איפה הנמר שלי?

ספר הילדים איפה הנמר שלי? מציב במרכז רגע שכל ילד והורה מכירים: הצעצוע האהוב, זה שמלווה את הילד לכל מקום, נעלם דווקא כשהוא הכי זקוק לו.

אולם, בשונה מסיפורים דומים על אובדן כזה, היצירה אינה עוסקת רק בגעגוע לחפץ. היא מתמקדת ברגע שבו הדאגה הופכת להרפתקה, והקושי מצמיח חברות חדשה.

הסיפור נפתח בתיאור השותפות בין אסף לנמר שלו – הם שואגים, אוכלים ומשחקים יחד. כשנמר נעלם, אסף מרגיש בודד בתוך גן עמוס בילדים, אך כאן מתרחש המהלך המרכזי של הספר: אסף לא נשאר לבד במצוקתו.

הילדים סביבו לא מסתפקים במילות נחמה. הם מצטרפים אליו לחיפוש שהופך למשחק קבוצתי סוחף. המשחק עוזר לאסף להתגבר לא רק על הקושי של איבוד הבובה, אלא גם על הבדידות שהיה נתון בה קודם.

דפנה, איתמר וטל מאמצים את נקודת המבט שלו. הם מחפשים עקבות ובונים מערה, ומתייחסים לנמר כאל דמות חיה ונוכחת. האמפתיה שלהם באה לידי ביטוי ביכולת להיכנס יחד לתוך עולם הדמיון ולייצר מציאות חדשה ומנחמת.

הטקסט מאופיין בקול ישיר, והדיאלוגים משקפים דינמיקה אפשרית בין ילדים, שבה רגע של משבר הופך במהירות להרפתקה משותפת.

איפה הנמר שלי? מציע מוצא מהבדידות לא דרך התערבות של מבוגרים, אלא דרך כוחם של הילדים ליצור לעצמם עולם משותף.

האיורים של ג'ני מייליכוב עוזרים לברוא ולעצב את העולם הרגשי של הסיפור. סגנונה הייחודי מאפשר לילדים להתמקד בהבעות הפנים ובמחוות הרגשיות של הדמויות. באיוריה טמונה היכולת להשתמש בחלל הדף כדי לבטא קרבה ומרחק – אם בתחילה אסף והנמר הם יחידה מלוכדת ומבודדת, הרי שככל שהחיפוש מתקדם, הדף מתמלא בדמויות, בתנועה ובפרטים ויזואליים שממחישים איך הגן הופך למרחב של שותפות.

הסופרת רונית רוקאס היא זוכת פרס דבורה עומר לספר נוער ("החוקים הסודיים של אביגיל"), וזוכת פרס רמת גן לספר ילדים ("לא קל להיות גיבור על").

המאיירת ג'ני מייליכוב היא זוכת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק ("טים טים והנקודות").