שבאמת כולנו כאן ולא שיקרנו לו. ניקו מצמץ. “איזה מין שם זה? נוגו?” מלרי חייכה, פתאום לילה קלטה שהם במערה ושעד עכשיו מלורי חסמה את הפתח בגופה. היא זזה הצידה ופרשה זרועות. “שם של דרקון”. הנוף שנפרש מולם היה מדהים: מרחבי דשא ענקים, מחילות אדירות מכוסות בלהבות, והבזקים צבעוניים באוויר, שממרחק כזה היה קשה לזהות, אך לילה ניחשה שהם הדרקונים המדוברים.
    ג’יימס זע באי-נוחות. “אה, מה אנחנו אמורים לעשות?” מלורי פיתלה קצוות שיער כחולה-ירוקה. “ניקו יעשה את רוב הדיבורים.” ניקו קפץ בבהלה, אך היא, בחוכמתה, בחרה להתעלם ממנו. “הוא אדון האש, אז הוא יתקבל כאן בכבוד רב.” היא משכה את הטוניקה הלבנה שלה והעבירה עצבעות על הטייץ השחורים. “מלך ישאל שאלות, הוא חשדן, אתה תהיה חייב להוכיח לו שאתם,” היא החוותה בסנטרה על ג’יימס, ניקו, לילה, אונה וניקולס, “באמת חלק מהנבחרים.” היורשים של עשרת האחים.” סופי הבהירה. ניקולס כחכח בגרונו. “ומה ניקו אמור לומר?” מלורי משכה בכתפיה בעליזות. “אין לי מושג, הוא פשוט יהיה חייב להתגמש.” “מאוד מעודד”. ניקו מלמל, אך הניח לסקאי לגרור אותו אל פתח המערה.
    “טוב, הדרך המהירה ביותר להגיע לארמון היא דרך העברה.” סטאר אמרה ופנתה אל ג’וליאן. “ואם אתה תפיל אותנו בגובה שני מטר, אני אבקש ממלורי לקלוע לך את כול השיער לצמות ומסטפני לנעול אותם לחודש.” ג’וליאן מלמל על “הורסי שמחות” ויצר חישוק כסוף באוויר. כעבור שניות ניקו מצא את עצמו עומד מול דרקון מרהיב, ענקי, גופו דק ונחשי, מכוסה קשקשים שחלקן בצבע כחול-עמוק וחלקן בסגול נוצץ. עיניו בערו בזהב וזוג קרנים זהובות יצאו מתוך ראשו. כנפיו העטלפיות הענקיות היו זהובות, מרושתות בנימים כחולים וסגולים. על אחת מטפריו היה סמל כסוף בוהק, שנראה כמו שמש אחוזה בכפת דרקון.
    פלורה דחפה את ניקו קדימה והוא בלע את רוקו בעצבנות והתרומם על קצות עצבעותיו. “אה, סליחה? מר דרקון?”

  21. מהיום זוגות המושלמים הם :
    סופי ופיץ .❤️
    קיף ולין .🧡
    דקס וביאנה .💛
    ג׳נסי ומארלה .💚
    טאם וסטינה .💙
    סנדור וגריזל .💜
    ג׳ולי ובראנט .🖤
    אורהלי וקנריק .💖
    זה כל מה שיש לי לומר.🙂

    • sokeffe gang

      מחילה שאני חולקת עלייך אבל אני חושבת ששום זוג לא ממש קשור אחד לשני חוץ מסנדור וגריזל ואולי אורהלי וקנריק(אם הוא היה בחיים :/ ביכ)

    • מר כירבולי לשלטון!

      יש עשרה ספרים ו8.5 הוא תוסף כזה כאילו יש שם קצת סיפור. נקודות מבט של אנשים אחרים תמונות ציורים סיפורים על דמויות וכזה מלא דברים של מעריצים

    • sokeffe gang

      אני אסביר לך, קחי לדוגמא את הארי פוטר שישלו הארי פוטר שבע חלק א, ועוד ספר הארי פוטר 7 חלק ב, אז בשומרת שאנון החליטה להיות יצירתית וקראה לספר אחרי השמיני- 8.5 ,ועומד לצאת ספר תשיעי- עדיין לא יצא, שזה בעצם העשירי.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        לא, לפי מה שראיתי בעמוד של הספר באנגלית ספר 8.5 הוא לא בדיוק ספר שממשיך את ספר 8, אלא יותר כל מיני סיפורים מסביב, ודברים כאלה.

        • sokeffe gang

          כאילו, 8 לפי מה שידוע לי הולך להיות הספר הכי מטורף, הרבה דברים ממש קריטיים, אז 8.5 זה על כל המסביב

  22. יאיייייייייייי
    נהיכףאתיםלא,כבגץאר,כ
    הגיע אלי 6 היום!
    ואני כבר בעמוד 150!!!!!!!!!!!!!
    כ ה„תיץנאנךףאילכ
    אני מתה
    עכשיו
    יואו, חצי מהספר הם מושכים על ללכת לראות מה זה תוכנית המגירה, וממש לא אהבתי את זה…
    כתבתי את זה פעם:
    מחפשת…
    או, הנה:

    כן,
    רק אני שמתי לב ששאנון לא מתמקדת בדברים החשובים?
    כאילו- לה לה לה לה לה, כיף לי , תיאור של שעתיים על זה שכיף לי, בום, נחטפתי, בום, כעבור עשרה ימים, בום, הסוף!
    לדעתי הנשיקה תלך ככה (של סופיץ):
    היא הרגישה איך הוא מתקרב אליה, צעד אחרי צעד…
    היא הרגישה את הבל פיו החמים על לחייה
    את עיניו הכחולות-ירוקות כמו עלה, ים, שמים, סוכריות גומי, רמזור ירוק, גבעול, תפוח, מסך של נוקיה, ועוד מילון דברים כאלה…
    שפתותיהם ניפגשו וזה הרגיש לה כמו כרית, שמיכת פוך, צמר גפן, ענן, ספה, ועוד דברים נעימים

    אני אומרת לכם, היא מתארת יותר מדי את הדברים הלא-נכונים!

    מגילת שידוכים:
    סופי פתחה את המגילה. היא הסתבכה כשניסתה לפתוח את סרט הסאטן הוורדרד-אדמדם המעוטר בלבבות ורודים עם מסגרת שחורה שעליה נצנצים. לאחר שלוש דקות, שתי שניות ועשרים ושלוש מאיות היא הצליחה לפתוח את הקלף. על הקלף היה הלוגו של משרד השידוכים- שתי טבעות משולבות, אחת עם ציור של לב, ואחת עם יהלום בצבע שקוף. ברשימה היו הרבה שמות

    כאילו מה?
    תתארי את הדברים החשובים!
    למי אכפת כמה שניות זה לקח!!!!!!!!!!

    6 בדצמבר 2021 AT 12:14

    • וסתם שתדעו, אם אתן רואות שקיפוסטר (אני משתדלת לא לקלל אבל לפעמים חייבים) עוקף למעלה,
      זה בגלל שחברה שלי (קוראים לה פה המתפוגגת) מצביעה לקיפוסטר) (כן, שוב…מיליון פעם

      • אוי, זה אמור להיות:
        וסתם שתדעו, אם אתן רואות שקיפוסטר (אני משתדלת לא לקלל אבל לפעמים חייבים) עוקף למעלה,
        זה בגלל שחברה שלי (קוראים לה פה המתפוגגת) מצביעה לקיפוסטר) (כן, שוב…) מיליון פעם

      • מר כירבולי לשלטון!

        חח באמת תהיתי לעצמי מי כל הזמן מצביע אבל תאמת כל הזמן לא ראיתי שינוי…. איך אין לכם אותה דעה? תשטפי לה את המוח לסופיץ! כאילו זה מה שאני עשיתי להרבה מחברות שלי…. כאילו מילא הם אוהבות את קיף אבל יש גבול!

        • היום שיכנעתי את חברה שלי (מוזת הטמטום, הסברתי בתגובה אחרת) לעבור לסופיץ!
          (עם עוד חברה שלי, 6 לא עובד לה אז היא מגיבה ב-4 וקוראים לה ביאנה דיזני)
          אמרנו לה שפיץ לפעמים מאוד דפוק (כן, מר כירבולי לשלטון, כן) ושסופי אפילו יותר דפוקה ממנו (רק לי היא הזכירה את הארי פוטר???) אז הם מתאימים, ושלקיף מתאימה מישהי הרבה יותר שווהיפהחמודהמגניבהחכמהמעשיתחזקהמהממתמדהימהמצחיקה ועוד ועוד…
          אז היא אמרה “וואלה, נכון!”
          ואז היא התחילה לכתוב על הלוח סופיץ פוראבר!
          ואז המורה הגיעה
          אז היא מהר מחקה את זה
          אבל מסתבר שהיא כתבה עם לורד
          אבל זאת הייתה מורה מחליפה
          אז היא מהר קישקשה על זה עם טוש לוח ומחקה
          אז היא הצליחה לצאת מזה…
          אבל יש לי חברות שעדיין עושות חילול הקודש ומשפפות קיפוסטר!!!!!!!!!!!!
          אוף המקש של ה-ט אצלי לא עובד טוב
          אז זה כותב לי קיפוסר
          והתקלקל לי הרגע העכבר
          יופי, פשוט יופי
          אבל יש לי גם טא’צ במקלדת
          אז זה סבבה

          #האמנההסודיתשלהמגילות

          • מר כירבולי לשלטון!

            סופי ואקר: פיץ לא דפוק אולי קצת משוגע (אבל אני מטורפת על משוגעים!) סתם אבל שיכנעת אותה אז כל הכבוד לפעמים צריך להקריב דברים . אני באמת כועס על החברות שלך שמחללות את הקודש! אבל לא נורא הם הבאות לשטיפת המוח שלך היא תצטרך להיות יותר חזקה ויעילה אז אם את צריכה עזרה פני אלי המלצתי פשוט לחפור עד שיכענו

          • sokeffe gang

            אז תספרי לחברות שלך שהן עושות עבודת קודש, וסורי בתכלס, אם תראי את מעריצי השומרת בחו”ל, ליטרלי 90% משם מעריצי קיפוסטר. אני עוקבת בערך אחרי 10 ערוצים של השומרת, כולם עוסקים בקיפוסטר. ואם תסתכלי על ממים באנגלית, רובם צוחקים על זה שמעריצי סופיץ הם ממש בודדים, בדעת מועטת,ואפילו יש מישהי בארץ שמדברת על השומרת והיא מעריצה קיפוסטר, עד שבאתי לאתר הזה הייתי בטוחה שכולם כולל כולם מעריצי קיפוסטר, וגם כאן יש איזה 7 ילדות שמעדיפות סופיץ
            ועוד דבר, לסופיץ אין עתיד, מילה.

            5

    • קיפרית בנשמה

      בתכלס את צודקת… אבל אני חושבת שזה חלק ממה שטוב בספר…
      ואני נשפחת מצחוק כאן מהתיאורים שלך😂

  23. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    רק שתדעי קיף הכי חמוד בעולם!!!! שכאילו, את מוזמנת לא לאהוב את הסיפור שלי, אבל את לא חייבת לומר את זה ככה? את שואלת איפה המתח? זה תהליך? את רוצה קרב? אני. אתן. לך. קרב.

    אגב, באחד הפרקים הבאים שלי תופיע נערה שקוראים לה מלורי. הקרדיט על התסרוקות שלה מגיע לכתבה שקרתי לא מזמן.
    https://www.quickim.co.il/207499/
    זה הלינק (זה לא נתן לי אפשרות להעתיק את זה קלינק. סליחה.)

  24. אנונימי

    הזיכרונות שבהם רק אני תמיד נשכחתי:
    חלק אחד עשרה:

    עברו שעות על גבי שעות ואף אחד לא הגיע , השעה הייתה מאוחרת , פולבינו התהפך במיטתו באי נוחות וקם לישיבה באנחה “אוףף!!, אני לא מצליח להירדם!!” מלמל לעצמו פולבינו
    “זה טוב” אמר קול אחר בן הצללים בבית..
    פולבינו קפץ מבהלה והתכונן לגרוע מכל , הוא הביט לכל הכיוונים ואז ראה דמות של ילד בגילו יוצאת מהצללים בבית שלו
    “מ..מי ממי ממי אתה???” גמגם בפחד והצביע עליו עם אצבע רועדת
    “אין לך צורך לפחד” אמר הילד , “אני הרגע התעוררתי פה , אין לי שמץ של מושג גם מי אתה, אבל אני רואה שגם אתה תקוע פה כמוני..”
    “מה?!” אמר פולבינו והביט בו בהלם, “גם עלך עושים ניסויים?!” אמר פולבינו וסרק אותו מכף רגל ועד ראש
    “ניסויים?” חזר אחריו הילד , “על מה אתה מדבר?” שאל
    “אההה… א..אתה לא יודע?” שאל פולבינו בהלם
    “לא, מה אני אמור לדעת..?” מלמל הילד בהרמת גבה
    “טוב , יודע מה , אני גם לא כל כך הבנתי איפה אני , רק שיש איזה האקר שהוא עוזר לי , הוא משחק את עצמו מדען והוא מנסה להוציא אותי מפה , אז אם אתה גם תקוע אתה יכול גם להצטרף, אני די בטוח שהוא יסכים לך להצטרף..”
    “באמת?!” אמר הילד , “הוא באמת יכול להוציא אותנו מפה?!,אבל אני באמת לא הבנתי איפה אנחנו מלמל הילד..”
    פולבינו כחכח בגרונו ואז לחש “במשחק”
    “משחק?!” חזר אחריו הילד
    “כן , גם אני לא האמנתי.. אבל ההאקר נתן לי אוכחות”
    “אז תראה לי את האוכחות” אמר הילד
    הייתי שמח, אבל אני לא יכול לצאת מהמשחק ולחזור..” מלמל פולבינו בעצב
    “אה , אז האוכחה שהוא נתן לך זה לצאת מהמשחק, וככה האמנת לו?” שאל הילד
    פולבינו הנהן וחייך
    “ואיך קוראים לו?” שאל הילד
    פולבינו הרים גבה “למה אתה צריך לדעת איך קוראים לו?” שאל פולבינו
    “כי … סתם מעניין אותי: מלמל הילד וחייך בתמימות
    “אוקיי..” מלמל פולבינו “קוראים לו פולבינו..” (הוא שיקר)
    הילד הביט בו שניה ולא ענה ואז אמר “בסדר..” וחייך
    פולבינו חייך חיוך מאולץ והרגיש משהו מוזר עם הילד
    הילד אמר “טוב אז אני יוצא, ממש משעמם לי פה”
    “אבל בחוץ יהיה לך קפוא” אמר פולבינו
    “לא אל תידאג אני בסדר” מלמל הילד, והלך לכניסה ואז הסתובב עליו ואמר “יש לי עוד שאלה קטנה, איך קוראים לך?” אמר הילד
    פולבינו קפא במקומו והיה צריך לחשוב על שם משכנע לפני שיגלה ששיקר עליו שקוראים להאקר פולבינו
    “מוטי” אמר מהר פולבינו בחיוך מאולץ
    “אה”, אמר הילד וחייך “טוב ביי..” ויצא
    פולבינו ישב על המיטה באנחה וליבו המשיך לידפוק במהירות , כל גופו רעד והוא הרגיש שהוא חייב לנוח מאט מי מה שקרה לו הרגע.

