אפרת דהאן (מאיירת)

אפרת דהאן, ילידת 1988, בוגרת מסלול איור ואנימציה במכללת שנקר. סרטים שביימה והנפישה הוצגו בפסטיבלים בארץ ובעולם. הסיפור של פצפונת, שכתבה נטלי בלהסן, הוא הספר הראשון שאיירה. אחריו ראה אור מי יבוא איתי? שכתבה רונית רוקאס, ובו נפרש העולם הוויזואלי המרהיב שיצרה. 

הספרים של אפרת דהאן

הסיפור של פצפונת מספר על בובה-ילדה שיוצאת למסע של עצמאות, ובדרך ייחודית ומלאת אומץ מוצאת את הסיפור שלה.

הַרְבֵּה זְמַן עָבָר מֵאָז שֶׁנֹּגַהּ שִׂחֲקָה עִם הַבָּבּוּשְׁקוֹת, וּמַתְחִיל לְשַׁעְמֵם לָהֶן נוֹרָא.
בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יֵדַע, הֵן לוֹחֲשׁוֹת סִפּוּרִים זוֹ אֶל זוֹ, כְּמוֹ בַּמִּשְׂחָק “טֶלֶפוֹן שָׁבוּר”. אֲבָל עַד שֶׁהַסִּפּוּר מַגִּיעַ לְפִּצְפֹּנת, הוּא כְּבָר שָׁבוּר לְגַמְרֵי, וְזוֹ בְּעָיָה לֹא פִּצְפֹּנת בִּכְלָל. 

מתוך פרופיל אמן של אפרת דהאן באתר הפנקס (הפתוח למנויים):

ספרי על תהליך העבודה על הספר “הסיפור של פצפונת”.

התחלנו עם סקיצות לעיצוב הדמויות של הבבושקות (ששמן האמיתי הוא מטריושקות, אבל מכיון שאצלנו הן ידועות כבבושקות ככה אתייחס אליהן). היה צריך בעצם לייצר חמש בבושקות שדומות אחת לשניה כי הן בנות משפחה, אבל כל אחת היא מיוחדת ויש לה את האופי שלה. עברנו כמה שלבים של דיוק הבגדים והצבעים. בהתחלה עיצבתי את כולן עם לבוש ילדי, ואז נטלי אמרה משהו שמאוד עזר: היא דמיינה את השתיים הגדולות כדמויות אימהיות או אחיות בוגרות, ואז הכול הסתדר והוביל לסקיצה הסופית.

סקיצות לדמויות הספר
סקיצות לדמויות הספר

אחר כך עברתי לסטוריבורד מפורט של כל הספר. קראתי את הסיפור פעם אחר פעם כדי לראות איזה סצנות מצטיירות לי בראש. בחלק מהכפולות ידעתי מה אני רוצה להראות ואז חיפשתי זווית מעניינת שתדגיש את הנושא. הכפולה בה הבבושקות מספרות סיפור כמו במשחק טלפון שבור היתה לי קשה במיוחד והיא עברה לא מעט שינויים. בסקיצה הראשונה ייצגתי רק את האקט של העברת הסיפור, בסוף הגענו למסקנה שבדרך כלשהי צריך גם ייצוג של הסיפור עצמו. אז הכנסתי את הסיפור של הגנן שהופך לענן, שגם בלי משחק המילים הביא ייצוג ויזואלי לסיפור כלשהו שעובר ביניהן ומשתנה תוך כדי.

סקיצה לכפולת "הטלפון השבור"

העבודה כולה נעשתה במחשב. אני חובבת גדולה של טכניקות ידניות אבל כבר כמה שנים שפשוט יותר נוח לעשות דברים במחשב. למרות זאת כן חשוב לי שלפחות תהיה הרגשה ידנית. יש לציין שהעבודה עם נטלי ורונית הייתה חוויה ממש טובה. אני לא יודעת אם זה ככה עם כל ספר כי אין לי למה להשוות, אבל הרגשתי שהיינו ממש צוות לעניין. כך היה גם עם מיכל מגן שנכנסה לעבוד על העיצוב בסוף התהליך. זה חשוב מאוד לדעתי.

כפולת "הטלפון השבור" הסופית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.