13 קומות על עץ

סדרת בית העץ היא תופעה עולמית. נדמה שהיא כתובה באופן אולטימטיבי לדור המסכים. האיורים הם חלק גדול ובלתי נפרד מהסיפור, הקצב מהיר, ההומור פרוע והעלילה לא עוצרת לרגע. זו סדרה שיכולה לגרום גם לילדים ששונאים לקרוא לסיים מאות עמודים בערב אחד ולהרגיש תחושת ניצחון.

דמיינו בית עץ שיש בו הכל. מסלול באולינג, בריכה מלאה בכרישים, מכונת מרשמלו אוטומטית ואפילו מעבדה סודית. זה המקום שבו גרים אנדי וטרי, וזה המקום שבו הכל יכול לקרות. אנדי וטרי הם לא רק דמויות בסיפור, הם גם היוצרים של הספר. הם נלחמים בדד-ליין עם מו"ל מלחיץ במיוחד, הם מתווכחים על האיורים והופכים כל כישלון או פחד להרפתקה.

כשאנדי וטרי מתווכחים על מפלצת שהם מציירים וכותבים עליה, הם נותנים לקוראים כוח. זהו פחד שאפשר לשלוט בו, לצחוק עליו ואפילו לבטל אותו. ילדים זקוקים לסיפורים מפחידים כדי להתנסות בפחד בסביבה בטוחה. במקרה הזה, דמויות הספר הן אלו שיוצרות את המפלצות, והדמיון הוא כלי שבאמצעותו אפשר לנצח את הפחד.

ההומור בסדרת בית העץ כולל אלמנטים קיצוניים כמו כרישים, מפלצות ופיראטים מבהילים ורצחניים. אבל זו אלימות בסגנון סרטים מצוירים כמו טום וג'רי; אלימות מוגזמת במכוון ונטולת השלכות מציאותיות. דמויות יכולות להימחץ או להיאכל, ובעמוד הבא הן חוזרות לעצמן ללא פגע, כמו במשחקי כאילו.

למעשה הפחד בסדרה הוא כלי להעצמה, לא להפחדה: בעולם האמיתי ילדים חווים פחדים מאיבוד שליטה או בשל דמויות המייצגות סמכות. כשטרי נותן צורה פיזית לפחדים האלו בדמות קפטן ראש-עץ, הרבה יותר קל להתמודד עם הפחד.

בדומה לאגדות האחים גרים או לסיפוריו של רואלד דאל, בית העץ לא משקר לילדים. הוא מאשר שיש מפלצות בעולם, אבל מבטיח שבעזרת חברות, הומור והמצאות משוגעות אפשר להינצל.

סדרת בית העץ מכרה עד כה עשרות מיליוני עותקים בכל העולם, וזכתה בפרסים רבים. היא ממשיכה את המסורת של גדולי כותבי הילדים שידעו שסיפור טוב באמת יכול וצריך להיות גם קצת פראי.

"מצחיק עד השמים, כיף אדיר!" – ג'ף קיני, מחבר "יומנו של חנון"

"סדרה שתקסים את מעריצי ג'ף קיני ודאב פילקי… תענוג לכולם…" – בוקליסט