    שהגיע הבוקר, פולבינו פקח עינייו והתישב על המיטה , עדיין הפחד היכה בו , הוא ממש לא אהב להיות תקוע במשחק שאין לא מושג מה עושים לו עכשיו בגוף האמיתי שלו , פולבינו נשם עמוק ועצם עיניו ומלמל “אני חייב למצוא את אני האמיתי” , הוא עצם עינים חזק וניסה לפקוח עיניים במציאות.
    הגיע השעה שהמורה היה צריך לבוא, ופולבינו חיכה בקוצר רוח , דמות הבהבה באמצע הסלון והמורה הופיע , חיוך ענקי הופיע בפניו של פולבינו.. אבל למורה הייתה הבעה אחרת שמסמלת רעות , שפולבינו ראה את הפרצוף של המורה שהוא מסמן לא עם עיניו משהו , פולבינו קפא במקום ולא ידע מה הוא רוצה , המורה התקרב עליו פתאום בצעדים מפחידים ותפס אותו בצוואר והצמיד אותו לקיר ואמר בקול מפלצתי “למה אתה מביט בי בצורה כזאת ילד! תתחיל לעבוד כבר!!” אמר המורה
    והתקפות הפחד התגברו פי עשרה והדמעות צרבו פי מליון
    “נוו!!” צרח המורה וניסה מדי פעם לסמן לו משהו עם העיניים ,אבל פולבינו לא הבין , והדבר היחד שהיה ניראה בשבילו זה כאילו המורה שעזר לו , ותמך בו, הרגע בגד בו , דימע זלגה על לחייו בלי רשותו , המורה פער עיניים ענקיות וסימן לו שוב משהו עם עיניו , אבל הדבר היחיד שעשה פולבינו זה לבכות..
    פולבינו בא להגיד משהו ואז המורה הביא לו אגרוף לפנים וצעק “אתה מעז לבכות!!” צעק המורה
    פולבינו הביט במורה בהלם ואימה ולא הבין דבר מה שעובר על המורה הזה , פולבינו לפת את לחיו והשתדל בכל כוחו לא לבכות אבל ראשו התחיל לכאוב , פתאום הוא ראה את המורה הולך צעד אחד אחורה ומהבהב ונעלם , פתאום אחרי עשר דקות נכנס עוד דמות לאמצע הסלון…
    הדמות שפולבינו הכי פחד מימנו, זה הדמות הלבנה , הכל היה לבן אצלו שיער חולצה מכנסיים , נעלים אפילו הג’קט שלבש מעל היה לבן אפילו צבע עורו היה לבן כסיד , ועיניו היו אפורות חיוורת, הוא התקרב עליו בחיוך מרושע ואמר “איך זה לעבור עינויים?” אמר
    פולבינו נישאר על הריצפה והביט בו במבט מפוחד ומבולבל, האיש חייך חיוך מרושע ואמר “קשה לך להיות פה?” הוא שאל
    פולבינו לא ענה לו כי עדיין הראש שלו היה בטראומה שחווה הרגע , אבל הדמות התקרבה ונתנה לו בעיטה וצעק “תיהיה איתי!!!”
    פולבינו התקפל מכאב על הריצפה ואז הביט בו והדמעות שוב צרבו בעיניו וחנקו אותו ..
    הדמות כרע ותפסה בלחיו ואמר “תקשיב לי טוב , אני לא מוכן שכל פעם שאני הבוא לפה אתה תיהיה לי פה כמו גולם , עכשיו אני רוצה שתגיד לי מי זה ההאקר שהתחזה למדען?!” דרש הדמות לדעת
    עברה שתיקה מחרישת אוזניים ואז הדמות אוציא אקדח מהכיס שלו , גם האקדח היה בצבע לבן , הוא כיוון לו את האקדח לרקה ואמר “תגיד לי מי זה היה?!” צעק
    פולבינו מלמל בפחד “אם תהרוג אותי , ההאקר הזה הישאר פה עוד מליון שנה.. כי רק אני יודע מי הוא..”
    הדמות קמה על רגליה ואמרה “אתה צודק , אבל תמיד יש את העינויים.. שאפילו יותר טובים מלהרוג..” אמר הדמות וכיוון את האקדח ליד של פולבינו ואמר “אתה באמת רוצה להיות בלי יד..” אמר הדמות חייך חיוך מטורף
    פולבינו עצם עיניים ולקח נשימה עמוקה ואמר “גם כך החיים שלי מטורפים פה , גם עם תיקח לי את כל הגוף אני לא הולך להגיד לך דבר!” אמר פולבינו וציפה ליריה
    אבל עבר שקט מחריש אוזניים ופולבינו והביט באיש המלחיץ , האיש פתאום חייך חיוך מרוצה “אני ממש אוהב את זה פולבינו..”
    פולבינו הרים גבה ומלמל “מה?”
    הדמות חייכה עליו ואמר “תקשיב , זה אני ההאקר , אני הגעתי מאחורי המדען בזמן שדיבר איתך והבאתי לו אגרוף ועלפתי אותו”
    פולבינו חייך לשניה..אבל אז נמחק לו החיוך והוא עיוות את פרצופו בכעס ואמר “שקרן! , זה עדיין אתה!”
    הדמות נאנחה בעצבים ואמר “אוקיי! ,זה אני” ושוב חזר החיוך המטורף על פניו
    “מה אתה רוצה מימני?!” צעק פולבינו
    “אני רק רוצה את השם של ההאקר” אמר הדמות
    “לא!” צעק פולבינו
    “ועם אני יעשה איתך עסקה?” הציעה הדמות
    “לא!” צעק פולבינו
    “אני השחרר אותך..” אמר הדמות
    פולבינו היסס לרגע ואבל אז אמר “תפסיק לשקר לי!” צעק פולבינו
    בום! יריה פגע בידו של פולבינו ופולבינו התחיל לצרוח מכאב
    “ניסיתי להיות עדין איתך , אבל אני רואה ששום דבר לא זז!”
    פולבינו התקפל מכאב על הריצפה ובכה את החיים שלו “איהההה!!!!” צרח בבכי
    “שתתחיל לדבר אני הרפא אותך!” אמר הדמות והבהרה ויצא משם
    פולבינו שכב על הריצפה ולא הפסיק לצרוח מכאב , הכאב רק החמיר , מלא דם נטף על הריצפה ופולבינו הרגיש מסוחרר , עבר לפחות חצי שעה עד שדמות אחרת הבהבה באמצע הסלון ואז קראה בשמו בלחץ ובום!
    הכל ניהיה חשוך!….

    תהנו!!!!

    • קיפרית בנשמה

      וואו, זה ממש טוב! (אוף אני יודעת שאני כל פעם אומרת אותו דבר, אבל זה נכון)

    • מר כירבולי לשלטון!

      יאו איזה סיפור טוב!! אבל את יודעת מה מציק אני כל הזמן רואה את הפרקים החדשים בלילה ואני כזה לעצמי איזה כיף סיפור לילה טוב רק שלא את משאירה אותי במתח ואז כאילו אני יכולה לומר בי לילה שלי :(🤣

    • אני וסופיץ ואקר רצינו לכתוב סיפור שכמעט כולם שם דמויות להט”ב. אז משום מה התחלנו לומר שמות שמתחילים ב-ג’-
      ג’סיקה, ג’ניפר, ג’ייסון, ג’יימס, ג’ימי, ג’ורק, ג’וזפין, ג’ורג’, ג’ני, ג’יני, ג’ינה
      ועוד כמה שאני לא זוכרת…

      • sokeffe gang

        לין וקיף לא קשורים אחד לשניה לעומת זאת פיץ תמיד מתרשם מלין.. אז זה משאיר לנו רק את סופי וקיף יחדיו:)

        • קיפרית בנשמה

          לא נכון…
          קיף ולין כן מתאימים, ולא אני לא יסביר למה כי הסברתי אלפי פעמים…

          • sokeffe gang

            איך? מתי אי פעם הייתה להם שיחה לבד? עזבי לבד אפילו סתם שיחת ידידות מתישהו? ולמה פיץ מתרשם ממנה תמיד וקיף לא?

          • מר כירבולי לשלטון!

            אוקי בואי נתחלי מזה שלין וטאם לא נפרדים האם אי פעם למישו היה שיחה פרטית איתה? חוץ מטאם? וגם קיף עסוק מידי בטאם ובסופי כדי להיות מעונין בלין אבל אחרי שסופי תשבור לו את הלב עם פיץ הוא מה לעשות יצטרך להסתדר. להזכירך גם דקס מתפעל אני אומרת לכם זה מתחיל להתיש אותי כאילו כן לין היא הידרוקנטאית (מקווה שכתבתי נכון) תפנימו!

          • יש ב-6 קצת קיפין (אגב מה אתן אומרות לקרוא לזה סנסונג??) אבל ממש טיפה…
            זה הורג אותי איך שטאם סופר נקודות לזוגות…🤣

          • מר כירבולי לשלטון!

            כן אין ספק טאם הוא פשוט דמות קורעת אבל אותי יותר הרג שהוא כזה: “אתה שולח יד לאחותי דיזני?” למשו זה פשוט קרע אותי! אני ממש מרחמת על קיף כשהוא יתחיל עם לין…. טאם יהרוג אותו אם קיף לא יהרוג אותו קודם… ולא לא משנים את קיפין כאילו שמות המשפחה זה אף פעם לא הולך וגם ככה הם שונאים את השמות משפחה שלהם קיפין זה לא חזק אבל זה מה שיש!

      • sokeffe gang

        אממ אי אפשר להגיב עלזה אז מר כרבולי תקראי אתזה- יצא ללין לדבר עם פיץ פעם, ולא דיברתי על דקס, לדעתי דקס צריך להיות עם ביאנה בכלל,אבל בכללי לא שאלתי כרגע על קיף, שאלתי למה פיץ מתלהב מלין, וכן ללין יש הידרונטיקה, אבל לסופי יש נכון לעכשיו 5 יכולות וקיף מתלהב מסופי הרבה יותר

        • מר כירבולי לשלטון!

          אממ באמת שאלה טובה אני ממש מקווה שיעבור לו(ואני יודעת שיעבור לו) וקיף סתם מאוהב קשות בסופי גם פיץ עם קראת את שש אבל הוא מתמודד עם זה הרבה יותר יפה…

          • sokeffe gang

            אז למה היה את הקטע שלין אמרה שאחרי שהיא תסיים להיות עם ווילי היא תעזור לפיץ במחקר, ואז הוא חייך אליה וסופי קצת נצבטה מזה,אז איך הגיוני שפיץ לא שם לב לזה בכלל? במיוחד אם הם קוגנאטים, בתכלס פיץ בקושי יודע דברים על סופי, ולגבי קיף, את באמת יכולה להגיד שפיץ דואג לסופי יותר מאשר קיף?
            וכן, קראתי את 6 כבר פעמיים 🙂

  25. אוקי,
    מצאתי משהו גאוני אבל שיניתי אותו קצת (במיוחד כדי שמר כירבולי לשלטון לא תהרוג אותי…)
    הנה זה בא:

    jingel bells
    iggy smells
    gisela go away
    fitz is hot
    dex is not
    Sophitz all the way

    מה אתן אומרות??
    זה היה בעיקרון:

    jingel bells
    tam smells
    gisela go away
    keefe is hot
    fitz is not
    Sokeefe all the way

    אבל הגרסה שלי הרבה יותר טובה…😋🙃

    • מר כירבולי לשלטון!

      חח די אני מתה כאילו את כל הזמן חושבת שאני מחכה לך מתחת למיטה עם סכין בשביל לרצוח אותך על זה שאת אוהבת את קיף?🤣 כאילו אם כן אז קודם אני צריכה לטפל בקיפרית בנשמה… ואז בכל אוהדי סוקיף🤣 ולגבי זה-כן שלך הרבה יותר טוב ואם היית תומכת במקורי אולי מה שאמרת היה קורה…

      • תפסתי אותך!
        תמיד ידעתי שאת לא תמימה כמו שאת נראית!
        רגע, את גם לא נראית תמימה…
        אה, בעצם גם אף פעם לא ראיתי אותך…
        אבל אני אדמיין אותך כרוצחת סדרתית
        את מתחמקת בטח עם הגלגול של סופיץ ואקר ומוזת הטמטום! (סיפור ארוך. אני וסופיץ ואקר הגענו למסקנה שהיא המוזה העשירית, מוזת הטמטום, וזאוס הפיל אותה מהאולימפוס כי היא סתומה מדי, ושהיא צריכה לשרת בן תמותה אבל היא עצלנית מדי בשביל זה)
        איזה סתומות הן הן הפסקה שלמה הראו לנו איך הן גונבות מהשולחן של המורה שקלי קודש (משהו מטומטם, כמו שטרות של מונפול, סבבה?) וזה היה נשמע (ונראה) ככה:
        “גלגול! קפיצה! דילוג! שוב גלגול! התחמקות! להתחבא מאחורי הכיסא! (מרימות כיסא מול הפנים) ולקחת! אף אחד לא להסתכל! התחמקות! סיבוב! גלגול!…”
        🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️💲💲💲🤣🤣🤣😅😅😅

        • מר כירבולי לשלטון!

          חח אני אוהבת שמדמיינים אותי כרוצחת סידרתית את הבאה בתור סופי ואקר! ואז כל אוהדי סוקיף!🤣🤣🤣 חח אימלה וחשבתי שאני הסתומה היחידה שעושה דברים כאלה עם חברות שלה🤣😅

  26. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    וואו! תודה לכול מכותב תגובות על הסיפור שלי, כי זה מאוד מעודד. (אגב, אנונימי, אם את מנסה לרמוז שאני מעתיקה ממך, אז רק שתדעי שהתחלתי לכתוב את הסיפור הזה לפני שנתיים, ככה ש…) ואם זה לא מה שהתכוונת לומר, אז אני מצטערת אם פגעתי בך🙁
    ושוב תודה לכולם! (מר כירבולי לשלטון!, קיפרית בנשמה, סופי וואקר, קיפרית בנשמה, קאלה בלב ולכל אלה שלא הזכרתי…”
    אה, סופי וואקר וסופיץ וואקר? רק רציתי לציין, שעכשיו, כשחיפשתי את כול הפרקים שלי, (כדי לצא את שאר הפרקים שלי) אז ראיתי את הפרק הראשון של הסיפור שלכן ורציתי לומר שטאם שם, כאילו מאוד לא דומה לטאם ה”אמיתי”. טאם הוא לא אדם צעקן וחסר-סבלנות… אבל חוץ מזה הסיפור שלכן מהמם. (אני יודעת, קראתי הכול מהתחלה😄)
    ושונא את קיף&מת על טאם, למה לא המשכת את הסיפור שלך? הוא ממש, ממש יפה!!!!!!!!!!!

    • אנונימי

      לא , אני התכוונתי להגיד לך שהסיפור שלך ממש טוב , לא התכוונתי לרמוז לך שעתקת מימני, דווקא באתי לרמוז לך שהסיפור שלך ממש יפה ויש שם משהו שהזכיר לי את הסיפור שלי! זה הכל! ..
      ועל תידאגי לא לנעלבתי!😊😊😉

  27. לין סונג ל-נ-צ-ח💜🌊

    אתם יודעות אני מכירה אתר ושמו wattpad ושם מפרסמים מלא סיפורים על השומרת הארי פוטר פרסי ג’קסון ועוד הרבה שאני פשוט לא מבינה למה אתם מפרסמים כן את הסיפורים שלכם שמה יש הרבה יותר קוראים וגם זה הרבה יותר מסודר.😅😕😎😁👩🏼‍🎨

    • אה, גם אני הייתי קוראת שם,
      אבל יש לי קצת טראומה…
      אני רק בת 12…
      אתן יודעות…
      סיפורים…
      לא ממליצה לדתיים\מתחת לגיל 13\מי שההורים שלו בודקים לו את הטלפון…

      • אני מנחשת למה…
        דיי את הורגת אותי
        היי אם חשבתם שרק מר כירבולי מחכה מתחת למיטה עם סכין אז בחיים לא פגשתם את סופי וואקר
        דרך אגב סופי וואקר הנעלי בית שלך הגיעו?(אין לי מושג מה הקשר)

    • sokeffe gang

      א. כי בוואטאפד יש הרבה דברים מקולקלים ולא רלוונטיים—
      וב. נראלי יש פה פשוט מלא תמיכה וזה עוזר לכל מי שרוצה או אוהב לכתוב סיפורים

  28. לא הייתי פה אתמול וקראתי את התגובות רק רציתי להודיע :
    ‘ מר קירבולי לשילטון ‘ אני מעריצה מס’ 1 של ‘ שומרת הערים האבודות ‘ ואף אחד לא יכחיש זאת .🙂

    • יש לי עוד כמה דברים שבא לי לכתוב:
      1. אנונימי פרק 3 עם פני היה קורע מצחוק .🤣
      2.סופיץ לנצח נצחים.❤️
      3. וסופי ווקאר אני לא זקנה !!!!!!!!!!!😠😠😠😠😠
      4. אנונימי הפרק האחרון של טורו ולונה ממש מותח מחכה לפרק הבא בקרוב.🙂
      5. לא הבנתי למי יש יום הולדת? אז למי שיש יום הולדת , מזל טוב . 🥳
      6. בהתחלה חשבתי שכולן פה קטנות ועכשיו אני מבינה שלא .😁
      7. ‘ טאם סונג ל-נ-צ-ח ⬛💜 ‘ סיפור יפה מאוד.😊

        • אה, זה…
          לא קראתי אותה, אבל הבנתי שהיה שם משהו…
          קראתי פאנפיק על זה שרו כותבת בלדה על קיף ואז קורים שם הדברים שכתוב בבלדה, ואז הכול מסתבך, ורו לא מצליחה לתקן את הכול בזמן…

          • קיפרית בנשמה

            זה משהו מספר שבע אם אני לא טועה… אולי שמונה? לא זוכרת מתי זה קרה…

      • אנונימי

        תודה!! גם אותי זה הצחיק שהתחלתי לכתוב את זה , אני פשוט לא הצלחתי לעצור את הצחוק שברקע הם רבים על הדובי וביאנה מציגה את פני לדקס 🤣🤣🤣🤣 אני עד עכשיו צוחקת🤣🤣

  29. קיף הכי חמוד בעולם!!!!

    בלי להעליב טאם סונג לנצח הסיפור שלך קצת קצת קצת מתחיל לאבד את זה. איפה הקרב? איפה הכיף? באמת תכתבי משהוא שאפר בהחלט להתגאות בו. אנואימי הסיפורים שלך (די) טובים הסיפור על פני אהוב עלי (אבל למה פיץ??? למה פיץ?????) וגם הסיפור אהבה הזה (כי יש בו קצת מכות) אבל הסיפר של השכחה קצת (מאוד) צולע. טוב גמרתי להטיף אכשו, אתם יודעות שאני לא מצליכה לישון מרוב שאני חושבת על “מה יקרה אם אני אכנס לסרט או לסיפור? מי עוד חושב ככה? אנואימי אני יודעת שאת אבל מי עוד???

    בייי

    • קיפרית בנשמה

      למה להגיד את זה? זה ממש לא יפה… כאילו זה ממש מוריד שאתה עושה משהו ואומרים לך שהוא לא טוב…
      אני חושבת שהסיפורים שלכן ממש יפים…

    • אנונימי

      דבר ראשון אני רוצה שפיץ יהיה עם סופי , כי שאני חושבת על זה שקוף יהיה … זה פשוט לא כל כך מסתדר לי , לדעתי הם לא כל כך מתאימים להיות זוג , הם מתנהגים יותר כמו אחים וזה לא ניראה לי שזה יתאים..
      עכשיו הסיפור האהבה הולך להיות בו הרבה יותר מתח מעכשיו זה קצת עיטי כל הקטע הזה של אהבה וזה , אבל בהמשך יהיו המון כוחות שממש יזכירו לכם את הכוחות מהשומרת..
      והסיפור עם הזיכרונות אני המצאתי אותו לא כל כך מזמן אז אני מבינה למה הוא צולע , הוא עדיין לא טוב מספיק אבל על תידאגי הוא הולך להיות מותח בהמשך.. 😊😊

  30. ***זהירות טריגר***

    אוקי, אז בא לי משהו עצוב, והנה!
    סורי שהרגתי את הדמויות, פשוט הייתי חייבת, ומה שקרה אתמול עם חיים ולדר נתן לי רעיון…
    לא להתאבד, כן?!
    לכתוב פיקצר
    אז הנה: (מומלץ לשמוע עם זה שיר עצוב, כדי להיכנס לאווירה)

    סופי בהתה בחלון.
    על החלון טיפטף גשם.
    טיף טיף, טיף טף.
    היא קלטה את זה במעורפל.
    אף אחד לא נשאר לה.
    היא עדיין לא עיכלה את זה. לפני כמה- כמה זמן זה היה? ימים? שבועות? חודשים? שנים?
    נדמה שעבר נצח מאז.
    המלחמה.
    המלחמה העקובה מדם.
    כל כך הרבה אלפים מתו.
    גריידי.
    פיץ.
    קיף.
    ברונטה.
    אפילו סנדור.
    אף אחד לא נשאר.
    ברור, אדליין ניצלה, אבל… זה לא היה אותו דבר.
    היא נהייתה מרוחקת.
    בלשון המעטה.
    לא תיקשרה הייתה ההגדרה המדוייקת יותר.
    היא הסתובבה כסהרורית ברחבי הבית ומלמלה דברים כמו:
    “למה זה קרה לי”
    או, “למה עזבתם אותי, גריידי, ג’ולי…”
    היא לא כעסה על סופי, אבל משום מה זה היה גרוע יותר.
    אם היא הייתה כועסת, צועקת, משליכה דברים, אז סופי הייתה עונה לה ומוציאה כבר את הכעס הזה, שקשור אצלה בקשר כבר לא כל-כך הדוק, עם עוד רגשות אחרים.
    עצב.
    יגון.
    זעם.
    בעיקר זעם.
    היא זעמה על הנסתרים, שבגללם התחילה המלחמה הזאת.
    על האלפים הטיפשים, שניחמו אותה אפילו שלא הכירו אף אחד מהמתים.
    על פיץ שנטש אותה.
    על סנדור שהגן עליה במקום על עצמו.
    על ברונטה, שמעולם לא היה ברור לה אם הוא בעדה או נגדה.
    על קיף, שהבטיח שלא יעזוב אותה יותר, ובכול זאת עזב אותה שוב.
    על גריידי, שחשב שהוא עדיין צעיר מספיק כדיי להילחם.
    האלפים אמנם ניצחו בקרב הזה, אבל חיי האלפים הם אין-סופיים, ומי יודע עוד כמה קרבות יהיו…
    סופי התנערה מהטשטוש.
    היא הלכה לאט לאט אל חרבו של סנדור, שהייתה תלויה על הקיר בחדר שלה.
    היא הורידה אותה מהמתלה.
    מנוחה.
    סוף סוף מנוחה.
    היא הרגישה כמעט שלווה כשקירבה את החרב ללב שלה.
    או איפה שפעם היה לה לב.
    עכשיו היה שם חור פעור.
    “הנה אני באה” היא לחשה ועצמה עיינים.
    היא נעצה את החרב.

    • אוקי,
      מצאתי משהו גאוני אבל שיניתי אותו קצת (במיוחד כדי שמר כירבולי לשלטון לא תהרוג אותי…)
      הנה זה בא:

      jingel bells
      iggy smells
      gisela go away
      fitz is hot
      dex is not
      Sophitz all the way

      מה אתן אומרות??
      זה היה בעיקרון:

      jingel bells
      tam smells
      gisela go away
      keefe is hot
      fitz is not
      Sokeefe all the way

      אבל הגרסה שלי הרבה יותר טובה…😋🙃

    • קיפרית בנשמה

      זה גם מזכיר לי שאני ומר כירבולי לשלטון פשוט ישבנו וכתבנו סוף טראגי לכל בן אדם בסיפור😂 האמת שזה היה ממש מצחיק

      • מר כירבולי לשלטון!

        די אימלה אני זוכרת זה היה קורעעעעע כאילו באשכרה כתבנו שמות והיינו כזה “טוב מה קורה לו? הוא לא יכול לבגוד כי שניהם כבר בגדו ומספיק מתו והתאבדו וההוא נאסר והיא מתה בעינויים והוא מת בנסיון למנוע התאבדות והם ירדו למחתרת -אוףףף אין מספיק סופים עצובים!!” 🤣

        • חחח
          לול
          איזה מצחיק!
          הוא מת בעינויים!
          צחוקים איתו!
          מתפוצצת מצחוק!
          איזה קטעים!

          תחשבו, בסיפור של פני היא יכולה להכנס לספרים, וזה אומר שהספרים אמיתיים, וזה אומר שכל מה שאתן כותבות אמיתי!
          הגיון פשוט!
          חוץ מזה שהסיפור הזה לא אמיתי, אבל בסיפור הזה כל הסיפורים אמיתיים, אז…
          הסתבכתי!

          • מר כירבולי לשלטון!

            אימלה את מפחידה אותי רק עכשיו שמתי לב לזה שסופי מתאבדת זה מחריד! אהבתי! אבל אני לא יודעת אבל מה עם טאם ולין? דקס? אולדן? דלה? כל השאר אם את צריכה דרכים מקוריות שהם ימותו אני אשמח לעזור זה יהיה נחמד וברור שכל סיפור הוא אמיתי אני אישית עדיין מחכה שיקחו אותי לערים האבודות (אהמ פיצרוי איוורי ואקר!) בקיצור אני מחכה!

  31. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    והפרק החמישי:

    סול הסתובב בחדר בעצבנות ובעט בכול דבר שהוא התקרב אליו. “אתה מוכן בבקשה להפסיק להסתובב” סקאי אמר, מדפדף בספר “מסתורי השמיים” בשעמום הולך וגובר. סול התעלם ממנו ומגפיו נקשו על הרצפה בקצב אחיד. סקאי עקב אחריו כמו חתול שעוקב אחר כדור צמר, בפעם הבאה שסול עבר על פניו, הוא זינק ודרך על רגלו. לילה תהתה מיהו ג’וליאן, אך החליטה לא לנסות לשאול. סופי התפרצה לתוך החדר, פלורה מנסה לעמוד בקצב. “קדימה, מה אנחנו יושבים כאן ולא עושים כלום?” היא אמרה, מוחאת כפיים כמו מאמנת משוגעת. “אנחנו חייבים למצא את שאר הכוחות, לפני שג’וליאן יגיע. אם הוא יגלה שהם איתנו כבר כמעט שלושים ושתים שעות, הוא יסגור את הפתח וישלח אותם חזרה!” סטאר הרימה גבה. ” את היסטרית.” קולה של סופי התרומם לכדי צווחה. “ברור שאני היסטרית, יש לכם מושג מה יקרה אם נהיה רק חמש?!” סול היתישב על הספה והניח את ידיו על עורפו. “אנחנו כבר יודעים שניקו הוא אש. חוץ מזה, ניקולס הוא אוויר.” סופי, פלורה, סטאר, סקאי ואונה צרחו בתיאום מושלם. “מה????” “איך אתה יודע?” סופי היתה הראשונה שהתעשתה. סול הרים גבה במסתוריות ולשמחתו של סקאי הפסיק להסתובב במעגלים. “יש לי את הדרכים שלי.” סופי משכה בכתפיה. כול עוד הם מגלים את כול היכולות, לא ממש הכפת לה אם סול עינה את ניקולס, הוריד ממנו את השמיכה בלילה או זרק אותו מראש המגדל הזה בעולם בני האדם, איך קראו לו? מגדל אייפל? “ניקו, ניקולס, אתם תלכו עם סקאי. שלושתכם” היא הצביע על לילה, אונה וג’יימס. “אתם בואו איתי” לילה ואונה נראו קצת בהלם וקמו בצייתנות. ג’יימס פשוט היה טרוד מידי בשאלה האם הוא מת וככה נראה העולם הבא שהוא פשוט קם והלך אחריה.
    סופי הצעידה אותם דרך מסדרונות מוארים עד שהם הגיעו לחדר ריק וגדול בעל תאורה חלשה מאוד. סוי התיישבה על הקרקע ושלושת האחרים התיישבו על ידה. “תקשיבו” היא אמרה, מביטה בהם בריכוז. “אין לי זמן להסביר למה, אך עד היום בערב אני חייבת למצא את היכולת שלכם. זוכרים שפלורה סיפרה לכם על היורשים? אז זה אנחנו.” היא הניפה את ידה ומילים נחרטו על רצפת האבן, זוהרים באור עמום. אש, מים, אוויר, אדמה, אוצרות האדמה, שמיים, כוכבים, חיים, סוף וקסם” אונה העבירה את ידה על המילים. המילים אש, אוויר, אדמה, אוצרות האדמה, שמיים, כוכבים וסוף היו מסומנים ב-וי. “מה זה סוף? למה חלק מהכוחות מסומנים?” סופי הניחה את ידה על המילים אוצרות האדמה. “אלה הכוחות שכבר מצאנו. שאומר שאתם, מיים, חיים וקסם.” לפתע ג’יימס הזדקף. “את אוצרות האדמה, נכון?” סופי חייכה חיוך קטן והנהנה. “אונה, אני אתחיל ממך. מה התחביב האהוב עליך?” אונה צמצמה את עיניה בחשדנות. “למה?” “כי בכמה שאלות אני יכולה להבין מה הכוחות שלכם ולהפעיל אותם, במיוחד כשהמבחר כל-כך מצומצם.” היא ענתה ושאלה את אונה שוב. “לשחות” אונה אמרה ללא היסוס. “אני גם טובה בזה” עיניה של סופי נדלקו. “זה בטח אומר שאת מים!” אונה בהתה בה במבט סתום. “אה?” סופי קפצה על רגליה. “תקשיבי, את זוכרת אייך מגיעים לחדר שהינו בו קודם?” היא חיכתה שאונה תהנהן בספקנות “אז את יכולה ללכת לשם ולומר לסטאר שאת מים?” ואז היא דחפה את אונה החוצה לפני שזו האחרונה תספיק להגיב. אחר כך היא פנתה אל ג’יימס ולילה. “אתם אחים נכון? זה דווקה הגיוני. חיים וקסם הם אחים.” לפתע ראשה הזדקף. “רגע, אני, לא, כאילו, יש סיכוי…” היא הפסיקה לשנייה ונשמה עמוק. “לא משנה בקיצור, לילה, את אוהבת חיות, את טובה בבני אדם” לילה הנהנה במרץ “מאוד” סוופי קפצצה במקומה ומשכה את לילה אל המסדרון. “תגידי לפלורה שאת חיים” והיא טרקה את הדלת. סופי הסתובבה אל ג’יימס והתאבנה, היא התיישבה מולו והפכה לרצינית שוב. “בקשיב ג’יימס, זה אומר שאתה קסם. זה המון אחריות אתה יודע וחייבים להתחיל לאמן אותך.” ג’יימס היטה את ראשו. “מה זאת אומרת שאני קסם?” סופי נעצה בו מבט ואמרה “זה אומר שאתה האדם היחיד, היחיד בעולם שיש לו את יכולת התעתוע.” היא נשכה את שפתה התחתונה. “לדעתי, האדם היחיד שמוסמך לאמן אותך הוא סול”
    וכך קרה שג’יימס נתקע לשלוש שעות הבאות בחדר. לבד. עם. סול.
    “איך אני אמור לעשות קסמים? זה מנוגד לכול כללי היגיון!” ג’יימס ניסה לא לעצבן את סול, שעוד היה מעוצבן מהעובדה שג’וליאן, מי שזה לא יהיה, עומד להגיע. “תשכח מכול בה שלמדתה אצל בני-האדם. זה לא חשוב עכשיו. תחשוב שאני עומד לתקוף אותך ואתה חייב להגן על עצמך, לא משנה איך. כל השאר יֵעַשה בעצמו.” משום מה ג’יימס לא התקשה לדמיין את סול תוקף אותו. במיוחד לא עם השוט ביד. זה היה שוט שחור, מאוד, מאוד ארוך. הידית היתה מעוטרת בפסים לבנים זוהרים, והשוט עצמו היה עשוי מהמוני חוטים שחורים דקיקים מלופפים זה בזה. ג’יימס עצם את עייניו וראה בעייני רוחו את הפס השחור מונף באוויר, את הזוהר הלבן מסנוור את עייניו… הוא הרים את ידו ודימיין מסך שקוף בהיר מופיע מולו ומגן על פניו. הוא מצמץ כששמע איוושה וחבטה עמומה וראה לתדהמתו מגן חצי-שקוף מרחף מולו. סול עמד כמטר ממנו ופיהק. “בוא נראה כמה זמן עוד תוכל לשמור על הפרצוף היפה שלך.” ג’יימס נאנק ושפשף את ראשו. “אם לוקח כל-כך הרבה זמן לבצע קסמים, אני מעדיף לחיות בעולם שבו חוקי הפיזיקה באמת קיימים.” סול רק ניער את שערו והחל לפסוע מול ג’יימס. “תאר לעצמך שאתה בזמן בריחה, בין שתי הרים ולפתע יש מפולת, מה אתה עושה? והפעם, אסור לך לעצום עיניים.” ג’יימס הידק שפתים. חפצים אקראיים רחפו ליד התקרה, מאיימים ליפול על ראשו. “קרדיט לפלורה” סול הוסיף בשפתים מעוותות, אולי המקביל שלו לגיחוך. ג’יימס שם לב שכול החפצים עשוים מעץ. הוא פרש את ידו ולאחר כמה דקות החפצים, שכבר החלו ליפול, התפוצצו לאבק. סול בחן את האבקה הלבנה בעיניין. “לא בדיוק מה שציפיתי, אך גם עובד.” כשהוא הרים את ראשו עינייו נצצו בצורה מחשידה. “עכשיו נעשה את זה שוב. מהר יותר.”
    לאחר ששלוש שעות וארבעים וחמש דקות עברו, עורו של ג’יימס נצץ מזיעה ושפתיו סדוקות ויבשות. “ואתם עושים את זה על בסיס יומי!” הוא מלמל, בעודו קורס על הרצפה, שעון על הקיר. סול הושיט לו כוס מים והביט בג’יימס בזמן שזה גמר את הכוס תוך שניות. “אני הייתי מציע לך להיתקלח ולהחליף בגדים לפני שג’וליאן מגיע.” ג’יימס הרים את ראשו. “יש לכם מקלחות כאן?” סול חייך במסתוריות ודחף את ג’יימס לחדר האמבטיה. (או לאחד מהם.)
    מתברר שהמקלחת היה, טוב מקלחת. רק שבמקום ראש מקלחת וצינור והדברים האלה, היו בקירות סדקים צרים, קצת מעל ראשו של ג’יימס. ברגע שהוא הניח את ידו על האריח האדום, שהתבלט ביו שאר האריחים הלבנים, מפלי מים חמימים פרצו מתוך הסדקים ונחתו על ראשו של ג’יימס המופתע. ברגע שהוא סיים להתלבש, ניקו פרץ אל תוך החדר בשיער רטוב ובבגדים נקיים. “הוא הגיע, ג’וליאן הגיעה!”

    מקווה שתהנו😁

  32. אנונימי

    אז הינה החלק השלישי עם פני
    הגשר בן הסיפורים והסרטים=פני

    “אז מי הולך איתי?” שאלה פני את מר פורקל
    “אף אחד, את תצטרכי לעשות את זה בכוחות עצמך, וסופי תעזור לך בסוף עם תסתבכי לצאת משם” אמר מר פורקל
    “אני?!” שאלה סופי
    “כן אתן צריכות מעכשיו להכיר , אתן עכשיו אחיות” אמר מר פורקל
    “דרך אגב..” מלמלה ביאנה “מי יותר גדולה מבנהן?” שאלה את מר פורקל , וכולם הביטו במר פורקל.
    “פני” אמר מר פורקל “אותה יצרתי לפני סופי”
    “ואיך זה שהיא יצאה שגויה? ת מה בדיוק קרה?” שאלה ביאנה
    מר פורקל נאנח והרים את ידו “מספיק עם השאלות” ואז הפנה את מבטו לסופי ופני, “שתכן מוכנות?” שאל
    סופי הנהנה, לפני היה קשה להנהן אבל מלמלה “זה בטוח חייב לקרות?” שאלה
    “אל תידאגי, יהיה לך כיף פה..” אמרה סופי בחיוך קצת עצוב אבל הייתה חייבת להראות לה שזה נכון
    “כן , יהיה ממש כיף להיות איתך!” אמרה ביאנה בהתרגשות “אני כבר מתרגשת” , מלמלה ביאנה בחיוך.
    פני הרכינה את ראשה ואז נשמה נשימה המוקה ואמרה “אוקיי..”
    פני נתנה לקרני השמש להציף אותה באור ואמרה לסופי “מפני שהבית שלי מחוץ לספר תצתרכי שאני הקח אותך לשם” אמרה והחזיקה את ידה של סופי , סופי מלמלה באי הבנה “מה?” פני חייכה ואמרה “תסמכי עלי” אז שנהם נעלמו.
    “איך זה שהיא מסוגלת להעלם בלי גביש/כביש ונקסוס? ” ( ניראה לי , עם אתם יכולים תזכירו לי איך כותבים את זה מתחת לסיפור, קביש? גביש? , לא זוכרת אני😅😅)
    מר פורקל נאנח ואז אמר “היא הייתה אמורה להיות יותר חזקה מסופי בהרבה , לה היה אמור להיות את כל הכוחות… ואני מקווה שהם עובדים עדיין ולא מקולקלים…”
    “את כל הכוחות?!?” חזרה אחריו ביאנה בהלם, “כאילו הכל?! הכל?!?” שאלה
    מר פורקל הינהן בהסכם
    “ואוו” מלמלו פיץ ביאנה וקיף ביחד
    “אבל מפני שהיה לה יותר מידי כוחות, אז בגלל זה נוצר עומס יתר והיא התקלקלה, ובגלל זה לא עבדו לה כל הכוחות , אז שהכנתי את סופי שמתי לה רק את הכוחות שהכי חשובים” אמר מר פורקל
    “ואוו, זה מדהים!” מלמלה ביאנה
    “הן הולכות להיות שומרות ממש חזקות” מלמל מר פורקל לעצמו
    “שומרות?!” שאלו כולם פה אחד
    מר פורקל הנהן ואמר “הן הולכות להיות הכי חזקות שאתם יכולים לדמיין..”

    פני נכנסה לביתה וסופי חיכתה בחוץ בין הבניינים וצפתה בה.
    אמה צעקה ואמרה “את יודעת כמה דאגתי?!”
    “מצטערת אמא..” מלמלה פני ובאה לעלות במדרגות
    “ואו!, ואו!, ואו!” תפס אותה אביה מהצווראון בחולצה וסיבב אותה בעדינות “לאיפה את חושב שאת הולכת?, את נעלמת לנו לפחות עשרים וארבע שבע.. את לא חושבת שזה טיפ טיפה מוגזם?” שאל אביה
    “ואחותך אמרה שלא הלכת לבית הספר!” צעקה האם, “אז איפה היית כל היום?!” אמרה האם בקצת בהלה והמון כעס , וראו את הוריד במצחה.
    “אני …” מלמלה פני ולא ידע מה לחרטט להם כדי שזה יהיה שכנוע טוב , אבל כמובן שגם את זה לא ידע לעשות.
    “אני מצטערת” מלמלה פני ואז ניזכרה בסיפור של סופי מה שאמרה להוריה, ואמרה “אני.. אני פחדתי” אמרה את אותו מילים מה שסופי אמרה להוריה האנושים.
    “ממה?” שאלה האם והביטה בה בהלם.
    “אני.. אני פחדתי.. כי היה איזה בחור שדיבר איתי, אז ברחתי מימנו ולא רציתי לחזור מאיפה שהבחור הזה נמצא אז הלכתי דרך הרכבת התחתית”
    ההורים שלה הביטו בה בבילבול, ואמה אמרה “רגע?! , משהו פה נישמע לי מוכר!” אמרה האם “אני זוכרת ששמעתי או ראיתי את המשפט הזה” חשבה האם, פני נשכה את שפתיה שניזכרה שאמה גם קרתה את הספר הזה לא כל כך מזמן, והתפללה שלא תיזכר בקטע הזה גם, אבל ביש מזל כמו תמיד , האם פתאום קפצה מהרהוריה ואז אמרה “זהו!” אמרה האם ושלפה “זה מהספר הזה שאת קורא כל יום! כמעט בהתחלת הספר הראשון היה בדיוק את אותו משפט מה שאמרה הילדה ההיא המוזרה!” , פני קיווצה את ידיה לאגרוף שקראה לסופי מוזרה.
    האם המשיכה לספר “היא פגשה איזה מישהו שהיא לא באמת פחדה מימנו… אני לא זוכרת בדיוק מה הסיפור אבל המשפט שאמרת חרוט לי בשכל!” אמרה האם , “מה את זוממת פני? , את רוצה להגיד לי שאת הולכת לאן שהוא בלי להגיד לי?!” אמרה האם ושוב הוריד במצחה בלט.
    “לא! לא! לא!”מלמלה פני “אני פשוט אממ..”
    “כן, נו.. אני שומעת!” אמרה האם
    פני הרכינה את ראשה וידעה שאין לה כל כך המון זמן לברבר איתם.
    פני עצמה את עיניה בחוזקה ואמרה “אני אוהבת אותכם כל כך!” ואז חיבקה אותם חזק ובכתה , “קרה משהו?” אמרה אחותה הגדולה מאחורהם , “מה עובר עליה?” שאלה ,ההורים היו בהלם, אף פעם פני לא אמרה להם דבר כזה וגם לא חיבקה היא הייתה תמיד שווייצרית כזאת שדואגת רק לעצמה ולא אכפת לה מאף אחד , האם אמרה לה “קרה לך משהו?” שאלה לאט , פני הביטה בה עם דמעות בעיניים ואמרה “לא, אני פשוט ממש התגעגעתי אלכם..” אמרה ושוב חיבקה אותם ופרצה בבכי “אני כל כך מצטערת..” מלמלה , “על מה את מצטערת? פני” שאלה אמה , “אני מצטערת על הכל! ,ועל מה שאני הולכת לעשות עכשיו!” מלמלה בבכי , “אנחנו לא מבינים על מה את מדברת פני” אמר אביה “אבל זה לא הפתור אותך מעונש” , אחותה צחקקה מהצד ואמרה “תגידי מה עובר עלייך? , את מפחדת שאיתנו לך עונש? אז את מתחנפת אלהם?” אמרה אחותה והמשיכה לצחקק
    פני מחתה את דימעותיה ואז התקרבה לאחותה בריצה ונתנה לה גם חיבוק אחד גדול , אחותה הייתה בשוק ואז צעקה “מה עובר!! את מפחידה אותי!!” אמרה אחותה בפניקה
    “אני אוהבת אותך!” מלמלה פני
    “מה?!” אמרה אחותה וניסתה להשתחרר מימנה , “עזבי אותי משוגעת!”
    “לא.. לא ..” מלמלה פני ותפסה לה את הרגל כדי שלא תברח.
    “אמאלהה!!!!” צעקה אחותה “מה עובר על הילדה הזאת!!!” ואז הצליחה להשתחרר וברחה למדרגות “קרה לה משהו! , אני בטוחה!” אמרה אחותה בפניקה
    פני הביטה באחותה בעצב ואמרה “תגידי לי גם שאת אוהבת אותי!”
    אחותה הביטה בהורים שלה במבט שאומר ‘זהו! היא עברה את השעה!’
    “תגידי את ישנת מתי שהוא שלא היית פה?” שאל אביה
    פני הנהנה ואז רצה לאביה וחיבקה אותו “למה אף אחד לא אומר שהוא אוהב אותי גם!” מלמלה בבכי
    האבא צחקק ואמר “למה שאנחנו לא נאהב אותך? , את הבת שלנו!”
    פני פקחה את עיניה וניזכרה שהיא על זמן, ואז אמרה “טוב” בחיוך מאולץ “אני למעלה! , יש לי שיעורים!” ואז רצה למדרגות, אבל בקושי הגיע למדרגה הראשונה ואמה קראה לה “רגע! , עוד לא סיימנו להגיד לך מה יהיה העונש שלך!”
    “מי מתי היא מכינה שיעורים?” מלמלה אחותה בהלם ואמרה “אני בתוכה שקרה לך משהו!”
    פני נאנחה והביטה בגז ההרדמה למיקרה ממש חמור , היא לא העדיפה להשתמש בו בכלל אבל היא ידעה שאין לה כל כך בררה , פני עצמה את עיניה חזק ומלמלה “מצטערת…” ואז פתחה את הפקק וריססה על אחותה, ואחותה התעלפה במקום.
    האמא צרחה “מה את עושהה?!?”
    פני ריססה גם על הוריה וידעה שההשפעה של זה , זה רק לכמה דקות ספורות , היא פשוט התחילה לבכות ועלתה לחדר שלה בריצה והרזה במזוודה את כל הדברים שהייתה צריכה, היא הייתה ההפך הגמור מי סופי היא לקחה כמעט את כל הבית איתה עם דובי בצורת צפרדע בצבע ירוק בידה ורצה במדרגות וכמעט מעדה ,אבל סופי באה והתחילה לעזור לה ומלמלה “זה כל מה שאת צריכה?” אמרה אבל הייתה בהלם שלקחה כמעט את כל הבית ..
    פני הנהנה בבכי ואמרה “אני לא מאמינה שסיממתי את המשפחה שלי”
    לסופי היו דמעות בעיניים שניזכרה בדיוק באותו משפט שאמרה- גם היא סיממה את משפחתה שהייתה צריכה לעזוב לערים האבודות – סופי עזרה לה אבל לשתהן היה כבד מידי כל מה שהיא לקחה..
    “בואי עוד קצת” מלמלה פני “אני מסוגלת לשגר אותנו שהשמש תיגע בגופי..” , הם הלכו עוד צעדים מעטים ואז השמש נגעה בגופה של פני והיא עצמה את עיניה ודימינה את הספר שומרת הערים העבודות וגם את הבית של פיץ
    ושתהן נעלמו.
    שהם התקרבו עם הדברים ,שם עמדו פיץ, קיף, ביאנה, מר פורקל, ואולדן, קיף פיץ וביאנה נופפו בידהם וחייכו.
    פני מחתה את דימעותיה עם הדובי בידה ואמרה “בקושי הצלחתי לדבר איתם בלי שהם הכעסו עלי…” מלמלה פני ובכתה..
    מר פורקל התקרב עליה ושם את ידו על כתפה ואמר “את עשית את הבחירה הנכונה!”
    “לגמרי!” אמרה ביאנה וחייכה בהתרגשות , “אנחנו הולכות לבלות המון!”
    “לא!!” אמר קיף ולקח את הבובה מידה של פני והרים את זה גבוה וצעק “היא גם יושנת עם בובות בלילה!” הקניט אותה.
    פני צרחה “תחזיר לי את זה!!”
    כולם התחילו לצחוק…
    “היי חברה! , מה פספסתי?” אמר דקס מהצד
    “המון!” אמרה ביאנה בהתרגשות , “דבר ראשון תכיר את פני!”
    ביאנה הושיטה יד כדי להציג את פני, אבל ברקע רואים את קיף ופני רבים על הבובה בצעקות ( דיי אני מתה , אני לא יכולה , אני כותבת פה את הסיפור ומתה מצחוק🤣🤣🤣)
    דקס הביט בה בהלם ואמר בלחש “זאת לא בת אדם?” שאל
    “לא” אמר מר פורקל “זאת אחותה אחורגת של סופי”
    “לא!” אמר דקס בהלם והביט בפני, “איך?!” אמר בהלם “אתם חייבים לספר לי הכל!”
    “סיפור יותר מידי ארוך אחשלו!” אמר קיף בעודו מנסה למשוך את הבובה מידה של פני , “עם אתה רוצה כל כך לדעת! , לך תדבר עם מר הכישלון שעשה טעות עם פרויקט המונלראק והכין שתי פוסטרים במקום אחת נורמאלית ולא מקולקלת”
    סופי נעצה בו מרפק בצלעות וסימנה לו שפני עדיין כאן..
    פני עזבה את הבובה והרכינה את ראשה – וברקע מאחורי פני רואים את קיף רוקד עם הבובה בניצחון- פני מלמלה לדקס “איך קוראים לך?”
    “דקס” אמר וחייך וגומות החן הופיעו על לחייו
    פני חייכה ואמרה “אה נכון! אתה התחנופת שבספר!!” אמרה פני בהתרגשות וחזרה לעצמה
    אולדן חייך ואמר “טוב אז נשאיר אתכם לבד כמה דקות שתכירו את פני” אמר ואז הבהב ונעלם חוץ מי מר פורקל “כדי שתיקראו גם לטאם ולין שיכירו אותה גם קצת” ואז הבהב ונעלם גם הוא.
    “טאם!!! ולין!!!” צווחה פני בהתרגשות “לא ,פשוט אני מטורפת על טאם!! הוא ממש חתיך בטרוף!! ולין!! כל כך מתוקה!! ועדינה!! ואוו! אני חייבת לפגוש אותם!!!”
    כולם הביטו בכולם במבט שאומר ‘יאללה בואו נעשה את זה’ ואז פיץ הוציא את הכביש/גביש שלו ואמר “אז בואו נשתגר?” שאל
    כולם הנהנו בהסכמה ואז החזיקו ידיים והבהוב ונעלמו משם.

    תהנו!!!
    דיי אני לא יכולה אני כותבת את הסיפור ולא מפסיקה לצחוק מהדמות של קיף!!! ,ופני!!!🤣🤣🤣🤣

    • משתמשת אנונימית בכלל לא מזוהת :)

      הסיפורים שלך פשות מושלמים!
      (נראה לי שכותבים גביש ולא קביש אבל לא בטוחה)

    • ההידרוקינטיקאית

      וואו מתחחח
      את כותבת מהמםםםם
      אשמח אם תשלחו את החלקים של האהבה ממבט ראשון (לא בדיוק זוכרת איך קוראים לזה) כל אלה ששלחו פה כי אני לא מוצאת אותם

      • אנונימי

        יואו תקשיבי הייתי שמחה לשלוח לפה את ההתחלה של הסיפור של אהבה ממבט ראשון (דרך אגב ככה קוראים לזה) , אבל אני קצת עסוקה יש לי המון דברים על הראש , ( סליחה שאני נשמעת כמו אמא אבל באמת יש לי מבחנים ומליוני שיעורים) ודרך אגב ( טיפשה מיצידי) אני פשוט לא שמרתי את החלקים שכתבתי פה , אבל את מוזמנת לחפש אותם 😅😅
        לא בקטע רע , כי אני כתבתי את הסיפור של אהבה בגירשה יותר ישנה שהייתי קטנה יותר, אבל אני יכולה לרשום לך, אבל זה יקח קצת זמן עם לא אכפת לך אז סבבה!😊😊

  33. אנונימי.ת כלשהו.י

    אני הכי אוהב.ת את קיף מבין כל הדמויות (למרות שכולם דמויות טובות) אבל אני רוצה דווקא שפיץ יהיה עם סופי. ברצינות, אתם לא חושבים שקיף עם סופי זה מוזר?

  34. אנונימי.ת כלשהו.י

    יואו, איך אני אוהב.ת את סדרת ‘השומרת’ (זה סדרת הספרים האהובה עלי), זו סדרה ממש טובה ואני כל כך מחכה לצאת הספר השישי.
    משהו מכיר את הספרים סיפור של קסם, וסיפור של כשף? ואם כן יכולים לומר לי אם יש לזה המשך?

      • ההידרוקינטיקאית

        קראתי רק את סיפור של קסם וזה מרגש שיוצא גם 3!
        קראתי את הספר הזה מלא פעמים מתה עליווו
        זה סוג של סדרה מקבילה לארץ האגדות ממליצה בטירוףףף

    • וואו, מצאתי עוד שיר שמתאים לקיף!!! (בערך כל הסדרה…)
      אולי אני חופרת על זה?
      בכל מקרה אני לא אשלח את המילים באנגלית:

      תאהב אותי
      ג’סטין ביבר
      JB

      החברים שלי אומרים שאני טיפש לחשוב
      זה האחד בשבילי
      אני מניח שאני סתם פראייר לאהבה
      כי בכנות האמת היא כזו
      אתה יודע שאני אף פעם לא עוזב
      כי אתה המלאך שלי שנשלח מלמעלה
      מותק אתה לא יכול לעשות רע
      הכסף שלי הוא שלך
      תן לך עוד קצת כי אני אוהב אותך, אוהב אותך
      איתי, ילדה, זה המקום שבו את שייכת
      פשוט תישאר כאן
      אני מבטיח יקירי שלא אשים שום דבר מעליך. מעליך
      תאהב אותי תאהב אותי
      תגיד שאתה אוהב אותי
      תטעה אותי, תבלבל אותי
      אוי איך אתה עושה לי
      נשק אותי, נשק אותי
      תגיד שאתה מתגעגע אלי
      תגיד לי מה אני רוצה לשמוע
      תגיד לי שאתה אוהב אותי)
      תאהב אותי תאהב אותי
      תגיד שאתה אוהב אותי
      תטעה אותי, תבלבל אותי
      אוי איך אתה עושה לי
      נשק אותי, נשק אותי
      תגיד שאתה מתגעגע אלי
      תגיד לי מה אני רוצה לשמוע
      תגיד לי שאתה אוהב אותי
      אנשים מנסים להגיד לי
      אבל אני עדיין מסרב להקשיב
      כי הם לא יכולים לבלות איתך
      דקה איתך שווה יותר מ
      אלף ימים בלי אהבתך, הו אהבתך
      מותק אתה לא יכול לעשות רע
      הכסף שלי הוא שלך
      תן לך עוד קצת כי אני אוהב אותך, אוהב אותך
      איתי, ילדה, זה המקום שבו את שייכת
      פשוט תישאר כאן
      אני מבטיח יקירי שלא אשים שום דבר מעליך. מעליך
      תאהב אותי תאהב אותי
      תגיד שאתה אוהב אותי
      תטעה אותי, תבלבל אותי
      אוי איך אתה עושה לי
      נשק אותי, נשק אותי
      תגיד שאתה מתגעגע אלי
      תגיד לי מה אני רוצה לשמוע
      תגיד לי שאתה אוהב אותי.
      תאהב אותי תאהב אותי
      תגיד שאתה אוהב אותי
      תטעה אותי, תבלבל אותי
      אוי איך אתה עושה לי
      נשק אותי, נשק אותי
      תגיד שאתה מתגעגע אלי
      תגיד לי מה אני רוצה לשמוע
      תגיד לי שאתה אוהב אותי.
      הלב שלי עיוור אבל לא אכפת לי
      כי כשאני איתך הכל נעלם
      ובכל פעם שאני מחזיק אותך קרוב
      אני אף פעם לא רוצה לשחרר אותך, הו
      תאהב אותי תאהב אותי
      תגיד שאתה אוהב אותי
      תטעה אותי, תבלבל אותי
      אוי איך אתה עושה לי
      נשק אותי, נשק אותי
      תגיד שאתה מתגעגע אלי
      תגיד לי מה אני רוצה לשמוע
      תגיד לי שאתה אוהב אותי.
      תאהב אותי תאהב אותי
      תגיד שאתה אוהב אותי
      תטעה אותי, תטעה אותי
      אוי איך אתה עושה לי
      נשק אותי, נשק אותי
      תגיד שאתה מתגעגע אלי
      תגיד לי מה אני רוצה לשמוע
      תגיד לי שאתה אוהב אותי

      קישור:

      https://www.youtube.com/watch?v=qdDVtFvJwUc&list=RDMMce6RUZy4U1Q&index=25

      • sokeffe gang

        תקשיבו כולםם
        ראיתי שיר שבדיוק אחד לאחד היה נכתב אילו קיף היה כותב שיר לסופי:
        Loving and fighting, accusing, denying
        I can’t imagine a world with you gone
        The joy and the chaos, the demons we’re made of
        I’d be so lost if you left me alone
        You locked yourself in the bathroom
        Lying on the floor when I break through
        I pull you in to feel your heartbeat
        Can you hear me screaming? Please don’t leave me
        Hold on, I still want you
        Come back, I still need you
        Let me take your hand, I’ll make it right
        I swear to love you all my life
        Hold on, I still need you
        Long endless highway, you’re silent beside me
        Driving a nightmare I can’t escape from
        Helplessly praying, the light isn’t fading
        Hiding the shock and the chill in my bones
        They took you away on a table
        I pace back and forth as you lay still
        They pull you in to feel your heartbeat
        Can you hear me screaming? Please don’t leave me
        Hold on, I still want you
        Come back, I still need you
        Let me take your hand, I’ll make it right
        I swear to love you all my life
        Hold on, I still need you
        I don’t wanna let go
        I know I’m not that strong
        I just wanna hear you
        Saying, “Baby, let’s go home”
        Let’s go home
        Yeah, I just wanna take you home
        Hold on, I still want you
        Come back, I still need you
        תרגום:
        אוהב ונלחם,
        מאשים, מכחיש
        אני לא יכול לדמיין עולם כשאת נעלמת
        השמחה והכאוס,
        השדים מהם אנו עשויים
        אני כל כך אבוד אם תשאירי אותי לבד
        הסתגרת בשירותים
        שוכבת על הרצפה כשאני עובר
        אני מושך אותך פנימה
        כדי להרגיש את פעימות הלב שלך
        את יכולה לשמוע אותי צורח?
        בבקשה אל תעזבי אותי
        רגע, אני עדיין רוצה אותך
        תחזרי, אני עדיין צריך אותך
        תן לי לקחת את היד שלך, אני אסדר את זה
        נשבע לאהוב אותך כל חיי
        רגע, אני עדיין צריך אותך
        כביש מהיר אינסופי ארוך,
        השקט שלך לצידי
        נוהג בסיוט שאני לא יכול לברוח ממנו
        מתפלל בחוסר אונים, האור אינו דועך
        מסתיר את ההלם והצמרמורת בעצמותיי

        הם לקחו אותך על שולחן
        אני צועד קדימה ואחורה כשאת שוכבת דוממת
        הם מושכים אותך פנימה כדי להרגיש את פעימות הלב שלך
        את יכולה לשמוע אותי צורח?
        בבקשה אל תעזוב אותי
        רגע, אני עדיין רוצה אותך
        תחזור, אני עדיין צריך אותך
        תן לי לקחת את היד שלך, אני אסדר את זה
        נשבע לאהוב אותך כל חיי
        רגע, אני עדיין צריך אותך
        אני לא רוצה לשחרר
        אני יודע שאני לא כזה חזק
        אני רק רוצה לשמוע אותך
        אומרת, “מותק, בואי נלך הביתה”
        בואי נלך הביתה
        כן, אני רק רוצה לקחת אותך הביתה
        רגע, אני עדיין רוצה אותך
        תחזור, אני עדיין צריך אותך

        אפילו אוהדי סופיץ לא יכולים להכחיש אתזהה
        יש גם עוד שיר ליום אחר

      • אנונימי

        אופס התכוונתי לכתוב מתחת לאנונימי לא מזהה 😅
        אבל את צודקת השיר ממש מתאים לו!

  35. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    תגידו, ראיתם שיש באתר של סטימצקי את שומרת הערים האבודות 6? אני ראיתי את זה שם אבל אף אחד כאן לא מדבר על זה אז נראה לי מוזר…

  36. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    אז, לפני כמה שנים כתבתי מין בלדה ועכשיו מצאתי אותה. רציתי לדעת אם היא טובה, אז…: (קחו בחשבון שהייתי בת 8-9 כשכתבתי את זה)
    בין העלים והפרחים,
    מתהלכים שתי לוחמים.
    מקרב קשה חזרו עתה,
    ושבים הביתה בשמחה.
    בהגיעם לעיר אימם,
    התקהלו כולם סביבם.
    אותה שאלה בפיהם שגורה.
    “מה, מה קרה במלחמה.
    שלושה מילים בפי החיילים,
    מילים שיאירו את הבתים,
    מילים של תקווה ונחמה
    “כולם שבו מהמלחמה”

    אם זה נוראי, תזכרו שהייתי בת שמונה\תשע כשכתבתי את זה😂

  37. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    לפני כמה שנים כתבתי מין בלדה כזאת, ורציתי לראות עם היא טובה, אז החלטתי לפרסם אותו: (קחו בחשבון שילדה בת 8-9 כתבה את זה)
    בין העלים והפרחים,
    מתהלכים שתי לוחמים.
    מקרב קשה חזרו עתה
    ושבים הביתה בשמחה.
    בהגיעם לעיר אימם,
    התהלו כולם סביבם.
    אותה שאלה בפיהם שגורה
    מה,מה קרה במלחמה?
    שלוש מילים בפי החיילים
    מילים שיאירו את הבתים,
    מילים של תקווה ונחמה,
    “כולם שבו מהמלחמה”

    מזכירה שוב שהייתי בת שמונה או תשע כשכתבתי את זה, אז אם זה ממש נורא תזכרו את זה😂

    • sokeffe gang

      אחותי בגיל שלך בקושי ידעתי לאכול קוביית שוקולד בלי להתלכלך, אז מגיע לך המון ריספקט!! זה גם כתוב נדיר

  38. לא מזוהה

    סתם בשביל להשיב את הסדר על כנו זה ממש ידוע שאנון מסנג’ר ממש לא הוכת לעשות את עניין השידוך של סופי קל
    בטח יהיה איזה משהו באמצע כמו שסופי לא תמצא מישהו ברשימת השידוכים הוא שהיא הולכת להיות רווקה ( למרות שהסיכויים שזה יקרה הם די אפסיים)

    • sokeffe gang

      ראיתי בטעות ספויילרים ואז רציתי לבכות ואז אחכ זה היה גם שמח אז כן חד משמעית לא הולך להיות קל

  39. אנונימי

    סופי ווקר, זה טעות שלי הייתי עייפה באותו הזמן אבל זה אמור להיות ככה..
    ” אני לא מאמינה” מלמלה ביאנה בהלם , ” אז זה אומר שגם היא אלפית?” שאלה את מר פורקל..
    ( היא מתכוונת לפני )🙃🙃😉
    ותודה!! את ממש עוזרת לי להמשיך!

  40. אנונימי

    אהבה ממבט ראשון לא תמיד נגמר בטוב:
    פרק חמישי: (ארוך, וקצת אלים)

    – אני הזכיר מה קרה בפרק הקודם-
    לונה הגיע לבית הספר וראתה במסדרון חבורה של בנות בוכות עם הפלאפון בידהן, ליד הקיר של המסדרון ראתה את לוקה במבט עצוב והפלאפון שלו סדוק על הריצפה , שהיא ניגשה עליו ושאלה מה קרה הוא הראה לה בפלאפון שמישהו בשם טורו מת מתאונת דרכים והיו שם את כל הראיות שכאילו טורו מת באותו הזמן באחד בלילה שליווה אותה לביתה אחרי הדייט שהיה להם, שלונה רצה לבית של טורו וגילתה שטורו באמת חיי, וכל הסיפור הזה היה בכלל על טורו אחר ולא על טורו שהיא הכירה, אז בפרק הקודם לונה התוודתה לפניו על אהבתה כלפיו , וגם הוא, ואז נהייתה הנשיקה הראשנה שלהם יחד!
    עד פה זה חלק רבעי.
    החלק החמישי:
    עברו חודשיים מאז שקראה את התאונה והנשיקה הראשונה , הכל חזר לקדמותו.
    שלונה קמה בבוקר והלכה לבית הספר בהתרגשות כמו תמיד , אבל ההתרגשות מתפוגגת לאט לאט שמכירים את הבן זוג שלך , וזה הופך לחלק מהחיים שלך , אבל שלונה נכנסה לחצר בית הספר קרה את הדבר הכי נוראי באיסטוריה כולה!
    לונה התחבאה מאחורי איזה עץ וראתה את ניטה וטורו מדברים וצוחקים ומחייכים.
    טוב, אולי זה סתם , אולי הם פשוט… מדברים , זה לא מחייב שמישהו מהם מנסה להתחיל עם השני, נכון? הרהרה לעצמה לונה והביטה בהם במבט חשוד , וראשה התחיל לעלות הדים מכעס , אבל שהצלצול של בית הספר נישמע , קרה את הכי גרוע , ללונה ירדו דמעות מעיניה שראתה את ניטה מנשקת את טורו בלחי ורצה לכיתתה בחיוך מאוהב..
    “איך הוא מעז?!” מלמלה לונה לעצמה וכול גופה רתח מזעם , היא רצתה לבוא עליו ולהעיף לו אגרוף לפנים
    למה הוא לא צורח עליה שיש לו כבר חברה!! צעקה מבפנים לונה והדמעות התחילו לזלוג על הדשה , היא קרסה על האדמה הקשה והקרה בבכי ולא רצתה לחשוב שזה ככה הגמר בנהם , היא חייב לעשות משהו , אבל מה? , הדבר היחיד שהיא מרגישה כעת זה תסכול , בגידה , כעס , עצב.. כמעט כל הרגשות בעולם!
    איך הוא מסוגל ככה לעשות לה! , זה פשוט התנהגות מגעילה! , אף איש בעולם לא אוהב התנהגות כזאת!.
    הלב שלונה נישבר למליוני רסיסים והיא המשיכה לבכות מאחורי העץ הזה, עברו חמש דקות שכבר כולם נכנסו לכיתות ורק לונה ישבה על הדשה ובכתה, אפילו לא חשבה להכנס לכיתה , לא היה לה כוח ללמוד , לא היה לה כוח לעשות כלום , היה לה כוח רק לשבת ולבכות!
    כחכוח בגרון הקפיץ אותה ממוקמה , זה היה לוקה , לונה מחתה מהר את דימעותיה וקמה ממקומה והביטה בו.
    ” הכל בסדר?” שאל
    לונה הנהנה אבל לא הביטה בעינייו ..
    ” אני רואה שלא .. , אני לא כל כך רוצה להתערב לך בחיים האישים שלך , אבל אולי יש משהו שאני יכול לעזור לך בו כדי שלא תיהיא עצובה?” שאל וחייך חצי חיוך
    ” למה אתה לא בכיתה?” שאלה לונה ועבירה לנושא פחות מביך
    לוקה הביט בה לשניה בהלם ואז חייך חיוך מובך ואמר ” האמת שבאתי להכנס עכשיו”
    ” יופי , אז תכנס , אל תחכה לי” אמרה לונה בחדות וקרירות , לא היה לה כוח לפרוש את חייה לפניו , היא לא אהבה שעושים עליה פסיכולוגיה או משהו , היא לא סבלה להראות טיפשה בעיניי אנשים , היא אהבה להראות הכי חכמה , למרות שהייתה פלוס מינוס בשנית..
    לוקה הביט בה במבט עצוב מעט ואז מלמל ” ביי” והתחיל להתקדם לעבר הכיתה בראש מושפל
    אחרי חצי שעה נכנסה לונה לשירותים והמשיכה להרהר לעצמה , היא הרגישה שהיא לא מסוגלת לסלוח לטורו על מה שעשה לה , זה יותר מדי בשביל לעקל מה שקרה בשניות הספורות האלה , זה יותר מדי כואב..
    בהפסקת עשר החליטה שהיא הולכת סוף כל סוף לכיתתה , היא ישבה שם בכיסא וציירה לעצמה בעצב .
    טורו נכנס בחיוך ואמר ” בוקר!”
    לונה לא התיחסה עליו והמשיכה לצייר כאילו הוא לא שם.
    טורו כחכח בגרונו ואמר יותר חזק ” בוקר טוב לונה!”
    היא המשיכה לצייר ועדיין לא הביטה בו ולא אמרה דבר.
    טורו בא להתישב לידה , אבל שהוא ישב היא קמה עם הדברים שלה ועברה שולחן אחר בלי להסתכל עליו.
    טורו הביט בה בהלם ואמר ” מה קרה?”
    היא לא הביטה בו אבל עיניה צרבו מהדמעות והיא המשיכה לצייר.
    “או-קיי” מלמל טורו ” יש משהו שאני צריך לדעת?” שאל
    לונה הביטה בו במבט חודר אבל לא אמרה דבר והמשיכה לצייר בעצבים.
    טורו קם מהכיסא והתקרב עליה ” אני באמת לא מבין למה את כועסת עלי..” מלמל טורו בקול קצת עצוב ושבור
    לונה הניחה את העיפרון על השולחן בעצבים והביטה בו במבט חודר ועיניה היו מלאות דמעות של שנאה , עצב , כעס , בגידה וכו…
    טורו המשיך להביט בה במבט לא מבין , ואז לונה החליטה לפתוח את הפה ולהגיד ” אתה משגע אותי טורו..” אמרה בקול רועד ואז פרצו לה הדמעות ” אתה פשוט לא שם לב מה אתה עושה” המשיכה למלמל בבכי
    ” אבל אני באמת לא יודע על מה את מדבר לונה.. אני מבטיח לך.. בחיים לא הייתי עושה לך דבר..” מלמל בעצב
    ” שקרן..” מלמלה בעצב ” אתה שובר לי את הלב ואין לך שום מושג בכלל” אמרה בבכי
    “אני באמת לא יודע על מה את מדברת, אני משתדל להיות החבר הכי טוב , אז מה בדיוק הבעיה , אולי אני יצליח לפתור אותה במקום שנריב פה ליד כולם ” אמר טורו וישב מולה ” תגידי לי מה הבעיה” אמר ושילב את כף ידו בכף ידה..
    לונה הרכינה את ראשה והמשיכה לבכות ואז אמרה ” אתה.. אתה נתנת לניטה לנשק אותה..” מלמלה לונה ושיחררה את ידהם בעצבים..
    טורו התישר בהלם ממה שאמרה ואז הרכין את ראשו ומלמל ” זה לא מה שאת חושבת לונה”
    “למה אתה תמיד משקר לי!” צעקה לונה וקמה על רגליה
    טורו הביט בה ולא אמר דבר ושוב הרכין את ראשו..
    ” ראיתה! , אין לך שום הוכחה! , אתה פשוט שקרן טורו!, למה אתה לא יכול להיות כנה איתי!” צעקה לונה, ועוד דמעות זלגו מעיניה.
    טורו נאנח ואמר ” מצטער , אני לא יכולתי לעשות כלום שהיא נשקה אותי, אבל לא התכוונתי שאת תרגישי ככה בגללי, כי.. אני באמת אוהב אותך”
    לונה הקשיחה את סנטרה והדמעות זלגו על השולחן והדפים שלה והרטיבו הכל..
    עברה שתיקה מחרישת אוזניים , ואז טורו אמר בעצב ” מה את חושבת לעשות עם ככה?” מלמל
    “אני מצידי שניפרד!” אמרה את זה והקול שלה נסדק במילה האחרונה והיא פרצה בבכי
    “את בטוחה שלא כדי שנסדר את זה איך שהוא?” מלמל טורו בעצב
    ” אין לי מה לסדר איתך.., עם אני המשיך להיות חברה שלך אני רק אבכה ממך , לא כיף לי איתך! , אתה ארסת הכל!” אמרה והמשיכה לבכות
    טורו נאנח וקם על רגליו ומחה דימעה מעיניו ואז אמר “אם תירצי לחזור , הדלת שלי תמיד פתוחה בשבילך”
    נשמעה צלצול – חזרה לכיתות.
    לונה הביטה בטורו ואז מחתה את דימעותיה בזמן שהכיתה התמלאה בבנות שניכנסו וחלקם הביטו בהם
    “לא ניראה לי שיהיה דלת פתוחה עם תמשיך עם ניטה” מלמלה לונה
    טורו הרכין את ראשו ואמר “מצטער”
    ” אין לך , פשוט לך” אמרה לונה
    טורו יצא מהכיתה והמורה של לונה נכנס , טורו התחיל לצעוד במסדרון הרק והשומם ואז מורה אחד שעבר לידו אמר ” יש מצב שאתה מביא לי משהו מהמקלט?”
    טורו הביט בו ואז הנהן בהסכמה.

    הפסקת צהריים , לוקה עבר בכיתת יב’ וחיפש את טורו , אבל טורו לא היה בכיתתו..
    לוקה למישהו ” יש לך מושג איפה טורו?” שאל
    המישהו נענע את ראשו לשלילה ואמר ” הוא תמיד נעלם, אין לי מושג איפה הוא”
    לונה הנהן באות תודה ואז בא לצאת ומישהי אמרה “ניראה לי שהוא עם חברה שלו בכיתה י’ ” ניחשה
    לוקה חייך לה ומלמל ” תודה” ואז רץ לכיתה י’ והציץ מהפתח של הדלת , לונה הייתה לבד בכיתה והיא בכתה , לוקה הביט בה בעצב ואז נשך את שפתיו והתלבת איפה ללכת , אבל אז קיווץ את ידיו לאגרוף ונכנס לכיתה שלה בחיוך מובך..
    שלונה ראתה אותו מחתה את דימעותיה מהר ואמרה בקול סדוק ” מה אתה צריך?”
    לוקה כחכח בגרונו ואמר “א..אני יכול לעזור לך?” שאל וחשק את שינייו וציפה לצעקה
    לונה המשיכה למחות את דימעותיה ומלמלה בלי להביט בעיניו ” אין לך צורך”
    “אממ.. אולי בכל זאת? , אני ממש לא אוהב לראות אנשים בוכים , לפחות תגידי לי למה את בוכה.., זה בגלל טורו?” הוא שאל בהיסוס
    לונה הביטה בו ואמרה טיפה בתקיפות ” מאיפה אתה יודע?”
    “אממ.. אני עברתי בהפסקה הקודמת ושמעתי אותך ואת טורו רבים..” מלמל ואז הרכין את ראשו
    לונה הרכינה גם היא ואמרה בקול סדוק ” אנחנו נפרדנו..” מלמלה בעצב
    לוקה פער את פיו ואמר ” באמת? , למה? , אתם הייתם ממש מושלמים יחד!”
    לונה נענעה את ראשה ואמרה ” הוא בגד בי.. , אני לא אוהבת אנשים כאלה” מלמלה
    “ממ..” מלמל לוקה והנהן בצער , ” טוב , יש משהו שאת צריכה אולי?” שאל
    לונה נענע את ראשה ואמרה ” אין משהו, אבל מצטערת שהוצאתי עלך את כל התסכול הבוקר ”
    ” זה בסדר ” אמר לוקה וחיוך קטן נפרש על פניו ” אוקי.. אז אני אלך עכשיו..” מלמל והתחיל לצעוד לעבר הדלת.
    “עם תירצי משהו , פשוט תפני עלי אני תמיד כאן בשבילך” מלמל ואז יצא וסגר את הדלת , ואז צרח בשקט במסדרון ” יששששש” ואז כחכח בגרונו שראה שילדים מביטים בו , הוא התחיל ללכת ושאל אחד מהילדים ” יש מצב שראיתם את טורו?” הוא שאל
    הילד אצביע על המקלת ומלמל ” ראיתי אותו נכנס לשם”
    ” אוקיי, תודה” מלמל לוקה והלך למקלט, הוא פתח את הדלת של המקלט ואמר ” טורו? , אתה שם?”
    פתאום טורו יצאה מאיזה פתח משם ואמר ” או כן, אני כאן ”
    לוקה ירד והדלת נסגרה ” מה אתה עושה פה?” שאל לוקה וחייך חיוך מאולץ
    ” אה , אני מחפש משהו שמורה ביקש ..” מלמל טורו ועלה למדפים וחיפש משהו , ” אז למה אתה פה?” שאל אותו
    ” באתי לדבר איתך” אמר לוקה וקולו היה נישמע קצת כועס מבדרך כלל
    טורו הביט בו ואז ירד מהמדפים וניער את ידיו ואמר ” סבבה , מה רציתה להגיד?” שאל
    עברה שתיקה קצרה ואז לוקה אמר ” מה עם לונה?” שאל
    ” מה איתה?” חזר אחריו טורו
    ” לא יודע, שפגשתי אותה לאחרונה היא בכתה ולא ניראת טוב , אתה יודע במקרה מה קרה לה?” שאל לוקה בקול עיטי וקר
    ” אהה, אנחנו ניפרדנו” אמר טורו וחצי חיוך נפרש על פניו
    “למה בדיוק אתה מחייך!” צעק לוקה , ” איך אתה מעז פשוט לפגוע בבן אדם ולחייך!” צעק
    ” היי! , היי! תרגע! מה עובר עלך?” אמר טורו קצת בתקיפות
    ” עובר עלי המון דברים! ‘ הודות לך!’ ” אמר לוקה בעצבים
    ” מה אתה רוצה מימני תגיד לי!!” צעק טורו ” זאת היא שפשוט רצתה להפרד! לא אני!!” צעק
    לוקה קיווץ את ידיו לאגרוף ” אני יודע בדיוק מה קורה פה טורו! אני יודע הכל הלך! אתה לא כמו שכולם מכירים אותך! אני יודע שאתה..-”
    בום! טורו העיף לו חתיכת בוקס לפנים ואמר בקול מפלצתי ” מי אתה חושב שאתה?! , אה?! ” צעק בעצבים
    לוקה לפת את לחיו והביט בו במבט חודר ואמר ” אתה התחלתה עם מישהו לא בכוח שלך” מלמל לוקה בעצבים ואז התפרע עליו עם אגרופים מהירים בכל מקום , אבל טורו עצר בקלות את כל האגרופים שלו ושלח לו בעיטה לבטן והשתיק אותו על הריצפה וצחקק ברשעות “קניראה שאתה לא טוב כל כך כמו שאתה חושב”
    לוקה השתעל ואז בא לקום מהריצפה , אבל טורו דרך לו על אגב והשכיב אותו שוב ואמר בהחזריות “לא משנה מה תעשה, אתה לא יותר חזר מימני ‘קורן’ ( זה שם המשפחה של לוקה) , ואז הוא הוריד מימנו את הרגל ואמר ” ומה כל כך אכפת לך מלונה? , היא לא חברה לך או משהו..” מלמל ברשעות ויצא מהמקלת והשאיר אותו בחושך בתוך מקלט מחניק .

    תהנו!!!
    רק שתדעו שזה רק ההתחלה! יש עוד המשך ואפילו יותר מותח מזה!! שיהיה קריאה מהנה!!!

    • ההידרוקינטיקאית

      יש מצב מישהו יכול לשלוח לי את חלקים 1 עד 4 כי 5 נראה ממש טוב אבל אני לא רוצה לקרוא אותו כדי לא לגלות לעצמי את הסוף אני ממש אשמח😬

    • ההידרוקינטיקאית

      ממש אשמח שתשלחו את חלקים 1 עד 4 כי 5 נראה ממש טוב אבל אני לא אבין כלום כי לא קראתי את הקודמים פשוט אני לא מוצאת אותם😬

    • מר כירבולי לשלטון!

      דיייייייי לאאאאא. אהבתי את טורו! מה קרה לו?! מה נכנס בו?! אימלהההההההה המשך דחוףףףףףףף!

      • אנונימי

        תודה!
        ודפדפי קצת למטה מתחת לסיפור של פני חלק שתיים אני כתבתי לך משהו.. 😅😅

        • אנונימי

          תקשיבי הייתי שמחה לשלוח לך את ארבעת החלקים , אבל אני שמרתי את הסיפור הזה בגירשה היותר ישנה, והסיפור הזה פשוט כתבתי את זה כאן בלי לשמור ( אני יודעת קצת מטופש מיצידי) אבל בנתיים תנסי לחפש את החלקים למטה הם לא כל כך למטה ( אני מקווה😅😅) אבל אני השתדל לכתוב לך את זה בהזדמנות כי אני ממש גם עסוקה ואני כותבת במגביל לדברים אחרים.

      • אנונימי

        חח יפה! , אבל מה דעתכן אתם חושבות שהיא מתאימה ללוקה או שאתן עדיין לא מספיק מכירות את הדמויות😅😅

  41. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    זה די הזוי כשאני חושבת על זה, אבל אני הצתרפתי כשהיו בערך שלוש מאות ומשהו תגובות ותראו את זה עכשיו! אלפיים ומשהו תגובות… (אני מתעלפת כאן)😮

    • מר כירבולי לשלטון!

      חח כן ותסתכלי על התגובות של חמש יש שם רק 300 ומשו תגובות את מבינה עד כמה מספר המעריצים קפץ?! (או מספר החפירות…🤣) כאילו אני אישית רק התחלתי לקרוא בקיץ הזה אבל אני עדיין יותר שרופה פה מכולכם!!!!!!!!😝😝😝😝😝😝

      • sokeffe gang

        אמממ אפשר להתווכח גם עלזה גברת שונאת קיף :):)
        סתם אבל אני קוראת השומרת מאז שהספר השני יצא… אני קצת ממש מתחרפנת שאני מקבלת ספר חדש..או שאני רואה את קיף.. :/

        • מר כירבולי לשלטון!

          תאמת אהבתי את השם שלי הוא כזה חמוד ‘גברת שונאת קיף’ (אבל עם כל מה שאני מעודדת ושונאת השם שלי יהיה באמת ארוך!) זה כמו ‘נער הזהב’ ו’נער הפוני’ זה טובב (מתאים למעריצת קיף כמוך 🙁 סתם שאלה רק אני שמתי לב לזה כשקיף קורא לטאם ‘נער הפוני’ הוא די מפסיק לקרוא לפיץ ‘נער הזהב’ כנראה יש לו כל פעם רק ‘נער’ אחד…

          • sokeffe gang

            יכולה לאמץ, למרות שאני לא מבינה איך צמד המילים הזה מסתדר יחד?! איך לעזאזל אפשר לשנוא את קיף?
            ולשם שינוייי את טאם אני דווקא ממש אוהבתת הוא מגניב כזהה אם לא הייתי אוהבת את קיף ברמה כזו מוגזמת היה לי חיבה משמעותית לטאם, אבל הריבים שלהם זה אחד הדברים המצחיקים סטייל למי יש יותר בעיות הורים, ולא נראלי נער הזהב הגיע מדקס בגלל

    • קיפרית בנשמה

      אני הגבתי כאן בין התגובות הראשונות, ואז לאט לאט התחילו לחפור וחברה שלי התלבטה אם יגיעו לאלף עד שהספר השישי ייצא, מסתבר שכן😂

    • כן חחח
      אוי רק עכשיו אני שמה לב שזאת את!!!!!!!!!!
      ברוכה הבאההההההההההההההההה
      יאיייייייייייי
      סוף סוף!
      אני עושה צילום מסך ושולחת בקבוצה!!!
      מסיבה!!!!!!!🎉🎉🎉

      • מר כירבולי לשלטון!

        טוב זה הולך להיות ארוך ולא כל כך מובן אבל כשאת מגיבה מתחת לתגובה של מישו יש (לפעמים) יש עוד אנשים שהגיבו לפנייך את פשוט לא יודעת את זה כי לא כל תגובה ישר שולחים אותה. פעם ב- שולחים את כל התגובות שהגיבו ואז יוצא שאת לא הראשונה שהגיבה ואז לפי הסדר (כאילו מי שהגיב ראשון) אבל לא ידעת את זה ואז יוצא שאת לא בדיוק מתחת למה שרצית להגיב לו
        מקווה שהבנת!

    • זה אמור להיות מתחת לזה:

      “אז, היי אנשים:) מחר, לכבוד יום ההולדת שלי, אני מתכוונת להוציא שני פרקים ברצף! אבל, בגלל שלוקח לי זמן לפרסם, יכול להיות שהסיפור קצת מקוטע. 5אז אם אתם רוצים שאני פשוט אפרסם את כולם שוב, ברצף, אז תכתבו לי פה. (אבל מהר, כי עד יום ראשון בערב אני ר7וצה כבר לפרסם)

      תודה!”

    • מר כירבולי לשלטון!

      אני מניחה שאת לא יודעת אם שאלת את זה אבל באתר של שאנון (שהוא באנגלית כמובן…) יש מתכונים לאוכל של שומרת הערים האבודות כמו עוגשמלו נימוחיות וכו’… אני פשוט תירגמתי את המתכונים בגוגל טרנסלייט והכנתי עם חברות שלי! יצא טעים אבל קצת יותר מידי סוכר…..

        • קיפרית בנשמה

          בשביל מה יש חברות?😂
          אני הכנתי עם מר כירבולי לשלטון ועוד חברה שלי, בואי נגיד שמר כירבולי… עשתה הכל😂

          • איזה-
            ואם כבר העלינו את הנקודה, רציתי לשאול שאלה. זה לא קשור לשומרת הערים האבודות, אבל עדיין.
            אם סון זה בן, אז ג’קסון זה הבן של ג’ק, ג’ייסון זה הבן של ג’יי, ויאסון זה יא בן-?

            טוב, יש לי גם שאלה שקשורה לשומרת הערים האבודות- אם לטאם הכסף בקצוות של השיער, וגדל לו השיער, כן? איך כשהוא מסתפר זה לא- מסתפר, לו??

    • sokeffe gang

      היי תגידי לי כשיהיה לך עברי(אלא אם כן היה לך ואז זה מביך) ואברך אותךך בשלל ברכותת
      בינתיים הברכה הכי טובה שלי אלייך שאל תפסיקי לקרוא השומרתת

  42. קיף הכי חמוד בעולם!!!!

    ואוו אני מה זה שמחה שיש פה (עד כה) בנות מגיל העשרה ולא למעלה תארו לעצמכן לדבר עם מישהיא שגדולה מכם בעשר שנים?!?!

    (בלי להעליב לבנות יותר גדולות פשוט אני די (מאוד!) בישנית ולכן קצת קשה לי לדבר עם כולם (פרצוף מצומרר).

    • מר כירבולי לשלטון!

      תאמת תחשבי איזה נדיר זה קיפר הוא ספר כל כך טוב שיש בו טווח גילאים (של הקוראים) ענק!!! אני גם מבינה את המבוכה- אבל תדברי אל אנשים כשווים אליך זה מה שטוב באנונימיות שאת יכולה לדבר עם מישהו.י והוא יכול.ה להיות גדול.ה ממך במלא שנים ועדיין תדברו כמו שווים! וגם אני די ביישנית באמת למרות שניראלי שדי עבר לי אבל אני לא מכירה כאן אף אחד (טוב חוץ מקיפרית בנשמה…) וכאילו אין לי ממה להתבייש…. תחשבי על זה- מה כבר יקרה?

    • sokeffe gang

      בתור מישהי שסוג של נחשבת בוגרת לספר הזה(חחחח כאילו אנלא כזה בוגרת בכללי אבל סבבה) אני עוד כמה חודשים בת 17 וכאילו אני רוצה להגיד לך שהשומרת זה ספר מדהים! הוא משויך לכלל הגילאים וזה גם הכוונה של שאנון, אז לא משנה באיזה גיל את, את ממש יכולה לקרוא השומרת!והכול טוב לכל אחד יש ביישנות כלשהי אחרת

      • קיפרית בנשמה

        וואו האמת שמרגיש טוב לדעת שאת יחסית גדולה, זה גם אומר שעוד כמה שנים אני כנראה עדיין יאהב את קיפר… כי פחדתי שאני כבר לא יעריץ את קיפר😕

        • sokeffe gang

          חחחחח השאיפה שלי זה לאהוב את השומרת ברמה של עכשיו בעוד איזה שנה, ואני רוצה להספיק לפחות עד סוף יב לקרוא את כל הספרים:) במקסימום אני אזמין באנגלית

  43. טאם סונג ל-נ-צ-ח⬛💜

    וואו, מר כרבולי לשלטון, אני ממש שמחה לשמוע את זה. סליחה שלוקח לי כל-כך הרבה זמן לפרסם. אני אנסה לפרסם בתדירות גבוהה יותר😅 (זה פשוט בגלל שמאוד אכפת לי משגיאות כתיב ושםה יותר ספרותית, לכן זה לוקח לי יותר זמן)
    בקשר לשאלה של קיף הכי חמוד בעולם, אני בת 11 (זה מוזר לי לכתוב את זה, עד לפני יומיים הייתי בת 10) ולמר כרבולי לשלטון… את אמרת “ואגב אין פה רק בנות למיטב ידעתי כאילו יש יותר אבל………..” אני לא יכולה לדבר עבור אחרים, אבל אני מדברת אל כולם מלשון נקבה, כי אני בת ואני לא יכולה לראות את האנשים שאני מדברת איתם, אז באינסטינקט אני מדברת בלשון נקבה.

    • כן, כבר הרבה זמן אני רוצה לשאול אם יש פה גם בנים, אבל פחדתי שזה ישמע- איך אומרים שוביניסטי בבן??
      או שזה אותו דבר?
      בכל מקרה, אם יש פה בן שיכתוב!

    • מר כירבולי לשלטון!

      אני אגיד לך מה אני פשוט שמה לב לרמזים אם מדברים בלשון נקבה אני עונה בלשון נקבה אם בלשון זכר אז בלשון זכר ואם הם לא כותבים על עצמם כאילו (אוףף די אני לא זוכרת את הגופים אם זה בכלל קשור🙈😂) אז פשוט אני פונה אליהם כאת\ה…..

      • זה מוזר לכתוב שאני בת 11 כי בכללי אני לא כותבת/אומרת את הגיל שלי וגם כולם חושבים שאני יותר גדול יש כאלה שחשבו שאני בת 15 הלווווו אני לא עד כדי כך זקנה זה מעליב באמת😢(יהווו יש לו פרצוף מוזר(לאימוג׳י))

  44. קיף הכי חמוד בעולם!!!!

    אנואמי הסיפור שלך הכי טוב בעולם!!!
    (את יכולה לשלב שם גם את פרסי גקסון, את משפחת קיין ואת אריק רקס בבקשה אני גרועה בלכתוב ספרים!!!)
    ((בנות כמה כולם? כי אני בת 10 עוד מעט 11 אני די חוששת שאני נמצאת עם כיתות ז-י או משהוא כזה בררררר))
    אה וחשבתי על הספר שמצאת בארון. כמו שאמרתי, מושלם!!!

  45. קיף הכי חמוד בעולם!!!!

    אנואמי הסיפור שלך הכי טוב בעולם!!!
    אבל היו קצת יותר מידי שגיאות כתיב ובקושי הבנתי. אבל עדיין הסיפור הכי טוב בעולם!!!
    (את יכולה לשלב שם גם את פרסי גקסון, את משפחת קיין ואת אריק רקס בבקשה אני גרועה בלכתוב ספרים!!!)
    ((בנות כמה כולם? כי אני בת 10 עוד מעט 11 אני די חוששת שאני נמצאת עם כיתות ז-י או משהוא כזה בררררר))
    אה וחשבתי על הספר שמצאת בארון. כמו שאמרתי, מושלם!!!

    • אנונימי

      תודה!! זה ממש משמח אותי שאהבת!!
      וסורי על השגיאות כתיב , אני לפעמים כותבת משהו ואז זה מתחלף לי אוטומטית למילה אחרת ואני לא שמה לב , אני באמת משתדלת שהסיפור יהיה מוש!
      שמחה שאהבת!!

  46. קיף הכי חמוד בעולם!!!!

    אנואימי הסיפור שכתבת הוא הסיפור הכי טוב בעולם!!!
    אבל קצת יותר מידי שגיאות כתיב ובקושי הבנתי. אבל עדיין טוב!!!!

  47. אנונימי

    היי , בגלל שממש אהבתם את הסיפור עם פני , אני המשיך לכם אותו , ורק שתדעו שכתבתי אותו לא יכולתי להפסיק לצחוק ממה שהיה שם , אבל יש מצב שאתם לא תצחקו בקיצור בואו נתחיל!!
    אה ודרך אגב המצאתי לסיפור שם הוא לא שם קבוע אולי אני החליף אותו בנתיים זה השם
    הגשר בן הסיפורים והסרטים= פני
    👆 מה שכתבתי פה זה שפני היא הגשר בן הסיפורים והסרטים רק היא מסוגלת לעבור דרכם וגם לחיות שם👆

    פני ישבה לאכול ארוכת בוקר , מהיום המטורף והארוך שהיה לה אתמול ,מי היה מאמין? היא מסוגלת להכנס לסרטים וסיפורים ולפגוש את מי שהיא מעריצה!! ועוד יותר להגיד לו פנים אל פנים שהיא מעריצה שלו!!
    על הפנים של פני ניהיה חיוך ענקי ועיניים בצורת לב ,היא חשבה על פיץ הדמות שהכי אהבה בשומרת הערים האבודות , ואתמול היא ראתה אותו במציאות!! פי מיליון יותר חתיך מימה שדימינה בספר!! , במקום לאכול את האוכל יצא לה ריר מהשפתיים והיא המשיכה לדמין אותו בחיוך מאוהב ועיניים בצורת לב.
    “אממ… פני?, הכל טוב.. מותק?” אמרה אחותה הגדולה והרימה גבה, “את ניראת כאילו עשו עליך איזה כישוף או משהו”
    “לא.. אני פשוט מאוהבת…” מלמלה פני ואפילו לא שמעה מה שאחותה אמרה, היא פשוט מלמלה לעצמה בקול
    אחותה הביטה בה בחשדנות ואז אמרה “אההההה!!, אני מבינה על מה את מדברת!”
    פני הביטה בה ומלמל “אמרת משהו?”
    “יש לך חבר!” צעקה אחותה בחיוך ענקי
    “מהה?!?” אמרה פני ורגליה קמו מהכיסא בלי שהיא פקדה עלהם לקום
    “מה מה?” אמרה אחותה
    “לא הבנתי מה אמרת הרגע” מלמלה פני
    “אויי תפסיקי! , אל תידאגי אני לא הספר לאמא, אבל בתנאי שתספרי לי מי זה” אמרה אחותה ונישענה על ידה בחיוך..
    “אין לי מושג על מה את מדברת!” אמרה פני וכל הפנים שלה היו הדומות
    “כן!, בטח..” אמרה אחותה וצחקה “רואים שאת משקרת”
    פני הסתובבה ואז אמרה “די כבר לחפור לי אני עולה לישון!” אמרה בעודה עולה במדרגות בריצה
    “מה זאת אומרת?!” אמרה אחותה “יש לך בית ספר!”
    “אז היום אני לא הלך!” אמרה פני מלמעלה ונעלה את הדלת חדרה ונאנחה.
    “איזה מוזרה..” היא מלמלה אחותה והמשיכה לאכול, אבל אז צחקקה ואמרה בלחש “יש לה חבר”
    פני הביטה בקרן השמש שנוגעה בעורה ואז אמרה “אוקיי בוא ניפגש את פיץץץץץ!!” אמרה בהתרגשות ואז היא פתחה את התריסים ואמרה “רגע! אבל איך אני הגיד לו שאני המעריצה הכי גדולה שלו?” שאלה את עצמה
    והסמיקה “זה הולך להיות פדיחה..” מלמלה לעצמה
    “טוב לא משנה אני כבר הסתדר” אמרה ואז נתנה לקרן השמש לזהיר אותה ואז עצמה את עיניה וחשבה על פיץ ופוף נעלמה..
    ושהיא באה לפקוח עיניים היא הרגישה שהיא על משהו קצת רך ומחוספס ולא על הריצפה,ואז פקחה עיניים והביטה וראתה שהיא שוכבת על פיץ!! ( איזה פדיחה זה!!) על המיטה שעינייו מביטות בה במבט המום ולא יודע מאיפה היא הגיע , הדבר הראשון שהיא עשתה וגם הוא עשה באותו הזמן זה לצרוח ולעוף שני מטרים אחד מהשני!
    “מאיפה היגעת!?” צעק פיץ בהלם
    פני הרגישה שכל גופה לוהת מהפדיחה שקראה פה
    ואז מלמלה והסמיקה בטרוף “זה לא היה בכוונה” מלמלה , ( תבינו היא צריכה לחשוב על הספר שהיא רוצה להגיע עליו לא על הדמות!!)
    פיץ עדיין היה דבוק לקיר מהפניקה שהרגע היה ואז צמצם את עיניו ואמר “רגע זאת לא את שפגשנו אתמול?” אמר פיץ והשתחרר מהקיר והלך צעד אחד קדימה..
    פני הסמיקה בטרוף והנהנה “רק שתדע בלי שום קשר למה שקרה עכשיו אני פשוט מעריצה שרופה שלך , אתה פשוט כזה מדהים ואתה ממש מושלם ו-” פני עצרה עם המשפט המוגזם שלה והסמיקה בטרוף
    פיץ הביט בה בהלם ואמר “ואוו זה.. זה נחמד אבל..-”
    “אני יודעת!, אני יודעת! מה אתה הולך להגיד שאתה אפילו לא מכיר אותי ואין לך שום רגש כלפי, אבל אני כן מכירה אותך ואתה מדהים! איך שאתה וסופי ממש מחברים את הכוחות שלכם.. ו… ואוו אתם פשוט מדהימים”
    פיץ חייך ואמר “תודה זה ממש מחמם..”
    פני הסמיקה שוב ואז התפרצה ואמרה מהר בטרוף “אז בא לך צאת איתי לדייט ואז נתחתן ונביא שני ילדים ואוגר או אולי חתול או כלב?” אמרה פני וחייכה חיוך ענקי
    פיץ הביט בה במבט שאומר ‘מאיפה היא הגיע?’ ואז חייך חיוך מאולץ ואמר “אההה… אני באמת לא רוצה להעליב אותך אבל-”
    הדלת נפתחה וביאנה הייתה בכניסה “אם מי אתה מדבר?” שאלה ואז הביטה הפני וצעקה “אהה! אני לא מאמינה!! זאת שוב אתתת!!!”
    פני חייכה “את בטח ביאנה נכון?”
    “ואוו מאיפה את יודעת את השם שלי?” אמרה ביאנה וחייכה
    פני חייכה ואמרה “כישון טבעי לדעת ליקראו שמות…”
    “ואוו זה מדהים!” אמרה ביאנה וחייכה ואז הוציאה את המיקשר שלה ואמרה בהתרגשות ” חכו אני חייבת להגיד לסופי שחזרת!”
    לא עבר כמה שניות ושמעו את סופי בכניסה לבית עם סנדור אולדן ומר פורקל.
    כולם נכנסו לחדר של פיץ והביטו בפני ולא אמרו דבר
    פני הביטה בהם ואז התפתלה באי נוחות מי זה שכולם מביטים בה כאילו היא איזה סרט..
    סופי התקרבה לפני ואמרה ” היי”
    פני חייכה “מה קורה?”
    סופי הביטה במר פורקל והוא הנהן לה , סופי בלעה את רוקה ואמרה ” אני סופי… , מי את?”
    “פני” אמרה ואז לחצה לסופי את ידה אפילו שלא שמה את ידה ללחיצת יד , ושמעו כמה צחקוקים מהאחרים.
    פתאום שמעו ” פוסטר!!” מאחורי כולם , כולם הסתובבו וראו את קיף ” חכי על תתחילי בלעדי!” אמר ונכנס בצפיפות לחדר , סופי חייכה שקיף עמד לידה.
    ” אז מה עושים?” שאל , ” לשאול אותה רק שאלות?”
    “אולי עדיף שרק סופי תשאל” אמר סנדור והרחיק את קיף משם
    סופי הביטה בפיץ שעמד בסוף החדר והנהן לה שתמשיך , סופי הנהנה בחיוך והביטה בפני ואמרה “את מרגישה בנוח פה?”
    פני משכה בכתפיה ” אני מרגישה בנוח בכל מצב” אמרה פני וחייכה , ” דרך אגב , את סופי נכון?”
    סופי הנהנה ואמרה ” כן , אני אמרתי לך כבר”
    ” יופי! אז רק שתדעי אני המעריצה הכי גדולה שלך אבר!!!!” אמרה פני בחיוך עני , ” ורק שתדעי שאת ןפיץ כל כך חמודים ביחד!!!” אמרה פני וחייכה לסופי ופיץ, ושנהם הסמיקו , סופי פיזרה את שיערה כדי שלא הרהרו שהיא מסמיקה ואז אמרה ” איך את מכירה אותנו כל כך טוב?”
    ” מה את צוחקת עלי עכשיו!!” אמרה פני וחייכה חיוך ענקי , ” אתם הסידרה שהכי מלהיבה אותי כל יום מחדש!”
    ” סידרה?” חזרהה אחריה סופי , וכולם התחילו למלמל משהו כמו סופי.
    “כן! , ואתם פשוט מדהימים! אתם עוברים המון!”
    ” רגע! עם אנחנו בסידרה , אז את המורה לדעת עלנו הכל כן?” שאל קיף
    פני הנהנה בהסכמה
    ” מעולה! , אז מי אמא של סופי?” שאל
    פני הביטה בו לשניה ואמרה ” היי! על תצפה שאני הדע הכל! הכל! , אני עדיין רק בספר החמישי כמעט בסוף! , ואז ההורים שלי הקנו לי את שש!!” צעקה פני בהתרגשות , ” ודרך אגב יש עשר וחצי ספרים בסידרה! ת אז על תצפה מימני לדעת הכל.. יש דברים שאני לא יודעת עדיין , אבל בקרוב אגלה” אמרה פני בהתרגשות ואז הביטה בפיץ ואמרה ” ואם אתה לא תיהיה עם סופי אני יהרוג אותך!, הבנת!!”
    סופי הביטה בפיץ והסמיקה
    פני כחכח בגרונה ואמרה ” טוב אז איפה היינו?”
    ” אז אם מי את חושבת שאני יהיה?” שאל קיף
    ” אתה…” מלמלה פני ואז אמרה ” נחשוב עלך.. אולי תבוא דמות חדשה ותפתיע אותנו!” אמרה פני בהתרגשות
    ” פחח , אני סתם צוחק זה בלתי אפשרי להפריד בני לבן פוסטר” מלמל קיף וחיבק עם זרועו את כתפה של סופי
    סופי הסמיקה קלות , ופני צרחה ” תעוף מימנה!! , רק לפיץ יש את הזכות!”
    ” טוב פטפטנו מספיק” אמר מר פורקל , ” תקשיבי פני , אני לא יודע איך זה קרה , אבל יש משהו שאת צריכה לדעת” אמר מר פורקל
    פני שילווה את זרועותיה ואמרה ” סבבה, אני מוכנה”
    מר פוקל בה לפתוח את הפה ופני קטעה אותו ואמרה ” רק תזכיר לי מה שימך או שאני אמורה ליקראו לך גרב מסריחה, דרך אגב התקלחת פעם כי יש לך רח ממש לא נעים אתה לא חושב ש-”
    ” קוראים לי מר פורקל ” אמר וקטע אותה ” והנושא של הגרביים לא בנושא שלי קרגע אז תישארי הפוקוס וקשה”
    “סבבה” מלמלה פני ושילווה שוב את זרועותיה וחייכה.
    ” את לא ילדה רגילה ” מלמל מר פורקל
    ” ברור , אני גמד” אמרה פני וצחקקה עם עצמה – אף אחד לא צחק
    מר פורקל נאנח ואמר “אני היצרתי אותך”
    פני הביטה בו ואז פערה עיניים לאט לאט עד שקלטה מה שאמר ואמרה “מ..מה?? , אתה רוצה להגיד לי שאני גם שייכת לסידרה המדהימה הזאת! ולא ידעתי?!” צעקה פני ונערה את פיה בהלם
    ” אני באמת לא יודע על איזה סידרה את מדברת, אבל את כן שייכת אלנו” אמר מר פורקל
    ” רגע!, רגע!, רגע! , אתה רוצה להגיד לי שאני כמו סופי?” אמרה פני בהלם , ” כאילו מוטציה?!”
    סופי הרכינה קצת את ראשה שהבינה שכינתה אותה בשם מוטציה, היא הרגישה שונה.
    “אתם הילדים לא יודעים להקשיב עד הסוף” מלמל מר פורקל
    “אההה! , אני מתה על המשפט הזה שלך” אמרה פני בהתרגשות
    ” אני אומר לך שאת כמו סופי ושתכם בתם מאותה אמא ואבל לא מאותו אבא ” אמר מר פורקל
    כולם העבירו מבטים המומים בכולם בהלם ואז הביטו במר פורקל
    אז זה אומר שאנחנו החיות חורגות?” אמרה סופי בהלם
    מר פוקל הנהן בהסכמה , כולם העבירו מבטים המומים בן שנהם בהלם והתרגשות
    ” אני לא מאמינה” מלמלה ביאנה בהלם , ” אז זה אומר שאני גם אלפית?” שאלה את מר פורקל
    ” בהחלט” אמר מר פורקל
    ” אז זה אומר ש ריך להעביר אותה לערים האבודות? , ולעשות את כל מה שאני עברתי עם המשפחה שלי האנושית?” אמרה סופי והסתכלה על פני בצער וידעה מה היא הולכת לעבור
    ” רגע?! , מה פתאום! , אתם לא הולכים להשכיח למשפחה שלי את הזיכרון!” אמרה פני והלך צעק אחד אחורה , ” אני לא רוצה לגור פה .. יש לי בית ומשפחה , אני רק הבקר אתכם מדי פעם” מלמלה ודמעות צרבו בעינייה
    מר פורקל נענע את ראשו לשלילה ” זה יהיה מסובך מדי בשבילך, ואני לא הולך לעשות את אותו טעות ולהשאיר אותך אצל בני אנוש שלא מסוגלים להגן עלייך”
    ” אני מסוגלת להגן על עצמי!” אמרה פני , ” אני מספיק חזקה , וגם אף אחד לא יודע שאני בכלל אחותה החורגת של סופי!” אמרה פני ודמעה זלגה על לחיה ” אני לא רוצה גם לעבור את זה” התחננה
    כולם הביטו בפני ואז בסופי והתחילו ללחוש ולמלמלו בלי סוף , ביאנה קיבלה את זה הכי קשה וירדו לה דמעות מהעיניים.
    ” בבקשה!” התחננה פני ועוד דמעות ירדו מיעניה
    מר פורקל אמר “אני יצרתי אותך פני, אני יודע שאנחנו בקושי מכירים , ואני חשבתי שלא ניפגש לעולם מפני שחשבתי שאת מקולקלת ”
    ” אני מקולקלת?!” אמרה פני בהלם
    ” עכשיו מסתבר שלא , אבל מזמן שניסיתי להפעיל לך את הכוחות , שום דבר לא קרה , אז השארתי אותך אצל המשפחה שאת אצלה היום , אבל הם לא המשפחה האמיתית שלך , יש לך אמא ואבא אמיתים כאן בערים האבודות, לא תירצי יום אחד לפגוש אותם?” שאל מר פורקל
    ” אבל אני התגעגע כל כך למשפחה הישנה שלי” מלמלה בבכי
    “אני יודע , ואת לא היחידה שאת עוברת את זה , גם סופי עברה” מלמל מר פורקל בצער
    “וגם כאן אני יוכל לעזור לך להשתלב עם הכוחות שלך , ואת יהיה חזקה כמו סופי” מלמל מר פורקל וחייך חיוך חם אבל עדיין ראו את הצער בעינייו..
    ” את מסכימה?” שאל מר פורקל לאט
    פני לא החסיעה תשובה מיד ואז אמרה ” אני יוכל להפרד ממשפחתי לפני שאני הפרד מהם לתמיד?” שאלה פני ושוב זלגו לה דמעות מעיניה
    מר פורקל הנהן
    “אוקיי..” אמרה ומחה את דימעותיה
    כולם העבירו מבטים וחיוכים שזה באמת קורה ויש להם עוד מישהי בקבוצה , זה באמת מרגש ועצוב בו זמנית!!

    תהנו!!!!
    אני דרך אגב ממש ניקשרתי לדמות שלי פני😅😅😅😅

    • מר כירבולי לשלטון!

      נקשרתי לדמות של פני?! אני פני היא פשוט נשמעת כמוני! תמשיכי זה סיפור נדיר שלא תעזי להשאיר אותנו במתח!!!!!!

    • ממש יפההההההההההההההההההההההההההה
      אבל דרך אגב יש לך טעות:

      מר פורקל הנהן בהסכמה , כולם העבירו מבטים המומים בן שנהם בהלם והתרגשות
      ” אני לא מאמינה” מלמלה ביאנה בהלם , ” אז זה אומר שאני גם אלפית?” שאלה את מר פורקל

      זה נראה לי צריך להיות:
      מר פורקל הנהן בהסכמה , כולם העבירו מבטים המומים בן שנהם בהלם והתרגשות
      ” אני לא מאמינה” מלמלה *סופי* בהלם , ” אז זה אומר שאני גם אלפית?” שאלה את מר פורקל

      או שלא?

      אבל באמת ממש ממש ממש ממש ועוד הרבה ממש יפה!!!!!!

      • אנונימי

        לא זה בטעות יצא לי ככה אבל זה אמור להיות ” אני לא מאמינה” מלמלה ביאנה בהלם, ” אז זה אומר שגם היא אלפית ” שאלה את מר פורקל ….( היא מתכוונת לפני, זה טעות הייתי עייפה באותו הזמן )😅😅😅

    • משתמשת אנונימית בכלל לא מזוהת :)

      ואוו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
      הסיפור פשות מהמם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
      מחכה שתמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    • קיפרית בנשמה

      אני הכי אהבתי את החוסר טקט שלה😂
      אבל לא הבנתי אם היא יכולה להיכנס לתוך ספרים והיא נכנסה לקיפר איך זה יכול להיות אמיתי שיצרו אותה שם?

      • אנונימי

        מר פורקל יצר אותה , אבל היא התקלקלה באותו הזמן שיצר אותה- אתם תבינו כבר איך היא התקלקלה בהמשך- , בגלל שראה שהיא לא עובדת הוא פשוט נתן לה לחיות חיים רגילים עם בני אדם , אבל את בטח שואלת, איך היא הגיעה לעולם שבספר עם היא בחיים האמיתים, ומר פורקל יצר אותה בחיים שבספר?
        אז התשובה היא- נכון , הוא יצר אותה בחיים שבספר , אבל קרני השמש סחפו אותה שהייתה תינוקת לחיים האמיתים עם הוריה ואז זיכרונם נישכח שהיו בערים האסורות והמשיכו לחיות את חייהם בעולם האמיתי שהוציאו את הספרים… זה בערך מה שקרה.. ( אני יודעת קצת צולע…😅😅😅)
        נ.ב- את בטח תישאלי גם איך עבד לה הכוחות עם היא מקולקלת – זה עבד פעם אחת בעוצמה והתקלקל ( מקווה שאיך שהוא עזרתי 😅😅)